פורסם ביום 28 פברואר 2020
 במסגרת  

יבול שיא במסיק הזיתים בשנת 2019

תקנות חדשות להיתרי גדר ההפרדה עלולות להגביל את הגישה לאדמות בצפון הגדה המערבית; שיפור בגישה לאדמות בין גדר ההפרדה לקו הירוק באזורי רמאללה וירושלים, במקביל לעלייה באלימות מתנחלים.

עכּאבּה הוא כפר בנפת טול כרם שבצפון הגדה המערבית, שאוכלוסייתו מונה 345 בני אדם. כ־88% מ־2,200 הדונמים שבבעלות הקהילה ממוקמים ב"מרחב התפר", כלומר בשטח הסגור שבין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק. בשנת 2002, בעקבות גל של מתקפות פלסטיניות, לרבות פיגועי התאבדות, החלה ישראל בבניית גדר ההפרדה במטרה המוצהרת למנוע מתקפות כאלה. רוב רובו של תוואי גדר ההפרדה ממוקם בגדה המערבית, מבודד קהילות ואדמות חקלאיות פלסטיניות ותורם לקיטוע של השטח הפלסטיני הכבוש.

חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק

בשנת 2004 פרסם בין הדין הבינלאומי לצדק חוות דעת מייעצת בדבר ההשלכות המשפטיות של בניית חומה בשטח הפלסטיני הכבוש. בית הדין קבע כי אותם קטעים של גדר ההפרדה העוברים בתוך הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, יחד עם משטר השערים וההיתרים הנלווה אליהם, מהווים הפרה של התחייבויותיה של ישראל במסגרת המשפט הבינלאומי. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית גדר ההפרדה בתחומי הגדה המערבית, "לרבות בתוך ירושלים המזרחית ובסביבתה"; לפרק את אותם קטעים שלה שכבר הושלמו; ו"להכריז על אי־נפקותם של כל האמצעים החקיקתיים הקשורים אליה" – ובכך הכוונה למערכת השערים וההיתרים.[1]

תייסיר עמארנה הוא בעליהם של 230 דונם בעכאבה, שעל 150 מהם נטועים 700 עצי זית. בגדה המערבית קיימים יותר מ־10 מיליון עצי זית, המהווים מקור הכנסה לבין 80 אלף ל־100 אלף משפחות, בהן מספר רב של פועלים ללא הכשרה מקצועית ויותר מ־15% מקרב הנשים העובדות.[2] לדברי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מעריכים כי תנובת שמן הזית במסיק של 2019, שחל בין ספטמבר לנובמבר, הייתה 27,000 טונה, לרבות כ־4,200 טונה של שמן שהופק בעזה: נתון זה מייצג גידול של יותר מ־80% לעומת שנת 2018.[3] היבול הגבוה במידה יוצאת דופן השנה נובע מהסירוגיות – כלומר נטיית הזית להניב פרי לסירוגין, "עונה דלה ועונה שופעת", וכן מן הירידה הניכרת בהדבקה ביתוש עלה הזית, שחולל בשנה שעברה שמות ביבול הזית בצפון הגדה המערבית.

מערכת ההיתרים

רוב אדמתו של תייסיר ממוקמת בשטח הסגור שבין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק. כדי להגיע לאדמותיהם נאלצים חקלאים כמו תייסיר להשיג מהרשויות הישראליות היתר מיוחד, ודרישה זו חלה גם על בני משפחה ופועלים חקלאיים.[4] בשל העבודה הרבה שמצריך מסיק הזיתים, תייסיר מגיש תמיד בקשות להיתרים נוספים עבור בני משפחתו. לדברי הרשויות הישראליות, "מתוך הכרה בייחודיות וחשיבות תקופת המסיק, ניתן לבקש בעונת המסיק היתרי תעסוקה חקלאית מעבר למכסה הקבועה, עבור בני משפחת החקלאי".[5]

בשנים האחרונות ניכרה ירידה משמעותית בהקצאות של היתרי גדר ההפרדה. על פי נתונים רשמיים שהגיעו לידי המוקד להגנת הפרט, ארגון ישראלי, שיעור האישורים של בקשות בעלי אדמות להיתרים צנח מ־76% מהבקשות ב־2014 ל־28% מהבקשות ב־2018 (עד 25 בנובמבר). מספר ההיתרים שניתנו לפועלים חקלאיים צנח מ־70% ב־2014 ל־50% ב־2018.

תרשים: שיעור אישור הבקשות להיתרים בצפון הגדה המערביתבצפון הגדה המערבית (נפות ג׳נין, טול כרם, קלקיליה וסלפית), שבהן מנהל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מעקב אחר הנתונים, עמד שיעור האישור של בקשות להיתרים בכל שנת 2019 על 56% – כ־10,000 בקשות אושרו וכ־8,000 נענו בסירוב. נתון זה משקף גידול לעומת שיעור אישורים של 45% בשנת 2018, והוא דומה לשיעור האישורים בשנת 2017, שעמד על 55%. עם זאת, בשנת 2019 הוגשו פחות בקשות להיתרים לעומת השנים שקדמו לה; 18,439 לעומת 20,377 ב־2018 ו־22,968 ב־2017.

רוב שערי הגדר פתוחים רק בעונת המסיק

תרשים: פתיחת שערים בגדרגם כאשר ניתנים היתרים ניתן להגיע לאדמה שבשטח הסגור רק דרך שערי גדר או מחסומים ייעודיים, הנתונים לשליטת חיילים ישראלים ונפתחים רק על פי לוח זמנים מסוים. רוב השערים נפתחים רק בעונת מסיק הזיתים ורק לפרקי זמן מוגבלים באותם ימים, ואינם מאפשרים גישה לאדמה במשך השנה כולה. בעונת המסיק 2019 יועדו לגישה של חקלאים 74 שערים וחמישה מחסומים, שרק 11 מתוכם היו פתוחים מדי יום, שבעה היו פתוחים בכמה מימות השבוע ובמהלך עונת המסיק; ורובם, 53, היו פתוחים רק בעונת המסיק. מבין 74 השערים, 49 מצריכים היתרי גישה ו־25 פועלים באמצעות אישור בעל פה מהרשויות הישראליות, שיטה המכונה "תיאום מוקדם".

פחות היתרי גדר אושרו בעכאבה; פתיחה השערים התעכבה

לדברי תייסיר, "בסך הכול, בשנת 2019 שיעור האישורים של היתרים בעכאבה היה רק מחצית מהשיעור בשנת 2018. השנה קיבלנו רק תשעים היתרים, שרובם היו תקפים רק לשלושה חודשים. בדרך כלל תשעת בני המשפחה שלי מקבלים היתרים, אבל השנה קיבלנו רק שלושה. לי יש היתר לשנתיים, אבל התוקף שלו פג בינואר. לאשתי יש היתר לשנה, אבל גם התוקף שלו פג לאחרונה. רק אחד מבני קיבל היתר, אבל זה היה היתר לפועל חקלאי ורק לשלושה חודשים, וגם התוקף שלו פג. מעבר לזה לא קיבלתי השנה שום היתרים לפועלים חקלאיים."

תייסיר מגדל על האדמות שלו שבין גדר ההפרדה לקו הירוק גם טבק. "ההכנסות שלי מטבק ירדו מ־120 אלף שקל ב־2015 ל־11 אלף שקל בלבד ב־2019. כשהצלחתי להשיג היתרים לכל בני משפחתי, בנוסף על חמישה פועלים, הייתי שותל טבק על 35 דונם. אבל מאחר שמאז 2015 מספר ההיתרים הניתנים פוחת מדי שנה, שתלתי טבק על פחות ופחות דונמים, ובשנת 2019 שתלתי רק שלושה דונם, כי לא הצלחתי להשיג השנה שום היתרים לפועלים."

תייסיר מגיע לאדמת שלו דרך שער עכאבה, הנפתח שלושה ימים בשבוע ל־15 דקות בממוצע מדי פעם. "השנה הפסדתי להערכתי כאלפיים קילו זיתים, בשווי של 12,000 שקל בערך כי השער נפתח רק במחצית השנייה של אוקטובר. עד אז לא הצלחתי להגיע לאדמה שלי. אבל בנפות טול כרם וג׳נין יש עשרות פרצות בגדר ההפרדה, שדרכן אפשר לעבור בלי שאף אחד ישים לב, כך שאנשים נכנסו ולקחו את הזיתים שלי בזמן שאני ישבתי בבית וחיכיתי שהשער ייפתח."

גישה דרך גדר ההפרדה במרכז הגדה המערבית ובדרומה

בנפת רמאללה, שבה פועלים 12 שערים, כולם עונתיים, הנהלים היו הרבה פחות נוקשים מאשר בצפון הגדה המערבית. למעשה, פירושו של דבר שכל החקלאים שהגישו בקשות להיתרים או לתיאום כדי לעבור בשערים החקלאיים בשעות המותרות למעבר קיבלו גישה לאדמתם שבין גדר ההפרדה לקו הירוק – בסך הכול כ־1,500 חקלאים. בנפת ירושלים, שבה פועלים 12 שערים, כולם מלבד שלושה עונתיים, הגישו יותר מ־1,700 חקלאים בקשות להיתרים והורשו כנראה לעבור את גדר ההפרדה.

בנפת בית לחם, ששלושת שערי הגדר בה עונתיים ופועלים בשיטת "התיאום המוקדם", עברו את הגדר כ־755 חקלאים. נתון זה מהווה גידול לעומת 565 החקלאים שתועדו ב־2018, אף שהשערים נפתחו רק ל־12 יום לעומת 18 יום ב־2018. באזור חברון קיימים שישה שערים, שכולם עונתיים וחקלאים זקוקים להיתרים כדי לעבור בכולם. מגישי הבקשות להיתרים נדרשים לספק מסמכי בעלות על האדמה, שלרבים מהחקלאים אין ברשותם. מספר ההיתרים שניתנו ב־2019 אינו זמין.

ההשלכות של הגבלות הגישה על תנובת הזיתים

ההקצאה המוגבלת של היתרים, יחד עם המספר ומועדי הפתיחה המוגבלים של השערים בגדר ההפרדה, אינם מאפשרים ביצוע של פעולות חקלאיות חיוניות הדרושות כל השנה, כמו חריש, גיזום, דישון וטיפול במזיקים ובעשבי בר. לכל זאת נודעה השפעה שלילית על פריון הזיתים ושוויים. הגבלות הגישה הנוספות הנובעות מפקודות הקבע החדשות צפויות לצמצם עוד יותר את פריון עצי הזית בשטח שבין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק.

משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים עוקב מאז 2011 אחר התנובה של עציהם של מספר מייצג של חקלאים בצפון הגדה המערבית. הנתונים האלה מראים כי תנובתם של עצי זית הממוקמים בשטח שבין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק פחתה בכ־60% לעומת עצים מקבילים בשטחים הנגישים כל השנה.[6]

במקרה של תייסיר נדגמו 16 עצים בכל צד של גדר ההפרדה. 16 העצים בצד ה"פלסטיני", שבו יש לו גישה בלתי מוגבלת לצורכי חריש, גיזום, דישון וטיפול במזיקים ובעשבי בר, הניבו ב־2019 776 ק״ג זיתים. לעומת זאת, העצים בצד ה"ישראלי" של גדר ההפרדה הניבו רק 413 ק״ג, כלומר כמחצית מכמות זו.

פקודות הקבע החדשות עלולות לפגוע בזכותם של בעלי קרקע לגשת לאדמתם

פקודות קבע חדשות שהוציאו הרשויות הישראליות בספטמבר 2019 עלולות להגביל עוד יותר את הגישה לאדמה בשטח הסגור. הפקודות הקודמות קבעו שהסיבה למתן היתרי גדר היא "שימור הזיקה לאדמות", בכפוף לשיקולים ביטחוניים בלבד. לעומת זאת, בפקודות החדשות נקבע כי תכלית ההיתרים היא "לאפשר עיבוד האדמה החקלאית, על פי הצורך החקלאי הנגזר מגודל הקרקע ומסוג הגידול, תוך שימור הזיקה לאדמות אלה."

מכך משתמע שמעתה ואילך יכלו חקלאים פלסטינים, בני משפחותיהם ופועלים חקלאיים לבקר באדמותיהם אך ורק למטרות עיבוד חקלאי. על מגישי הבקשות להיות בעליהם של אדמות בשטח של לפחות 330 מ״ר לנפש, נתון שכדי לחשבו מחלקים את גודלה של כל חלקה במספר הכולל של יורשי בעל האדמה הרשום, בלא להביא בחשבון מי הבעלים בפועל של האדמה או מי מעבד אותה בפועל.

בנוסף, על פי הפקודות הקודמות, מרגע שניתן היתר הייתה לבעליו גישה בלתי מוגבלת לאדמתו, בכפוף לשעות פתיחת השערים בלבד. הפקודות החדשות מגבילות את מספר הימים שבהם יכולים חקלאים להגיע לאדמתם מדי שנה, על בסיס גודלה של החלקה וסוג הגידולים שעליה. גישתם של חקלאים בעלי מטעי זיתים מוגבלת ל־40 יום בשנה; של בעלי מטעי תאנים ל־50 יום; ושל מגדלי עגבניות ותות שדה ל־220 יום. משרדי התיאום והקישור הפלסטיניים מסרבים לשתף פעולה עם הפקודות החדשות, וחקלאים מסוימים מסרבים אף הם לקבל את ההיתרים החדשים המאפשרים כניסה מוגבלת בלבד.

בנובמבר 2019 עתר המוקד להגנת הפרט לבג״ץ בבקשה להוציא צו ביניים שימנע את כניסתן של הפקודות החדשות לתוקף. בית המשפט לא נתן את הצו המבוקש, אבל הוא צפוי לשמוע בחודשים הקרובים את עתירת המוקד, הטוען שהפקודות החדשות אינן חוקיות.

גישה לאדמות פלסטיניות ליד התנחלויות

נוכחותן של התנחלויות מגבילה אף היא את גישתם של פלסטינים לאדמות לצורכי עיבודן. לעשרות קהילות פלסטיניות יש אדמות בתוך התנחלויות ומאחזים או בקרבתם. חקלאים פלסטינים יכולים להגיע לאדמות אלה רק באמצעות הסדרי "תיאום מוקדם" עם הרשויות הישראליות, ובדרך כלל הגישה מותרת רק למשך מספר מוגבל של ימים בעונות המסיק והחריש.[7]

שיטה זו נאכפה שוב בעונת המסיק 2019. בצפון הגדה המערבית הצריכו בשנת 2019 כ־70 אתרים "תיאום מוקדם" מסוג זה, גידול לעומת 56 שתועדו ב־2018. גם באזור רמאללה נוספו חלקות חדשות של אדמה פרטית פלסטינית בקרבת התנחלויות לשטחים שבהם דרוש "תיאום מוקדם", אף שקודם לכן לא נחשבו בעייתיות. קיימים דיווחים מרובים על כך שמתנחלים קוטפים את היבול של מטעי זיתים פלסטיניים, במיוחד באזורים שבהם גישתם של פלסטינים מוגבלת ברוב השנה.

עלייה באלימות מתנחלים ובנזק לעצי זית

בשטחים רבים של הגדה המערבית, המחיה המבוססת על זיתים נפגעת מכך שמתנחלים עוקרים ומשחיתים עצי זית או מפחידים ומכים חקלאים בעונת המסיק. בעונת המסיק 2019 (מאמצע ספטמבר ועד אמצע נובמבר) תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים שישים תקריות שבהן מתנחלים או אנשים שיש הנחה כי הינם מתנחלים פצעו חקלאים פלסטינים או פגעו בעציהם או ביבול הזיתים שלהם.[8] בתקריות אלה נפצעו עשרה פלסטינים, בהם שני ילדים, נגרם נזק ליותר מ־2,700 עצים ונגנב יבול בהיקף של כ־160 טון. יותר ממחצית מהעצים שהושחתו (1,548) היו בנפת שכם. בדומה לכך, על כ־45% (27) מהתקריות דווח בנפת שכם, רובן בשטחים שסביב ההתנחלות יצהר והמאחזים שבקרבתה, נתון העולה בקנה אחד עם המגמה באלימות מתנחלים בעשור האחרון.

כפי שממחיש התרשים שלהלן, הפגיעה ברוב העצים שהושחתו בארבע השנים האחרונות (2019-2016) נעשתה מחוץ לעונת המסיק.

עצים שהשחיתו מתנחלים או אנשים שיש הנחה כי הינם מתנחלים

עצים שהשחיתו מתנחלים או אנשים שיש הנחה כי הינם מתנחלים

עלייה ניכרה מאז שנת 2016 במתקפות מתנחלים. בשנת 2019 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 342 מתקפות שיוחסו למתנחלים, שבהן נפגעו פלסטינים (76 תקריות) או נגרם נזק לרכוש פלסטיני (266 תקריות). נתון זה מייצג גידול של 16% לעומת שנת 2018, ושל יותר מ־100% בהשוואה לשנת 2017. בתקריות אלה נהרגו שני פלסטינים ונפצעו 113 פלסטינים, 22 מהם ילדים.

חששות בתחום ההגנה במהלך עונת המסיק

בשנת 2019, זו השנה התשיעית ברציפות, תיאם כוח המשימה לענייני הגנה, בהובלת נציבות זכויות האדם, פרישה של נוכחות הגנתית לתמיכה בחקלאים פלסטינים ובבני משפחותיהם במשך עונת המסיק. לקראת עונת המסיק 2019 זוהו ברחבי הגדה המערבית 90 אזורים שבהם הייתה אלימות מתנחלים תופעה חוזרת ונשנית. בפעולה שבה השתתפו 16 ארגונים תיאם כוח המשימה לענייני הגנה מעקב ותיעוד של אלימות מתנחלים; הפניית מקרים למענה הגנתי, לרבות שירותים משפטיים ופסיכו־חברתיים, בין היתר; ומתן סיוע חומרי, בתיאום עם ארגונים שותפים בכוח המשימה לענייני ביטחון תזונתי.

כוח המשימה לענייני הגנה התמקד במיוחד באזורים שזוהו כמוקדים של אלימות מתנחלים, וכן אזורים בשטח הסגור שבין גדר ההפרדה לקו הירוק, "מרחב התפר". כוח המשימה זיהה 31 שערי גדר שבהן סוגיות הגישה היו חריפות יותר בשל משטר ההיתרים הישראלי. ארגונים שותפים בתחום ההגנה סיפקו סיוע משפטי, מעקב ותיעוד, ונוכחות הגנתית לפלסטינים המתמודדים עם הגבלות על גישתם לאדמותיהם שבין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק.


[2] PALTRADE, The State of Palestine National Export Strategy: Olive Oil Sector Export Strategy 2014 – 2018.

לדברי ארגון הסחר הפלסטיני פלטרייד, בשנים טובות שוויו של כל תת־ענף הזיתים, לרבות שמן זית, זיתי מאכל, זיתים כבושים וסבון, הוא בין 160 ל־191 מיליון דולר.

[3] משרד החקלאות. על פי הערכות, השוק המקומי צורך מדי שנה 15,000 טונה. בנוסף על כך יש ייצוא של שמן זית לארצות הברית, בהיקף של כ-700 טונה בשנה; לארצות האיחוד האירופי; למדינות ערביות במפרץ, לרבות כוויית וערב הסעודית; ולירדן.

[4] באזורים מסוימים יכולים פלסטינים להגיע לשטחים הסגורים באמצעות אישור מראש מהרשויות הישראליות, שיטה המכונה "תיאום מוקדם".

[5] מתוך קבוצת פקודות הקבע החמישית. על פי מסר משנת 2019 מן המנהל האזרחי, "המנהל האזרחי מבין את חשיבותה של עונת המסיק עבור התושבים הפלסטינים ולפיכך נערך מראש לקראתה – מתיאום גישת המוסקים למטעי הזיתים שלהם ואבטחתם, ועד למתן סיוע... בחלוקה של ציוד טכנולוגי מודרני למכשירי אצירת שמן. אנו מבטיחים לעשות כל מאמץ לחזק את הענף החקלאי ולתמוך בכלכלה המקומית".

[6] לפרטים נוספים על המתודולוגיה ששימשה לאיסוף הנתונים ראו: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, הירחון ההומניטרי, "פגיעת גדר ההפרדה בפריון החקלאי" פברואר 2014.

[7] לדברי הרשויות הישראליות, אלו הם "מוקדי חיכוך" שבהם "התרחשו בעבר תקריות אלימות. כן קיים סיכון שגורמי טרור עוינים ינצלו את המסיק, במהלכו קיימת תנועה ערה של פלסטינים ובני משפחותיהם בשטח, כדי לבצע מתקפות נגד התנחלויות סמוכות בחסות המסיק, לרבות כניסה להתנחלויות האמורות וביצוע מתקפות טרור נגדן". בעונת המסיק 2019 חתם המפקד הצבאי על 111 הכרזות על שטחים צבאיים סגורים, רובן במקומות שבהם יכלו פלסטינים להיכנס "במועד שתואם מראש כדי שהמסיק יוכל להתנהל בעזרת כוח אבטחה של צה״ל". מיעוטן של ההכרזות חל על ישראלים, "היכן שקיים חשש, על סמך מידע אמין, כי ישראלים צפויים לשבש את עבודתם של קוטפי זיתים פלסטינים". תשובת המדינה לעתירה שהגיש ארגון "יש דין" לבג״ץ, 11 בנובמבר 2019.

[8] נתונים אלה אינם כוללים תקריות של איומים, הפחדה, הסגת גבול או הגבלות גישה שהטילו מתנחלים, ואשר לא גרמו לנפגעים או לנזק. אף שמוערך כי תקריות אלה שכיחות יותר, קשה לעקוב אחריהן באופן שיטתי.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית