פלסטינים בקהילה בשטח C של הגדה המערבית שאינה מחוברת לרשת המים. תמונת ארכיון מאת משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

פלסטינים כמהים למים בבקעת הירדן

במסגרת

המאמר נמסר על ידי כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה והארגונים השותפים לו.

"בעבר קנינו מים ממכליות ניידות, במחיר מופקע, אבל עכשיו קשה אפילו למצוא מישהו שיהיו מוכן להביא לנו את המים, כי הם פוחדים שחיילים יחרימו להם את המשאית", כך אומר סאלם בן ה־45, אב לחמישה.

סאלם הוא אחד מתושבי הקהילה הפלסטינית חומסה אל־בקייעה, הממוקמת בשטח C, בצפון בקעת הירדן. רוב מבני הקהילה נמצאים בשטח שהוגדר "שטח אש" לאימונים צבאיים ישראליים, שהרשויות הישראליות אוסרות על גישת פלסטינים אליו ועל מגוריהם בו. בשורה של הזדמנויות מאז 2012 נעקרו תושבי חומסה אל־בקייעה באופן זמני על ידי הרשויות הישראליות, לצורך ביצוע אימונים צבאיים בקרבת מקום. במהלך התקופה תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים יותר מ־50 תקריות כאלה.

פלסטינים בקהילה בשטח C של הגדה המערבית שאינה מחוברת לרשת המים. תמונת ארכיון מאת משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים
פלסטינים בקהילה בשטח C של הגדה המערבית שאינה מחוברת לרשת המים. תמונת ארכיון מאת משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בנוסף, מאז 3 בנובמבר 2020, בשש הזדמנויות נפרדות, גרמו הרשויות הישראליות לעקירתה של מרבית הקהילה כשהרסו ותפסו את בתי תושביה ומבנים אחרים. בפעם האחרונה, ב־22 בפברואר השנה, תפסו הרשויות הישראליות 18 מבנים ששימשו למגורים ולמחסים לבעלי חיים, וכן חבילות מזון, מבנים שטרם הורכבו ומכלי מים. רוב הפריטים האלה ניתנו כמענה הומניטרי בעקבות תקריות דומות שהתרחשו ב־1, 3, 8 וב־16 בפברואר, שבמהלכן נהרסו או נתפסו 64 מבנים וכ־60 בני אדם, בהם 35 ילדים, נותרו עקורים. בהודעה שהתפרסמה ב־24 בפברואר קראה המתאמת ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש, לין הייסטינגס, "לעצור מייד כל הרס נוסף של בתים ונכסים פלסטיניים, להתיר לקהילה ההומניטרית לספק מחסה, מזון ומים לקבוצה זו, שהיא מן החלשות והפגיעות ביותר באזור, ולהתיר לבני אדם אלה להישאר בבתיהם."

הקהילה אינה מחוברת לרשתות מים או ביוב כלשהן, ואין לה גישה לשירותי איסוף אשפה. עקב כך נאלצים התושבים לקנות מים ממוכרים פרטיים, בתעריף של 40 ש״ח למטר מעוקב, מחיר גבוה פי שמונה מהמחיר הממוצע שפלסטינים בגדה המערבית משלמים עבור מים.[1] הם גם חולקים בתי שימוש בין מספר משקי בית ושורפים אשפה. אחרי ההריסה ההמונית בנובמבר 2020, סיפקה להם הקהילה ההומניטרית עשרים מכלי מים, כדי לטפל בחלק מצורכי המים שלהם. ב־22 בפברואר החרימו הרשויות הישראליות את המכלים. מאז, מוכרי מים פרטיים נרתעים מלהביא מים לקהילה, מחשש שהרשויות הישראליות יתפסו גם את המשאיות שלהם.

בנובמבר 20 נתפסו הטרקטור ומכל המים הנייד של יאסר, אב לשמונה ותושב חומסה אל־בקייעה, שהיו האמצעי היחיד שעמד לרשותו להוביל מים למשפחתו ולבעלי החיים שלו.

"הייתי נוסע כל יום למרחק כ־15 ק״מ כדי להביא מים למשפחתי ולבעלי החיים שלי. בפברואר הרשויות הישראליות תפסו את המכל הנייד שלנו וכעת מוכרים פרטיים מסרבים להביא לי מים, כי הם חוששים שיאבדו את המכלים שלהם. מאז התקרית שלחתי את כל משפחתי ובעלי החיים שלי לקהילה סמוכה, כי בבית שלנו אני לא יכול לדאוג להם למים."

מכלי מים שנתפסו על ידי הרשויות הישראליות בקהילה הפלסטינית חומסה אל־בקייעה (נפת טובאס) שבצפון בקעת הירדן. צילום: כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה
מכלי מים שנתפסו על ידי הרשויות הישראליות בקהילה הפלסטינית חומסה אל־בקייעה (נפת טובאס) שבצפון בקעת הירדן. צילום: כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה

האירועים האחרונים בחומסה אל־בקייעה הם חלק מדפוס רחב יותר. עד 31 במרס 2021 חוו קהילות בבקעת הירדן גידול של יותר מ־400% בהריסות ובתפיסות (139) לעומת הרבעון הראשון של 2020 (27). הנתונים מבקעת הירדן מהווים כמעט 50% מהמבנים שנבחרו לתפיסה או להריסה וכמעט 70% מבני האדם שנעקרו ברבעון הראשון של 2021.

מיפוי צורכי המים של בני אדם בבקעת הירדן

ארגונים מטעם האו״ם ומחוצה לו המספקים מענה לצרכים בתחומי המים, התברואה וההיגיינה מתאמים את עבודתם באמצעות כוח המשימה המקומי לעניינים אלה. בין ספטמבר לדצמבר 2020 ערכו ארגונים השותפים לכוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה סקרים ב־68 קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן. הם ביצעו אומדנים של צורכי המים, התברואה וההיגיינה בכל קהילה, רשמו את השירותים הזמינים בה, עקבו אחר הגישה לשירותים אלה וזיהו פערים המצריכים טיפול. בקהילות שנבחרו לסקר זה חיים כ־60 אלף פלסטינים, שכ־12,500 מהם מתגוררים בשטח C, שבו ישראל מחזיקה בשליטה כמעט בלעדית בשטח, לרבות על תשתית, תכנון, בנייה, תנועה ואכיפת חוק. בשל משטר התכנון המגביל,[2] רוב הקהילות הפלסטיניות בשטח C של בקעת הירדן אינן מחוברות לרשת מים, ו/או נתקלות במכשולים במאמציהן לשקם חיבורים קיימים ולבנות או לתקן בורות לאגירת מים.

על פי האומדן, כ־60% מתושבי שטח C שהשתתפו בסקר מסתמכים באופן מלא או חלקי על מכליות מים ניידות (ראו טבלת עוגה), משיגים מים מבארות או מעיינות סמוכים, או מנקודות מילוי מים בקהילות אחרות. פחות ממחצית מהתושבים (41%) יכולים להסתמך אך ורק על צנרת המים. כמו כן, מאחר שכמות המים המוזרמים ברשתות המים מוגבלת, כ־40% תלויים במכליות ניידות.

גישה מוגבלת למים דחפה משקי בית רבים לחפש חלופות, כמו איסוף מי גשמים והובלת מים במכליות. עם זאת, בשל הכמות המועטה של משקעים בבקעת הירדן בשנים האחרונות,[3] וכן מחירם הגבוה של המים המובלים במכליות, המושפע ישירות מהגבלות הגישה שמטילות הרשויות הישראליות,[4] חלופות אלה אינן נותנות מענה לצורכי המים של הקהילות במשקי הבית ובמקומות העבודה. לפיכך קהילות נאלצות לאמץ מנגנוני התמודדות, כגון הגבלת כמות מי השתייה היומית, אמצעי המהווה סיכון בריאותי והיגייני, או צמצום צריכת המים לשימוש ביתי ובמקומות העבודה, צעד הפוגע בניקיון בבתיהם וכן מגביל את יכולתם לשמר נכסי מחייה (כגון בעלי חיים ואדמות חקלאיות). בנוסף קיימים גם חששות ביחס לאיכותם של משאבי מים אלה, משום שהיעדר בקרת איכות ומערכות ניטור ראויות חושף בני אדם לסיכונים הבריאותיים הנלווים למחלות המועברות במים.

 

בשל הגבלות גישה שמטילות הרשויות הישראליות, תשתית ירודה וסכנת החרמה, מחיר המים הממוצע שמשלמים תושבי 36% מקהילות שטח C בבקעת הירדן הוא פי שניים עד פי ארבעה מהמחיר הממוצע בגדה המערבית באופן כללי (5 ש״ח למטר מעוקב). בקהילות אחרות (31%), המים יקרים אף יותר, ומחירם מגיע לעד פי שמונה מהמחיר הממוצע. בקהילות אלה צריכת המים צונחת לפחות מ־50 ליטר לנפש ביום, לעומת המלצת ארגון בריאות העולמי העומדת על 100 ליטר לנפש ליום.[5] לשם ההשוואה, כל משקי הבית בהתנחלויות הישראליות הסמוכות מחוברים לשירותי מים זורמים. למשקי בית אלה גישה לכמות מים קבועה ובלתי מוגבלת במחירים בני השגה (9 ש״ח למטר מעוקב למי שתייה, ו־2.8 ש״ח למטר מעוקב לשימוש חקלאי). גישה בלתי מוגבלת כזו למים מביאה לצריכת מים בשיעור של 440-300 ליטר לנפש ביום,[6] במיוחד בהתנחלויות ישראליות המתמקדות בחקלאות.

אומדן המים, התברואה וההיגיינה גילה גם כי מתקני התברואה בקהילות פלסטיניות אלה בבקעת הירדן אינם עומדים בדרישות המינימום של ארגון הבריאות העולמי להיגיינה, פרטיות וכבוד נאותים.[7] יותר מ־95% מכלל הקהילות שהשתתפו בסקר בבקעת הירדן אינן מחוברות לשירותי ביוב, ולמשפחות רבות אין גישה לבתי שימוש ניידים פועלים, או לבתי שימוש פנימיים מקובעים, או חיצוניים. לדברי WeWorld-GVC, ארגון שותף לכוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה, חברי קהילה מדווחים כי בלי מתקנים מספיקים הם חשופים לסכנות ומשוללים פרטיות כשהם מחפשים מרחב שבו יוכלו לעשות את צרכיהם בשטח הפתוח, או נאלצים לחלוק בית שימוש עם משפחות אחרות.[8]

לדברי פאטימה בת ה־36, אם לשישה ותושבת חומסה אל־בקייעה, "כיוון שאין לנו די בתי שימוש, לפעמים אני נאלצת לקחת את הילדים שלי באמצע הלילה למרחק חמישים מטר, כדי שיעשו את הצרכים שלהם. אנחנו סובלים מאלימות מתנחלים. זה לא בטוח."

האומדן העלה שביותר מ־70% מהקהילות (68) לא ניתנים שירותי פינוי אשפה כלשהם, ועקב כך משפחות נאלצות לשרוף, להטמין או להשליך את האשפה שלהן בסביבתן הקרובה.

הגישה המוגבלת לשירותי מים, תברואה והיגיינה בבקעת הירדן חושפת תושבים ותושבות לסכנות למחייתם, בריאותם וחיי החברה שלהם. משפחות אינן מסוגלות לשמור על רמת היגיינה מתקבלת על הדעת, ומשקי בית רבים נאלצים לעזוב את קהילותיהם בחודשי הקיץ החמים, כדי למצוא מקורות מים חלופיים לבעלי החיים שלהם. ילדים וקשישים הם הפגיעים ביותר לסיכוני בריאות, במיוחד בעיצומה של מגפת COVID-19. נשים מתקשות למלא את תפקידן המסורתי – להבטיח רמות נאותות של בריאות והיגיינה במשק הבית. יתרה מכך, משפחות ככלל אינן יכולות לעמוד בעלויות הגדלות והולכות של הגישה לשירותים, ולו מינימליים, של מים, תברואה והיגיינה.

מסייעים לפלסטינים לגשת לשירותים הקשורים במים

כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה והארגונים ששותפים לו פועלים לשפר גישה בטוחה ומכובדת לשירותי מים ותברואה הוגנים ומספיקים עבור הקהילות החלשות והפגיעות ביותר בבקעת הירדן. כוח המשימה מספק למשקי בית בתי שימוש, מכלי פוליאתילן ומכליות ניידות, ומשקם בורות מים קהילתיים. כן פועל כוח המשימה מול הרשויות הישראליות במאמצים להתיר לקהילות בשטח C שאינן מקבלות שירותים להתחבר למים זורמים ולשירותי תברואה.

במסגרת תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2021 הגישו ארגונים שותפים לכוח המשימה שבעה מיזמים בשווי 1.2 מיליון דולר, המתמקדים ב־11 אלף בני אדם בקהילות שטח C בבקעת הירדן. אם ימומנו במלואם יכללו מיזמים אלה בנייה ושיקום של צנרת מים, בורות אגירה למשקי הבית, הובלת מים במכליות, אספקת בתי שימוש, וכן מסעות לקידום היגיינה. נכון לסוף מרס מומנו פחות מ־20% מהכספים המבוקשים לענייני מים, תברואה והיגיינה.


[1] מחיר המים הממוצע בגדה המערבית הוא 5 ש״ח למטר מעוקב.

[2] למידע נוסף ראו הגבלת המרחב: משטר התכנון והבנייה שישראל מיישמת בשטח C של הגדה המערבית.

[3] כמות המשקעים השנתית הממוצעת בבקעת הירדן היא 166 מ״ל. בשנת 2020 הגיעה כמותם רק ל־65% מנתון זה.

[4] הגבלות גישה בנפת טובאס, יולי 2018

[5] כמות, שירות, רמה ובריאות של מים לצריכה ביתית

[6] כוח המשימה לענייני, מים, תברואה והיגיינה, 2021.

[7] הנחיות ארגון הבריאות העולמי בנושאי תברואה ובריאות

[8] Community Protection Approach (CPA) of WeWorld-GVC