פרסומים
הודעה מטעם המתאם ההומניטרי ג׳יימי מקגולדריק: בין מרס לאוגוסט 2020 נהרסו או נתפסו 389 מבנים בבעלות פלסטינית, שהם בממוצע 65 מבנים בחודש, שיעור ההריסות הממוצע הגבוה ביותר זה ארבע שנים
אזרח ישראלי נהרג ושוטר וחייל ישראליים נפצעו מידי פלסטינים בשתי תקריות נפרדות. ב־26 באוגוסט פלסטיני דקר ישראלי למוות בעיר פתח תקווה. החשוד בדקירה, בן 46 מאזור שכם, המחזיק על פי דיווחים בהיתר עבודה, נעצר לאחר מכן. בגדה המערבית התנגש פלסטיני במכוניתו בכוחות ישראליים במחסום זעתרא, בנפת שכם, ופצע קל חייל ושוטר; הנהג נורה ונפצע, על פי דיווחים לאחר שיצא מהמכונית ורץ לעבר הכוחות בסכין שלופה, ולאחר מכן נעצר. ב־6 בספטמבר ניסה פלסטיני לדקור חייל ישראלי ליד ההתנחלות אריאל (נפת סלפית) ונעצר.
מספר הנדבקים הפעילים ב־COVID-19 גדל ביותר מ־33% וכעת הוא עומד על יותר מ־11 אלף; 57 בני אדם נוספים מתו. בעזה דווח על 1,100 מקרים נוספים של הדבקה בקהילה, ועל שישה מתים נוספים. הקלות מסוימות הוחלו בסגר הפנימי בעזה, ואילו בירושלים המזרחית צפוי עוצר לילה בשכונות. מומנו 45% מתוכנית מענה הרב־סוכנותית לשטח הפלסטיני הכבוש.
ההידרדרות שנצפתה בשבועות האחרונים ברצועת עזה מעוררת חששות כבדים. בהקשר של הסלמה במעשי האיבה, שבמהלכה שיגרו ארגונים פלסטיניים חמושים רקטות ובלונים לשטח ישראל, הגבילה ישראל את העברתן של סחורות מסוימות אל תוך מובלעת החוף הנצורה, צמצמה את השטח המותר לדיג ומנעה משלוחי דלק, לרבות הדלק שהושג בתיווך האו״ם עבור תחנת הכוח היחידה בעזה. כתוצאה מכך הושבתה ב־18 באוגוסט פעולתה של תחנת הכוח, וצעד זה צמצם בחדות את אספקת החשמל לכמעט 2 מיליון פלסטינים.
רשא אבו טועיימה היא חקלאית בת 39 מאזור א־שוכה שברפיח, דרום רצועת עזה. היא גרה עם בן זוגה ועם 11 ילדיה בבית בן שלושה חדרים שגגו עשוי פח. בִתם הקטנה נולדה עם תסמונת דאון.
מספרם הנדבקים הכולל גדל ב־40%, ו־45 בני אדם נוספים מתו. לראשונה דווח בעזה על מקרים של הדבקה בקהילה, ואלה הובילו למותם של שני בני אדם. בעזה הוטל סגר מלא, בעיצומן של התעצמות מעשי האיבה וירידה משמעותית באספקת החשמל.
מוחמד בן ה־14 ממחנה הפליטים ג׳באליה שברצועת עזה אהב לשחק כדורגל ולרוץ בחוף הים. כשהיה בן 11 מת אביו מסרטן, ומאז חיה משפחתו הגדולה על קצבת הפנסיה של אביו המנוח.
אום פואד היא פליטה פלסטינית רשומה בת 45 החיה עם בן זוגה וארבעת ילדיה בוואדי אל חַ׳זְרַכּ שבצפון נפת ג׳נין. הכפר הבדואי הזעיר שלה הוא אחד משבע קהילות פלסטיניות המהוות יחד את מובלעת ברטעה, שבין גדר ההפרדה מצד אחד לבין קו שביתת הנשק משנת 1949 ("הקו הירוק") מצד שני. כעת, בשל הגדר, המובלעת מנותקת פיזית מיתר הגדה המערבית. גדר ההפרדה סוטה מן הקו הירוק באזור זה כדי לכלול ארבע התנחלויות מגורים (חיננית, תל מנשה, שקד וריחן), שאוכלוסייתן הכוללת מונה 2,500 נפש, וכן אזור תעשייה. מאז שהשטח הוכרז "סגור" ב־2003 זקוקה אום פואד, כמו יתר תושבי "מרחב התפר" מגיל 16 ומעלה, להיתר כדי להמשיך לגור בבית שלה עצמה. כן מאפשר לה ההיתר לעבור במחסום ישראלי כדי להגיע לשירותים בחלקים אחרים של הגדה המערבית.
סאמר זהדה, בן 35 ואב לארבעה, גר ברחוב א־שוהאדא. זהו החלק המוגבל ביותר של H2, שטח העיר חברון הנתון לשליטת ישראל, שבו שוכנים מתחמי ההתנחלות הישראליים. בנו בן השלוש, אדם, חולה בסוכרת וזקוק לאינסולין, אבל עט האינסולין שהיה להם בבית נשבר. סאמר מיהר ל"מחסום 56", החולש על התנועה בין רחוב א־שוהאדא לבאב א־זאוויה, אחד האזורים המסחריים ב־H1 (שטח העיר הנתון לשליטה פלסטינית) כדי להגיע לבית מרקחת. "החיילים במחסום אמרו לי שאני לא יכול לצאת. ניסיתי להסביר להם את המצב, אבל הם אמרו לי שזו לא הבעיה שלהם ושלא אוכל לצאת כל עוד העימותים שהתחוללו בעברו השני של המחסום לא הסתיימו."
