פורסם ביום 23 אוקטובר 2019
 במסגרת  

גידול בהרס רכוש פלסטיני בגדה המערבית, לרבות בירושלים המזרחית

* חלק זה נכתב בסיוע הקונסורציום להגנה בגדה המערבית.

הרס מבנים וסיפורה של משפחה בגדה המערבית

עזיז[1] הוא פלסטיני בן 25 מח׳רבת ראס אל־אחמר, קהילה בדואית קטנה בצפון בקעת הירדן. בשש השנים האחרונות חווה עזיז ארבע הריסות שביצע המִנהל האזרחי הישראלי. בפברואר 2019 הרס המִנהל שבעה מבנים השייכים לעזיז, לרבות האוהלים שבהם גרה משפחתו ומחסים לבעלי החיים שלו. עזיז, אימו, אחיו ושתי אחיותיו נותרו מחוסרי בית ונאלצו לבקש מחסה בעיירה טמון (נפת טובאס), שם שהו במשך שבועיים, ולהותיר את עדריהם מאחור, חשופים לתנאי החורף הקשים.

השנה נפגעו כמעט 50 אלף פלסטינים נפגעו מהרס מחסים לבעלי חיים, בורות ורשתות מים, כבישים חקלאיים, מבנים מסחריים ונכסים אחרים שלהם.

משפחתו של עזיז היא אחת מעוד עשרות משפחות שנפגעו מהעלייה החדה שתועדה ב־2019 בהריסות ובתפיסות של רכוש פלסטיני על ידי ישראל. עד סוף ספטמבר נהרסו או נתפסו 443 מבנים ביותר מ־80 קהילות ברחבי הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, נתון המייצג עלייה של 43% לעומת התקופה המקבילה ב־2018 (310 מבנים). כתוצאה מכך איבדו 547 פלסטינים, בהם 259 ילדים, את בתיהם ונעקרו, נתון גבוה יותר ממספר בני האדם שנעקרו בשנת 2018 כולה; כמעט 50 אלף פלסטינים נוספים נפגעו מהרס מחסים לבעלי חיים, בורות ורשתות מים, כבישים חקלאיים, מבנים מסחריים ונכסים אחרים שלהם. רוב רובן של התקריות התרחשו בשטח C ובירושלים המזרחית בנימוק שהנכסים האלה נבנו בלא היתרי בנייה ישראליים, שכמעט בלתי אפשרי להשיגם.

מבנים שנהרסו או נתפסו ובני אדם שנעקרו

מבנים שנהרסו או נתפסו ובני אדם שנעקרו

להריסות נודעו השלכות הרסניות על חיי פלסטינים ועל יכולתם לממש את זכויותיהם, ולעיתים קרובות הן גורמות לטראומה נפשית, לעקירה, לנתק בין משפחות ולאובדן מחייה וגישה לשירותים בסיסיים.[2] יחד עם משטר תכנון מגביל ומפלה, הגבלות תנועה, מניעת שירותים בסיסיים והפרעה להגשת סיוע, הריסות ותפיסות מהוות חלק מסביבה כופה שמפעילה על פלסטינים רבים לחץ, תוך הפרה של המשפט הבינלאומי, לעזוב את בתיהם ואדמותיהם.[3]

ח׳רבת ראס אל־אחמר נמצאת בשטח C, באזור שהוגדר "שטח אש" לצורך אימונים צבאיים שהכניסה אליו אסורה בצו צבאי. אלא שלדברי התושבים, הקהילה שוהה באזור זה עוד מהתקופה שקדמה להכרזתו כ"שטח אש" ב־1970. כ־18% מהגדה המערבית, שהם כשליש משטח C, הוכרזו "שטחי אש". בתוך שטחים אלה יש 38 קהילות בדואים ורועים כמו ח׳רבת ראס אל־אחמר. בשנה זו לבדה נהרסו או נתפסו 26 מבנים בח׳רבת ראס אל־אחמר, הריסות שגרמו לעקירתם של 30 בני אדם, עשרה מהם ילדים.

בנוסף על הסביבה הכופה שבה חיים פלסטינים המתגוררים בחלקים אחרים של שטח C, כ־6,200 בני אדם המתגוררים בתוך שטחי אש אלה נפגעים גם מעקירות זמניות חוזרות ונשנות במהלך אימונים צבאיים, וכן מן הסכנות של נפלי תחמושת.

הנימוקים להריסה

התנחלויות אינן חוקיות מתוקף המשפט הבינלאומי ופיתוחן התבצע במסגרת תכנונית מפלה ביותר: לפלסטינים מותר לבנות בפחות מ־1% משטח C ובכ־15% בלבד משטח ירושלים המזרחית, היכן שקיימות תוכניות מתאר שאושרו על ידי הרשויות הישראליות. לשם ההשוואה, בכ־8.5% משטח C אושרו תוכניות מתאר עבור התנחלויות, וכ־11% נוספים כלולים בגבולות המוניציפליים של התנחלויות, לצורך תכנון עתידי.[4] בירושלים המזרחית, 38% מהשטח שסופח לישראל ב־1967 הופקע ותוכנן עבור התנחלויות.[5]

קהילות הנפגעות מהריסות (ינואר־אוגוסט)

בשטח C לבדו תלויים ועומדים יותר מ־13 אלף צווי הריסה נגד רכוש פלסטיני, ורבים מהם נוגעים לכמה מבנים.

מצב זה אילץ פלסטינים החיים בשטח C ובירושלים המזרחית לבנות בלי היתרים, כדי לתת מענה לצורכי הדיור והמחיה שלהם, אף כי הם מסתכנים בכך שנכסיהם ייהרסו. לפי נתוני המנהל האזרחי, נכון לאפריל 2017 היו בשטח C לבדו 13 אלף צווי הריסה תלויים ועומדים נגד רכוש פלסטיני, רבים מהם נגד כמה מבנים.[6] על פי הערכות, לפחות שליש מכלל הבתים הפלסטיניים בירושלים המזרחית נבנו בלא היתרי בנייה ישראליים, ונגד חלקם תלויים ועומדים צווי הריסה.

הרשויות הישראליות מבצעות הריסות גם בשטחי A ו־B, היכן שסמכויות התכנון והבנייה נתונות בידי הרשות הפלסטינית. כמה מההריסות הללו הן הריסות לשם ענישה, של בתי משפחותיהם של אנשים שתקפו ישראלים, בנימוק של הצורך להרתיע מפני תקיפות דומות בעתיד. מאז תחילת 2019 נהרסו בנימוקים אלה שישה בתים.

הריסות מבוצעות גם בנימוקים של שיקולים ביטחוניים אחרים, ב־22 ביולי הרסו הרשויות עשרה מבנים בחלק של שכונת צור באהר שבירושלים המזרחית המוגדר כשטח A, בנימוק שהם ממוקמים באזור חיץ לאורך גדר ההפרדה. לרוב המבנים שנבחרו להריסה ניתנו היתרי בנייה מטעם הרשות הפלסטינית. הריסתם היא תקדים המסכן מבנים רבים אחרים בבעלות פלסטינית הממוקמים בקרבת גדר ההפרדה.[7]

כן מעוררת דאגה חקיקה ישראלית חדשה הפוגעת משמעותית ביכולתם של גורמים הומניטריים לספק סיוע משפטי למשפחות בסכנת עקירה במאמציהן לערער על צווי הריסה ותפיסה ותפיסות בבתי משפט ישראליים. צו צבאי 1797 חל על מבנים פלסטיניים בשטח C הנחשבים חדשים, ומרחיב את סמכות המנהל האזרחי הישראלי לסלק מבנים כאלה תוך 96 שעות ממתן צו הסילוק.[8] מאז שנכנס לתוקף, ביולי 2019, תועדו תשע תקריות שבהן הוא יושם.[9] בנוסף על כך, צו המתיר את תפיסתם של מבנים "יבילים" בלי התראה מוקדמת תקף מאז אמצע שנת 2017, ותיקון לחוק התכנון והבנייה[10] המאפשר זירוז של הריסות בירושלים המזרחית ייכנס לתוקף באוקטובר 2019.

פלסטיני רועה צאן מחוץ לח׳רבת ראס אל־אחמר, בקעת הירדן (3 באוקטובר 2019) / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

מענה הומניטרי

הקהילה ההומניטרית מספקת הגנה וסיוע למשקי הבית ולקהילות הנפגעות באמצעות מנגנון בין־סוכנותי למענה על הריסות שאותו מוביל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים. במקרה של הריסה או תפיסה מתבצע אומדן צרכים ראשוני, ולאחריו נשלחת לארגונים ההומניטריים השותפים הרלבנטיים התרעה לגבש את האומדן ולהכין מענה. כשהמבנה שנבחר להריסה או לתפיסה משמש למגורים, אגודת הסהר האדום הפלסטיני והצלב האדום הבינלאומי מספקים תוך 24 שעות אוהל זמני או סיוע צנוע במזומן לכיסוי צורכי המחסה המיידיים של המשפחות הנפגעות.

אוהלי מחיה שניתנו במסגרת מנגנון המענה הבין־סוכנותי / © צילום: הקונסורציום להגנה בגדה המערבית

הסיוע שנותן המנגנון הבין־סוכנותי כולל אחד או יותר מהרכיבים הבאים: מחסה קבוע יותר ו/או סיוע במזומן (המשלים את הסיוע הראשוני שנותנים הסהר האדום הפלסטיני / הצלב האדום הבינלאומי); פתרונות מחיה כגון מחסים לבעלי חיים; פריטי מים ותברואה; מזון; תמיכה פסיכו־חברתית; חינוך; וסיוע משפטי. קודם למתן סיוע נוסף, הארגונים השותפים הרלבנטיים עשויים לערוך אומדן מיוחד, תלוי באופי הצרכים שזוהו באומדן הראשוני.

הסיוע שניתן לאחר ההריסה כולל מחסה ו/או סיוע במזומן, פריטי מים ותברואה, מזון, תמיכה פסיכו־חברתית, חינוך וסיוע משפטי.

הקונסורציום להגנה בגדה המערבית, ארגון־גג של חמישה ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים הפועלים במשותף, ממלא תפקיד מפתח במנגנון מענה בין־סוכנותי זה. הסיוע ההומניטרי עוזר למתן את ההשלכות של הסביבה הכופה ולמנוע העברה בכפייה אפשרית.

עזיז קיבל סיוע חירום מהקונסורציום במסגרת המנגנון הבין־סוכנותי למתן מענה על הריסות. הסיוע כלל אוהלי מגורים ומחיה, בתי שימוש, מכלי מים וציוד למחיה, ואפשר לבני המשפחה להישאר בביטחון ובכבוד בח׳רבת ראס אל־אחמר, קהילת המוצא שלהם.

אוהלי מגורים שניתנו בח׳רבת ראס אל־אחמר במסגרת המנגנון הבין־סוכנותי למתן מענה על הריסות / © צילום: הקונסורציום להגנה בגדה המערבית

עזיז נזכר: "מצבנו היה נורא. אני לא יודע איך הייתי מתאושש בלי סיוע החירום הזה. בלעדיו היה לי קשה מאוד לתת מענה לצרכים של המשפחה. הרגשנו ששוב איבדנו הכול ודאגנו מאוד לצאן שלנו." עזיז ממשיך ומספר: "התמיכה שקיבלנו אפשרה לנו להישאר בקהילה שלנו ולשקם את פעילות המחיה העיקרית שלנו. היום, הודות לסיוע, לא רק השבתי לעצמי את מקור ההכנסה העיקרי שלי, אלא גם פיתחתי ושיפרתי אותו. לפני ההריסה לא הייתה לנו גישה מספקת למים. בזכות מכלי המים החדשים יש לנו עכשיו גישה למי שתייה, וזה משפר את תנאי החיים של המשפחה ואת הבריאות של בעלי החיים שאנחנו מגדלים."

"זאת הפעם השלישית שבה אנו מקבלים סיוע אחרי הריסה. זאת תמיכה בעלת ערך רב וקיבלנו אותה בדיוק בזמן. היא הייתה חיונית ליכולתנו להתאושש הן חומרית והן פסיכולוגית. בלעדיה ייתכן שהיינו נאלצים לעזוב, אבל כך יכולנו להישאר ולשוב לחיינו," מסיים עזיז.

הצורך העיקרי לעומת מענים שתיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

הצורך העיקרי לעומת מענים שתיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

מאז תחילת 2019 (נכון לסוף ספטמבר) שלח משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 297 "התרעות על צרכים" לארגונים שותפים במנגנון המענה (כל התרעה נספרת כסוג אחד של מענה לכל תקרית). סיוע ניתן בעקבות 190 התרעות, ו־107 מענים תלויים ועומדים או עדיין מתנהלים.[11]

לעיתים קרובות, סיוע חומרי הניתן באמצעות מנגנון זה כמענה על הריסות נתפס או נהרס על ידי הרשויות הישראליות, בנימוק של היעדר היתרי בנייה. נכון לסוף ספטמבר 2019 נבחרו להריסה או לתפיסה 97 מבני סיוע כאלה, בשווי של יותר מ־300 אלף אירו,[12] פי שלושה מהנתון בתקופה המקבילה ב־2018 (32).[13]

95% ממשקי הבית שקיבלו ב־2019 סיוע מהקונסורציום להגנה בגדה המערבית מדווחים כי שלושה עד שישה חודשים לאחר המענה הם עדיין גרים בקהילותיהם.

ולמרות זאת, הסתבר כי המנגנון הבין־סוכנותי יעיל מאוד בטיפול בצרכים החומריים המיידיים של משפחות נפגעות, במניעת עקירה ובמתן אפשרות להשתקם. לשם המחשה, 95% ממשקי הבית שקיבלו ב־2019 סיוע מהקונסורציום להגנה בגדה המערבית מדווחים כי שלושה עד שישה חודשים לאחר המענה הם עדיין גרים בקהילותיהם. עם זאת, המספר הגדל של משקי בית בירושלים המזרחית ובשטח C המדווחים כי ייתכן שבעתיד ייאלצו לעזוב את הקהילה או השכונה שלהם, משום שהסיוע לא הספיק לשיקום מחייתם, מעורר דאגה. בדומה לכך ניכר גידול במספר משקי הבית הסובלים מתקריות חוזרות ונשנות, כמו עזיז בח׳רבת ראס אל־אחמר.[14] לכן נבדקים מנגנוני המענה, במיוחד בכל האמור בסיוע במזומן, כדי להתאים את הסיוע טוב יותר לצרכים הספציפיים של משקי בית חלשים ופגיעים במידה קיצונית.


[1] שמו שוּנה כדי להגן על פרטיותו ועל יתר המעורבים.

[2] משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, סכנת הריסות בירושלים המזרחית, יולי 2019; משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, "סכנה מרחפת: צווי הריסה בשטח C של הגדה המערבית", ספטמבר 2015;

Diakonia International Humanitarian Law Resource Center, Demolishing the Future Continued Property Destruction in the Occupied Palestinian Territory, June 2019

[3] "עקירה והעברה לאזורי מגורים חלופיים, כתוצאה מצווי הריסה, וסביבה כופה, עלולים להוות יחד העברה בכפייה וגירושים בכפייה, פרטניים והמוניים, הנוגדים את המחויבויות המוטלות על ישראל מתוקף המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי."

Report of the Secretary-General, A/HRC/31/43, 20 January 2016, para. 68.

[4] משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, "צווי הריסה בשטח C של הגדה המערבית" ספטמבר 2015.

[6] לוח נתונים מקוון על כל צווי ההריסה בשטח C, שניתן לערוך בו חיפושים, זמין באתר משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים. על סמך בדיקה של יותר מ־80% מהנתונים המתועדים ב־2015, מוערך כי המספר הממשי של מבנים שהוצאו נגדם צווי הריסה גבוה ב־17% ממספר צווי ההריסה שהוצאו.

[8] צו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה), (מס' 1797), התשע״ח – 2018.

[9] נכון לאוקטובר 2019 נהרסו ארבעה מבנים וחמישה מבנים נוספים קיבלו צווי הריסה.

[10] חוק התכנון והבנייה משנת 1965 והתיקונים הנלווים אליו חלים הן על ישראל עצמה והן על ירושלים המזרחית, לאור הסיפוח של חלקה המזרחי של העיר על ידי הכוח הכובש ב־1967.

[11] בנוסף על כך יש התערבויות/ייעוץ משפטיים המשולבים בסוגי המענים האחרים.

[12] AIDA, Quarterly Bulletin on Humanitarian Relief Obstruction, Defamation of Civil Society, QII 2019.

[14] REACH, Evaluating the effectiveness of the assistance provided in response to demolitions in the West Bank and East Jerusalem, September 2018.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית