פורסם ביום 18 מרץ 2019
 במסגרת  

ניתנים פחות היתרי גישה לאדמות בין גדר ההפרדה לקו הירוק

ממצאים מהעת האחרונה מצביעים על ירידה משמעותית במספר ההיתרים שהרשויות הישראליות מעניקות לחקלאים ופועלים פלסטינים לצורך גישה לאדמותיהם בגדה המערבית הנמצאות בין גדר ההפרדה לקו הירוק. על פי נתונים רשמיים שהגיעו לידי הארגון הישראלי "המוקד להגנת הפרט", שיעור האישור של היתרים לבעלי אדמות צנח מ־76% מהבקשות ב־2014 ל־28% ב־2018 (עד 25 בנובמבר).[1] בתקופה ההיא ירד שיעור ההיתרים שניתנו לפועלים בתחום החקלאות מ־70% ל־50% מתוך כלל הבקשות (ראו תרשים 1).

משרד האו״ם לתאום עניינים הומניטריים עוקב אחר עניין זה בצפון הגדה המערבית משנת 2012. בשנת 2018 תועד שם השיעור הנמוך ביותר של אישור בקשות להיתרי גדר עבור פלסטינים בכל קטגוריות הזכאים להיתרים כאלה (ראו תרשים 2). כיום, במרבית המקרים, הנימוק לסירוב לבקשות מסוג זה הוא אי־עמידה בדרישות הבירוקרטיות המתרבות המוצבות כתנאי למתן היתר.

תרשים 1 | המוקד להגנת הפרט: בקשות היתרים עבור חקלאים ופועלים חקלאיים

תרשים 1

רוב האדמות בין גדר ההפרדה לקו הירוק, האזור המכונה "מרחב התפר", הוכרזו שטח צבאי סגור בצו צבאי ישראלי.[2] פלסטינים החיים בשטח הסגור או צריכים להיכנס אליו, לרבות למטרות חקלאיות, צריכים להגיש לרשויות הצבאיות בקשה להיתר מיוחד, על פי רשימת קטגוריות מוגדרת.[3] חקלאים שבקשתם להיתר אושרה צריכים לעבור בשערים או מחסומים ייעודיים כדי להגיע לשטח הסגור (ראו להלן: מעברים בגדר ההפרדה). בחוות הדעת המייעצת של בית המשפט הבינלאומי לצדק משנת 2004, שקבעה כי תוואי גדר ההפרדה אינו חוקי, נקבע עוד כי משטר השערים וההיתרים מהווה הפרה של מחויבויותיה של ישראל מתוקף המשפט הבינלאומי, וכי יש לבטלו.

הוחמרו התנאים לקבלת היתרים

כדי להגיש בקשה לקבלה או חידוש של היתר נדרשים בעלי אדמות פלסטינים להוכיח זיקה לקרקע בשטח הסגור. לשם כך עליהם להגיש מסמכי בעלות או מיסי קרקעות תקפים, וזאת בנוסף על עמידה בדרישות הביטחון, שכל היתר ישראלי מותנה בהן. הדרישות הבירוקרטיות נעשות מסורבלות ותובעניות יותר ויותר מאז 2017, שנה שבה דרשו הרשויות הישראליות מחקלאים היורשים אדמות לרשום את החלקה על שמם ברישום המקרקעין (טאבו), ולשלם אגרה בהתאם לשווי הקרקע. קודם לכן נדרשו החקלאים לצרף לבקשת ההיתר רק מסמך ירושה ואת שטר הקניין. אף שבדרך כלל היתרים לבעלי אדמות תקפים למשך עד שנתיים, תהליך החידוש עלול לכפות על חקלאים בטלה מאונס ולגרום להם להפסיד הכנסה מחקלאות בתקופה שבין תפוגת ההיתר העכשווי להנפקת מסמך חדש.

מאז 2014, בני או בנות זוג וילדים כבר אינם יכולים להגיש בקשות להיתרים מטעם בעל האדמה. הם נכללים בקטגוריית "בן משפחה של החקלאי" שהיתריהם תקפים לפרקי זמן של בין שלושה חודשים לשנתיים, או "פועל חקלאי", היתרים התקפים למשך שלושה עד שישה חודשים, אף שניתן לתת אותם גם לשנתיים. בקטגוריות אלו אישור ההיתר תלוי בגודל החלקה ובסוג היבולים הגדלים עליה. נטל הטיפול באדמה נופל על בעלי האדמות המבוגרים, משום שהבקשות של בני משפחה צעירים וכשירים יותר עלולות להיענות בסירוב (ראו מסגרת להלן). עובדים נוספים דרושים בעונת מסיק הזיתים השנתי, המצריכה ידיים עובדות רבות, שבמהלכה, לדברי הרשויות הישראליות, "מתוך הכרה בחשיבות ובייחודיות תקופת המסיק, ניתן לבקש היתרי תעסוקה חקלאית מעבר למכסה הקבועה, עבור בני משפחת החקלאי".[4] ניתן אמנם לתת היתרים אלה בלא קשר לגודל האדמה, אך הם תקפים רק לחודשיים או שלושה.

מגישי הבקשות נענים כעת בסירוב, פחות משיקולים ביטחוניים ויותר בשל מגוון של נימוקים בירוקרטיים הכוללים "היעדר זיקה לאדמה",[5] או "אין מספיק אדמה". כ־83% מהבקשות בנתונים שהשיג המוקד מסורבות משום שאינן עומדות בקריטריונים. המעקב שמנהל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, על סמך נתונים שמספקים משרדי התיאום והקישור הפלסטיניים בנפות ג׳נין, טול כרם, קלקיליה וסלפית, ואשר מכסים את כל הקטגוריות של פלסטינים הזקוקים להיתרים לצורך מגורים או גישה לשטח הסגור, מראה כי שיעור האישורים בשנת 2018 היה הנמוך ביותר מאז החל המשרד לתעד אותם בשנת 2012.[6]

תרשים 2: בקשות להיתרי גדר הפרדה בצפון הגדה המערבית

תרשים 2

נקודות מעבר בגדר ההפרדה

משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים עוקב אחר מספר השערים שדרכם מורשים פלסטינים להגיע לאדמותיהם בשטח הסגור במהלך עונת מסיק הזיתים, התקופה היחידה שבה פועלות מרבית נקודות המעבר הללו. בדצמבר 2018 פעלו 77 שערים וכן מספר מחסומים שדרכם יכלו פלסטינים להגיע לאדמותיהם.[7] מבין אלה, 55 בלבד נפתחו בשבועות הספורים של עונת המסיק, וגם זאת למספר שעות מוגבל בימים ההם , וביתר השנה נותרו סגורים. תשעה שערים נוספים נחשבים "שבועיים" משום שהם נפתחים ליום או לכמה ימים בשבוע כל השנה, בנוסף על עונת המסיק. רק 13 שערים לאורך 465 הקילומטרים הבנויים של גדר ההפרדה נפתחים מדי יום. מבין 77 השערים, 47 מצריכים היתרי גישה ו־30 פועלים באמצעות תיאום מוקדם, אף שרוב השערים מהסוג השני נפתחים רק לפרקי זמן קצרים במהלך עונת המסיק.

הגבלות הגישה לאדמות שבין גדר ההפרדה לקו הירוק מונעות את ביצוען של פעילויות חקלאיות חיוניות שיש לעשותן כל השנה, כגון חריש, גיזום, דישון והדברת מזיקים ועשבים שוטים. נודעת לכך השפעה שלילית על תנובת הזיתים ושווים. נתונים שאסף משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים בשנים האחרונות בצפון הגדה המערבית מראים כי תנובתם של עצי הזית בשטח שבין גדר ההפרדה לקו הירוק פחתה ב־65%-55% לעומת העצים המקבילים בשטחים שיש אליהם גישה כל השנה.[8]

אדמות בין גדר ההפרדה לקו הירוק בקלקיליה, שננטשו בשל היעדר היתרים. פברואר 2019 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

יבול שאבד

עבדול עזיז זיאבעבדול עזיז סיאב הוא בעליה של אדמה בשטח ארבעה דונמים בין גדר ההפרדה לקו הירוק באזור קלקיליה, שעליה נטועים עצי תפוז ולימון. היתר הבעלים שלו, שתוקפו היה לשנתיים, פג ב־27 בדצמבר 2018 וחודש רק ב־29 בינואר. הוא ביקר שוב ושוב במשרד התיאום והקישור הפלסטיני, ולשווא, ובסופו של דבר קיבל היתר כשהתייצב ישירות במפקדת התיאום והקישור הישראלית ואיים שלא יעזוב בלי המסמך. תקופת ההמתנה חפפה לעונת קטיף ההדרים ועבדול עזיז איבד את כל היבול שלו, שלהערכתו שוויו היה בין 7,500 ל־9,000 ש״ח. רק לאחד משמונת ילדיו יש היתר, אך הוא עובד במקום אחר; בקשות האחרים להיתר נדחו בנימוק שגודל האדמה האמורה "אינו מספיק". אחד מבניו הגיש בקשה להיתר כפועל חקלאי ועדיין לא קיבל תשובה.

איני יכולה לעבד את האדמה שלי בלי עזרה

יוסרא קייסי היא הבעלים של אדמה בגודל שמונה דונם בין גדר ההפרדה לקו הירוק, בקרבת ההתנחלות אלפי מנשה שבנפת קלקיליה, שאותה היא חולקת עם יותר מעשרים מבני משפחתה. הם מגדלים על האדמה לימונים, גויאבות, כרובית וגידולי חורף, ויכולים להפיק ממנה הכנסה בסך עד 3,000 ש״ח בחודש. ליוסרא היתר גדר לשנתיים, התקף כרגע עד מרס 2019. בקשתו של בעלה להיתר נדחתה בטענה ש"אין להם מספיק אדמה". ההיתר של בתה לא חודש מאז 2017, באותו נימוק. תוקף ההיתר של בנה מוחמד פג ביולי 2018 וחודש בתחילה: אלא שחיילים בשער גדר ההפרדה לקחו ממנו את ההיתר בנימוק שהחידוש נעשה בטעות מפני ש"אין מספיק אדמה". רק לאחד מבניה יש היתר, אבל הוא אינו משתמש בו משום שהוא מועסק במקום אחר. יוסרא חולה וראייתה לקויה; היא אומרת שאינה מסוגלת לעבד את האדמה בלי עזרתם של בני משפחתה. האדמה, שהייתה מקור ההכנסה העיקרי ש משפחתה, היא כעת אדמת בור.

חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק

בשנת 2002, בעקבות גל של פיגועים פלסטיניים, כולל פיגועי התאבדות בחומרי נפץ, החלה ישראל בבניית גדר הפרדה במטרה המוצהרת למנוע מתקפות אלה. רוב רובו של תוואי גדר ההפרדה ממוקם בתוך הגדה המערבית; הוא מנתק קהילות ואדמות חקלאיות פלסטיניות מיתר הגדה המערבית, ותורם לקיטוע של השטח הפלסטיני הכבוש. בחוות הדעת המייעצת שלו משנת 2004 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי אותם קטעים של גדר ההפרדה העוברים בתוך הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, יחד עם משטר השערים וההיתרים הנלווה אליהם, מהווים הפרה של התחייבויותיה של ישראל במסגרת המשפט הבינלאומי. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית גדר ההפרדה בתחומי הגדה המערבית, לפרק את אותם קטעים שלה שכבר הושלמו ולהכריז על אי־נפקותם של כל האמצעים החקיקתיים הקשורים אליה.


[1] הנתונים הושגו בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע שהגיש המוקד להגנת הפרט ובעקבות עתירה שהגיש לבג״ץ משלא התקבל מענה מהותי. למרות הבטחות שמסר המנהל האזרחי הישראלי למוקד, שעל פיהן המידע היה מעודכן למועד המסירה (25 בנובמבר), עדיין קיימים ספקות האם הנתונים משנת 2018 כוללים את המידע למסיק הזיתים 2018, העלול לשנות משמעותית את הנתונים על פועלים חקלאיים בשנת 2018.

[2] בצפון הגדה המערבית, האדמות שבין גדר ההפרדה לקו הירוק הוכרזו כשטח צבאי סגור בשנת 2003 באמצעות צו צבאי. בינואר 2009 הורחבה הכרזת השטח הסגור והוחלה על כל או חלק מהשטחים שבין גדר ההפרדה לקו הירוק באזורים סלפית, רמאללה, בית לחם וחברון, ובנוסף גם על שטחים שונים בין גדר ההפרדה לגבול שטח השיפוט העירוני של עיריית ירושלים, כפי שהגדירה אותו ישראל.

[3] באזורים מסוימים פלסטינים עדיין יכולים להגיע לשטחים סגורים לאחר אישור בעל פה מהרשויות הישראליות, נוהל המכונה "תיאום מוקדם".

[4] מתוך קבוצת פקודות הקבע החמישית שפרסמו הרשויות הישראליות, המפרטת את התקנות המסדירות את הגישה לשטחים שבין גדר ההפרדה לקו הירוק.

[5] בפברואר 2017 דיווחו מספר משרדי תיאום וקישור אזרחיים אזוריים פלסטיניים בצפון הגדה המערבית (ג'נין, קלקיליה, טול כרם וסלפית) כי עמיתיהם הישראליים הודיעו להם שהבעלים הרשומים של אדמות ששטחן פחות מ־330 מ"ר אינם זכאים להיתר. התקנות החדשות לא נמסרו רשמית, אלא בשיחות בין משרדי התיאום והקישור הישראליים לעמיתיהם הפלסטיניים.

[6] הרשויות הישראליות הצדיקו את הרחבת ההגבלות בקיומו של חשש שמספר גדל והולך של פלסטינים משתמשים בהיתרי הגדר כדי להיכנס לישראל באופן בלתי חוקי.

[7] נתון זה אינו כולל את מחסומי גדר ההפרדה שאינם משמשים כדי להגיע לאדמת חקלאיות אלא משמשים את תושבי "מרחב התפר" להגיע למקומות עבודה ולשירותים חיוניים בשאר הגדה המערבית.

[8] לפרטים נוספים על המתודולוגיה ששימשה לאיסוף הנתונים ראו גיליון פברואר 2014 של הירחון הומניטרי, עמ' 12.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית