פרסומים
359 פלסטינים נפצעו מידי כוחות ישראליים במשך התקופה הנסקרת בהפגנות שנערכו בהקשר של "צעדת השיבה הגדולה" בעזה, ירידה משמעותית במספר הנפגעים בהקשר זה מאז תחילת ההפגנות במרס 2018.
אנו עוקבים מקרוב מאוד אחר ההתפתחויות באזור צור באהר של נפת ירושלים. 17 פלסטינים, בהם תשעה פליטים פלסטינים, עלולים להיעקר מבתיהם, ויותר מ־350 בני אדם אחרים עלולים לאבד נכסים רבים, בשל כוונת הרשויות הישראליות להרוס עשרה מבנים, ובהן כ־70 דירות, בשל קרבתם לגדר ההפרדה בגדה המערבית. לפני חודש, לאחר מיצויים של כמעט כל אמצעי הסעד המשפטי מבית, מסרו כוחות ישראליים לתושבים "הודעה על כוונה להרוס" שתוקפה יפוג מחר, 18 ביולי.
70 דירות בסכנת הריסה בשכונת צור באהר שבירושלים המזרחית. הקלות במהלך חודש הרמדאן אפשרו לבעלי תעודות זהות פלסטיניות להגיע לירושלים המזרחית. השיפור באספקת החשמל מיטיב עם מתקני בריאות בעזה.
הבנות הפסקת האש הלא רשמיות שסיימו את סבב ההסלמה במעשי האיבה בתחילת מאי עדיין מחזיקות מעמד במידה רבה. בחודש יוני הוחלו הקלות בהגבלות – הרחבת שטח הדיג, הקצאת מספר גדול יותר של היתרים לאנשי עסקים, תשלום של חלק מהסיוע במימון קטאר – והתפתחויות אלה מקלות במידת מה על המצב ההומניטרי בעזה.
כפי שנעשה בשנים קדמות, גם השנה עקבו משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים וארגונים הומניטריים שותפים אחר המחסומים החולשים על הגישה לירושלים המזרחית ולחברון בחודש הרמדאן (5 במאי – 4 ביוני 2019) כדי לאמוד את קלות הגישה לתפילות יום שישי ולזהות סיכוני הגנה פוטנציאליים ואמצעי הקלה אפשריים עבור ההמונים המבקשים לעבור במחסומים. תשומת לב מיוחדת ניתנת לפגיעים ביותר מבין מבקשי הגישה, לרבות ילדים, נשים הרות, בעלי מוגבלויות וקשישים. מעקב זה משמש את משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים כבסיס לניתוח של מגמות רחבות יותר בתחום הגישה. בארבעת ימי השישי של רמדאן 2019, צוותי מעקב שכללו אנשי סגל ממשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין ובישראל (EAPPI) ונציבות זכויות האדם של האו״ם צפו בגישה בנקודות כניסה מותרות אל תוך ירושלים (קלנדיה, גילה/בית לחם וזייתון) ובגישה לעיר העתיקה של ירושלים. בנוסף הוצבו צוותי מעקב גם בכניסה למסגד אל־אבראהימי באזור H2 של העיר חברון.
קווי חשמל חדשים ופתרונות חשמל בני־קיימא מחוללים שיפור בשירותי בתי החולים: בעשור האחרון סבלו תושבי רצועת עזה מגרעון חשמל כרוני שפגע בתנאי החיים השבריריים ממילא. מצב זה הידרדר עוד יותר לאחר אפריל 2017, בשל מחלוקות בין הרשויות בפועל בעזה לרשות הפלסטינית שמושבה בגדה המערבית, הנמשכות מאז השתלטות חמאס על עזה בשנת 2007. הכשל ליישב מחלוקת ממושכת בין שתי הרשויות הפלסטיניות סביב סוגיות הנוגעות למתן פטור ממסים לדלק וגביית הכנסות מצרכני חשמל הביא בסופו של דבר את הרשות הפלסטינית לקצץ בתשלומים עבור חשמל בעזה. מצב זה, שאליו היתוספה העצירה באספקת החשמל ממצרים בשל תקלות והאי־יכולת לתקן את קווי הזנה, יצר הפסקות חשמל יזומות שנמשכו 22-20 שעות ביממה. למחסור בחשמל נודעו השלכות קשות על שירותים חיוניים, כגון שירותי בריאות, מים ותברואה, והוא פגע בכלכלה העזתית השבירה ממילא, ובמיוחד במגזרי הייצור והחקלאות. במהלך תקופה זו תיאם האו״ם אספקה של דלק חירום שנרכש במימון תורמים להפעלת גנרטורים, שיבטיחו את פעולתם של כ־250 מתקני בריאות ומים, תברואה והיגיינה חיוניים.
בתים ייהרסו בצור באהר בשל קרבתם לגדר ההפרדה: צור באהר (24 אלף תושבים) היא שכונה פלסטינית בדרומה של ירושלים המזרחית. רובה של צור באהר נמצא בתוך שטח השיפוט של עיריית ירושלים, שסופח באופן חד־צדדי, אבל חברי הקהילה מדווחים כי בבעלותם שטח אדמה בגודל 4,000 דונם בשטחי A, B ו־C, כפי שהוגדרו בהסכמי אוסלו. באופן ייחודי, תוואי גדר ההפרדה עוקף את צור באהר כך שחלקים של שטח A, B ו־C נמצאים בעברה ה"ירושלמי". להערכת ועד התושבים המקומי, נכון לעכשיו חיים בשטחים אלה, שמחוץ לירושלים המזרחית, כ־6,000 בני אדם, שהם כרבע מאוכלוסיית השכונה. למרות זאת, ואף על פי שהשטחים הללו מופרדים פיזית מיתר הגדה המערבית, הם לא נכללו בשטח השיפוט של עיריית ירושלים. בפועל, הרשות הפלסטינית אינה יכולה להגיע לשטחי A ו־B בצור באהר ולספק בהם שירותים, אף שהיא עדיין מעניקה היתרי בנייה בשטחים אלה הואיל והסכמי אוסלו הסמיכו אותה לעשות זאת.
494 פלסטינים בסך הכול נפצעו מידי כוחות ישראליים במשך התקופה הנסקרת בהפגנות שנערכו בהקשר של "צעדת השיבה הגדולה", המתקיימת ברצועת עזה ליד גדר המערכת עם ישראל מאז 30 במרס 2018. יותר מ־45% מהפצועים אושפזו. לנתונים מצטברים על הנפגעים ולפילוחם ראו כאן.
להערכת ארגון הבריאות העולמי, בין 1,209 ל־1,746 ממטופלי "צעדת השיבה הגדולה" יזדקקו לצורה כלשהי של טיפול במרכז רפואת מומחים שלישוני. שיעור האישור של בקשות להיתרים עבור מטופלים שנפצעו במהלך הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" נמוך משמעותית משיעור האישורים של בקשות עבור מטופלים עזתיים אחרים המבקשים להגיע לטיפול רפואי בישראל ובגדה המערבית. ובירושלים המזרחית, סכנת הריסה מרחפת מעל שכונת ואדי יאסול כולה.
מאז סוף מרס 2018 השתתפו אלפי פלסטינים בהפגנות השבועיות של "צעדת השיבה הגדולה" בקרבת גדר המערכת הישראלית המפרידה בין רצועת עזה לישראל, העלו על נס את זכות השיבה של פלסטינים וקראו להסיר את המצור הישראלי. ריבוי הנפגעים מקרב מפגינים פלסטינים לא חמושים, ובמיוחד השיעור הגבוה של נפגעי תחמושת חיה –בנסיבות שדומה שלא נראה שנשקפה בהן סכנה מיידית של מוות או פציעה חמורה לחיילים ישראליים מעבר לגדר – עורר חששות בדבר שימוש מופרז בכוח בידי כוחות ישראליים. חלקו הראשון של גיליון החודש של הירחון ההומניטרי בוחן את ההשלכות ההומניטריות של פציעות אלה על הנפגעים עצמם, ואת ההשלכות על מערכת הבריאות בעזה, המתקשה מלכתחילה לעמוד בנטל.
[1] ב־18 במרס פרסמה ועדת החקירה הבינלאומית הבלתי תלויה בעניין ההפגנות בשטח הפלסטיני הכבוש, שמונתה על ידי מועצת זכויות האדם של האו״ם, את הדוח הסופי שלה, לאחר שבחנה את כל מקרי ההרג של פלסטינים הקשורים להפגנות בין 30 במרס ל־31 בדצמבר 2018 והתחקתה אחר יותר מ־700 פצועים. בכל המקרים מלבד שניים מצאה הוועדה יסוד סביר להאמין כי השימוש שעשו כוחות ישראלים בתחמושת חיה נגד מפגינים היה בלתי חוקי.
