פרסומים
תינוק בן שמונה חודשים, שנזקק לניתוח לב בבית חולים ישראלי, לא יכול היה לצאת מעזה ומת ב־18 ביוני. מאז 21 במאי, בתגובה על תוכניתה של ישראל לספח חלקים מהגדה המערבית, הרשות הפלסטינית לא קיבלה ולא העבירה לרשויות הישראליות בקשות להיתרי יציאה מעזה. מהמועד ההוא ואילך הצליחו רק קומץ מטופלים שהופנו לטיפול רפואי בגדה המערבית או בישראל לצאת את גבולות הרצועה, בעזרת ארגונים לא ממשלתיים או סוכנויות בינלאומיות.
המספר הכולל של נדבקים ב־COVID-19 גדל פי ארבעה במהלך התקופה הנסקרת. מוקד ההדבקה הוא נפת חברון. שישה בני אדם נוספים מתו בגדה המערבית ו־11 מצויים במצב קשה או אנוש. מומנו 66% מתוכנית המענה הבין־סוכנותית המעודכנת ל־COVID-19.
סיפור הצלחה של הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש: רוב משקי הבית הפלסטינים בעזה אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות מזון מזין בכמויות מספיקות. משפחתה של אנתיסאר, מהכפר א-זוואיידה, היא אחת מהם. במשפחה שני הורים וחמישה ילדים, שגרים יחד בחדר קטן, בבית שהם חולקים עם המשפחה המורחבת. שלושים דיירי הבית חולקים כולם חדר רחצה אחד. לבן זוגה של אנתיסאר יש מוגבלות שמונעת ממנו לעבוד. היא מטפלת בו ובילדים, ולכן אינה יכולה לחפש עבודה בשכר.
סיפור הצלחה של הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש: מוהנד החל את לימודיו בבית הספר היסודי בתקופה שלא הייתה קלה עבורו. אימו אומרת שהגירושים שלה השפיעו עליו באופן קשה בעת ההיא. הוא החל לפגר בלימודים ואיבד את ביטחונו העצמי. כשהגיע לכיתה ח׳, יכולות הקריאה, הכתיבה והחשבון שלו נפלו משל חבריו לספסל הלימודים. כיוון שהתקשה לעקוב אחר דברי מוריו, נהג לשבת בחלקה האחורי של הכיתה, משועמם ובודד, עד שבסופו של דבר נשר מהלימודים והחל לשוטט ברחובות.
ב־16 באפריל הכו מתנחלים את עיסא קטש בן הארבעים ואת אחִיו ופצעו אותם בעת שבילו עם משפחותיהם בפיקניק ביער מחוץ לכפר ג׳יביא (מצפון לרמאללה). "לאחד המתנחלים היה רובה ולאחר היה גרזן", סיפר עיסא. "אחי מוסא הצליח לברוח כדי להזעיק עזרה... אני הייתי מוטל במשך זמן מה על האדמה, פצוע, ואז המתנחלים התחילו לגרור אותי אל מחוץ לשטח... אבל אז הגיעו חיילים ישראליים, שחררו אותי, אבל נתנו למתנחלים להסתלק." פאטמה קטש, אמו בת השבעים של עיסא, הייתה עדה לאירוע. לדבריה, "כולנו היינו מזועזעים ומבוהלים... הילדים עדיין סובלים מסיוטים."
במהלך התקופה הנסקרת אומתו 63 נדבקים חדשים. חלה ירידה משמעותית במספר בני האדם השוהים בבידוד בביתם או במתקנים ייעודיים. מומנו 61% מתוכנית המענה הבין־סוכנותית המעודכנת ל־COVID-19.
כמו בכל העולם, גם בשטח הפלסטיני הכבוש הייתה מגפת COVID-19 גורם החשש העיקרי בתקופה הנסקרת. ב־5 במרס 2020 הכריז ראש הממשלה הפלסטיני על מצב חירום, לאחר שבעיר בית לחם אומתו הנדבקים הראשונים. האמצעים שננקטו כללו הקפאה של רוב הפעילות המסחרית ושל כל הפעילות החינוכית, איסור על התכנסויות בציבור והגבלות נוקשות על תנועה ממקום למקום. מצב החירום הוארך בבוא העת עד לתחילת יוני, אבל הסתיים למעשה מאז שלהי מאי, עם פתיחתם מחדש של בנקים, משרדי ממשלה, חנויות ומערכות התחבורה הציבורית. ברצועת עזה מעבר ארז שבשליטת ישראל ומעבר רפיח שבשליטת מצרים היו סגורים רוב הזמן מאז אמצע מרס, ונוסעים שנכנסו דרכם לעזה נשלחו למתקני בידוד לשהות של 14 יום, שבהמשך הוארכה ל־21 יום. בסך הכול, באמות מידה עולמיות, תפוצת המגפה ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש הייתה נמוכה, ורק חמישה בני אדם מתו ממנה. נכון לתחילת יוני אומתו בסך הכול 630 נדבקים פלסטינים, 179 מהם בירושלים המזרחית, 390 ביתר הגדה המערבית ו־61 ברצועת עזה.
במאמץ להכיל את התפשטות COVID-19 הטילו ממשלות ברחבי העולם הגבלות גורפות על חופש התנועה של בני אדם, ואלה גרמו לשיבושים קשים בחייהם. השטח הפלסטיני הכבוש אינו יוצא מן הכלל: הן הרשויות הישראליות והן אלה הפלסטיניות נקטו בו צעדים כאלה. אך באזור זה, האמצעים שננקטו החריפו הגבלות גישה שהרשויות הישראליות מטילות זה זמן רב.
ב־30 במאי ירו שוטרי משמר הגבול הישראלי על גבר פלסטיני, אוטיסט בן 31, שנמלט אחרי שהורו לו לעצור בעיר העתיקה של ירושלים, והרגו אותו. הרשויות הישראליות פתחו בחקירה. מאז תחילת השנה נהרגו 15 פלסטינים וחייל ישראלי אחד בתקריות שונות ברחבי הגדה המערבית.
