פורסם ביום 28 אוגוסט 2015
 במסגרת  

שני פלסטינים, אב ובנו, נהרגו ממעשה אלימות שעל פי חשד ביצעו מתנחלים

בית משפחת דוואבשה בדומא, 2015
בית משפחת דוואבשה בדומא, 2015

היעדר כרוני של מיצוי דין בשורשה של תרבות פטור מעונש

ב־31 ביולי, בסביבות השעה 2:10 לפנות בוקר, התקרב העד לביתו הבוער של שכנו. הוא ראה שני גברים רעולי פנים ניצבים מעל שני בני אדם שצרחו בעודם מוטלים על הארץ, בוערים. הגברים פנו לעבר העד, והוא נמלט מהמקום. כשחזר כעבור דקות אחדות גילה כי רעולי הפנים עזבו את המקום. הוא סייע לשני ההורים, שהיו פצועים קשה, להגיע לביתו של שכן. אחר כך נכנס לבית הבוער, מכוסה בשמיכה רטובה, הלך בכיוון שממנו נשמעו זעקותיו של ילד, מצא את הפעוט בן הארבע וחילץ אותו. האש כבר פשטה לפלג גופו התחתון של הפעוט. למרבה האסון, עלי דוואבשה, בן שנה וחצי, מת בעריסתו לפני שהספיקו להצילו.

ב־31 ביוני הוצת ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא שבנפת שכם, על פי החשד על ידי מתנחלים. עלי דוואבשה, בן שנה וחצי, נספה בשריפה, והוריו ואחיו בן הארבע נפצעו פצעים אנושים. על הקירות החיצוניים של הבית רוססו כתובות הנאצה "יחי המלך המשיח" ו"נקמה". בני המשפחה ששרדו את המתקפה נפצעו קשה והועברו על ידי הצבא הישראלי לבית חולים בישראל. האב בן ה־32 מת ב־8 באוגוסט; רעייתו עדיין במצב אנוש. מצבו של הפעוט בן הארבע יציב. אלה שני ההרוגים הראשונים במתקפות מתנחלים בשנת 2015.

בכירים ישראליים ופלסטיניים וכן בכירים באו״ם גינו את ההתקפה וכינו אותה "פיגוע טרור". נשיא ישראל, ראובן ריבלין, אמר כי "כוחות אכיפת החוק ומערכת המשפט ימצאו את הרוצחים ויביאו אותם לדין".[i] בעקבות המתקפה הוציא הצבא הישראלי נגד כעשרה אזרחים ישראלים, בהם קטינים, צווים מנהליים שהטילו על חלקם מעצר בית או אסרו עליהם להיכנס לגדה המערבית או לירושלים, או ליצור קשר עם בני אדם מסוימים.

תרשים: ממוצע חודשי של מתקפות מתנחלים נגד פלסטינים או רכושם

כתובות הנאצה שרוססו על קירותיו החיצוניים של הבית פורשו באמצעי תקשורת רבים כאות לכך שהמתקפה בוצעה "בתגובה" על כך שהרשויות הישראליות הרסו בהתנחלות בית אל שני מבנים שנבנו על אדמה פלסטינית פרטית בלי היתר בנייה מישראל. מתנחלים מסוימים אימצו מתקפות מסוג זה, המכונה גם "תג מחיר" או "עבריינות ממניעים אידיאולוגיים", כ"אסטרטגיה" שבמסגרתה מתנחלים תוקפים פלסטינים, ולעתים את צה״ל, כגמול על מאמציהן של הרשויות הישראליות לפרק מבנים בהתנחלויות, על מעצרים ואמצעים מנהליים אחרים הננקטים נגד מתנחלים, וכנקמה על מתקפות פלסטיניות.[ii]

ההצתה בחודש יולי הייתה המתקפה ה־16 מסוג זה בגדה המערבית מאז תחילת השנה. בסך הכול הביאו מתקפות אלה למותם של שני פלסטינים ולפציעתם של 11, בנוסף על חמש תקריות שבהן הוצתו יבולים, ציוד ואתרי דת, בין היתר. סוגים אחרים של מתקפות מתנחלים שבהן נפצעו פלסטינים או נגרם נזק לרכושם כוללים מכות, פתיחה באש ויידוי אבנים על פלסטינים ועל רכושם, מעשי ונדליזם, גניבה, והשתלטות על רכוש.

מאז תחילת השנה תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים בסך הכול 127 מתקפות שביצעו מתנחלים[iii] נגד פלסטינים ורכושם ברחבי הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית. באותה התקופה תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (על סמך דיווחים באמצעי התקשורת הישראליים) בסך הכול 48 מתקפות של פלסטינים נגד קבוצות מתנחלים וישראלים אחרים, שבהן נהרגו שלושה בני אדם ולפחות 46 נפצעו.[iv] מאז תחילת שנת 2015 ירד הממוצע החודשי של מתקפות פלסטינים נגד קבוצות מתנחלים וישראלים אחרים ב־22%, לעומת שנת 2014 (14 לעומת 18).

רוב התקריות בשנת 2015 כללו יידוי אבנים על כלי רכב ישראליים. בנוסף על כך, בשתי תקריות דרס כלי רכב פלסטיני אזרחים ישראלים, ובמתקפה נדקר מתנחל בירושלים המזרחית. בסך הכול נפצעו במתקפות אלה 31 בני אדם. בדומה ל־2014, גם בשנת 2015 תועדו רוב המתקפות בנפת ירושלים.

עוד בדומה לשנת 2014, גם בשנת 2015 תועד המספר הגבוה ביותר של תקריות שבהן נפגעו פלסטינים בנפת חברון, ואחריה בנפת ירושלים, ואילו בשנים 2012 ו־2013 תועדו רוב הנפגעים בנפת חברון, ואחריה בנפת שכם. המספר הגדול ביותר של תקריות שבהן נגרם נזק לרכוש בשנת 2015 תועד בנפות חברון ורמאללה. מאז תחילת 2015 הושחתו בסך הכול 10,358 עצי ושתילי זית פלסטיניים, על פי חשד בידי מתנחלים. בממוצע חודשי, נתון זה הוא הגבוה ביותר מאז 2010, השנה שבה החל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לתעד מדד זה.

התדירות של מתקפות מתנחלים משתנה בזמן ובמקום, אך הפחד שהיא יוצרת נמשך לעתים קרובות  זמן רב, ופוגע בחיי היום־יום של פלסטינים. יתרה מכך, אלימות זו הובילה להשתלטות הדרגתית על אדמות ומשאבים פלסטיניים.[v]

הסיבה המצויה בשורשה של אלימות המתנחלים היא המדיניות הישראלית המאפשרת יישוב באופן בלתי חוקי של אזרחי ישראל בתוך שטח פלסטיני, הכבוש מאז 1967, תוך הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, והיעדר כרוני של אכיפת חוק נאותה, שיצר תרבות של פטור מעונש.[vi] רוח הפטור מעונש שואבת עידוד ממאמצים רשמיים להכשיר בדיעבד את ההשתלטות של מתנחלים על אדמות.[vii] עד כה, 25 מתוך כמאה מאחזים, שאינם מורשים גם מתוקף החוק הישראלי, הוכשרו או מצויים בהליכי הכשר על ידי הרשויות הישראליות. נתון זה כולל את המאמצים שנעשו לאחרונה להכשיר את שני המבנים שנזכרו לעיל, שהוקמו בהתנחלות בית אל על אדמה פרטית פלסטינית, ואשר בסופו של דבר נהרסו בעקבות צו של בג״ץ הישראלי.

הכשל של ממשלת ישראל לאכוף את שלטון החוק על מתנחלים אלימים ממשיך להוות גורם לחשש רב, המודגש שוב ושוב, זה שנים, על ידי שורה של בעלי עניין מקומיים ובינלאומיים, לרבות מזכ״ל האו״ם.[viii] לפי נתוני "יש דין", ארגון ישראלי לזכויות האדם, הסיכויים שתלונה שמגיש פלסטיני למשטרת ישראל תוביל לפתיחה בחקירה, למשפט ולהרשעה הם פחות מ־2%.

אמצעים מיוחדים שמיישמות הרשויות הישראליות לטיפול באלימות של מתנחלים נגד פלסטינים כוללים הקמת צוות אכיפת חוק בין־משרדי ויחידה משטרתית חדשה שהוקמה ב־2013 (היחידה לפשיעה לאומנית במחוז יהודה ושומרון), האחראית לטיפול ב"פשיעה ממניעים אידיאולוגיים" או מתקפות "תג מחיר" שמבצעים מתנחלים נגד פלסטינים. על פי דיווחים, כיום מסווגים מבצעי העבירות כמשתייכים ל"התאחדויות בלתי מותרות". עם זאת, מספר התיקים המובילים למיצוי דין כלשהו הוא זניח.[ix] יותר מ־90% מהתיקים שאחריהם עקב הארגון נסגרו בלא הגשת כתב אישום.[x] לא זו בלבד שהשיעור הנמוך של הגשת כתבי אישום תורם לתרבות הפטור מעונש בגין אלימות מתנחלים, הוא מוליד גם אי־אמון בקרב הפלסטינים ומניא אותם מהגשת תלונות.[xi]

בדוח האחרון שלו למועצת האו״ם לזכויות אדם, הדגיש מזכ״ל האו״ם כי "היכן שיש מוכנות מצד הרשויות הישראליות לאכוף את החוק, הן יכולות לעשות זאת ביעילות." כדי להדגים זאת הדגיש מזכ״ל האו״ם את התגובה הישראלית למתקפת מתנחלים נגד כוחות צה״ל, ב־8 באפריל 2014, בעקבות הריסת כמה מבנים בהתנחלות יצהר. התגובה הישראלית כללה אימוץ מדיניות של "אפס סובלנות", ועל פי דיווחים גם כמה מעצרים, וכן הצבת כוחות ישראליים בהתנחלות יצהר, וצעדים אלה הפחיתו את התקריות של אלימות מתנחלים בכפרים סביב ההתנחלות.[xii]


[ii] Report of the Secretary General to the Human Rights Council, 12 February 2014. A/HRC/25/38, para. 47.

[iii] נתונים אלה משקפים תקריות שגרמו להרוגים, או לפצועים שנזקקו לטיפול רפואי, וכן תקריות שבהן נגרם נזק לרכוש, אך אינם כוללים תקריות במעורבות מתנחלים שכללו מניעת גישה, הסגת גבול לתוך רכוש פרטי פלסטיני, וגירוש של חקלאים מאדמותיהם באמצעי הפחדה שונים, שכולן מתרחשות בתכיפות גבוהה יותר. תקריות שבהן נפגעו בני אדם וניזוק רכוש מתועדות כתקריות שבהן נפגעו בני אדם.

[iv] בנוסף על כך, 17 אזרחים ישראלים נפצעו מידי פלסטינים בתקריות דקירה בישראל (בתל אביב ובירושלים המערבית), לדברי השב״כ הישראלי.

[v] משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, דף נתונים, "אלימות מתנחלים בגדה המערבית", נובמבר 2011.

[vi] שם.

[vii] תקציר חוות דעת שהזמין משרד ראש הממשלה מעו״ד טליה ששון בנושא מאחזים בלתי מורשים, המכונה גם "דוח ששון", 12 במרס 2005.

[viii] מעקב הומניטרי, ינואר 2014;

Report of the Secretary-General to the Human Rights Council, 12 February 2014, A/HRC/25/38, paras 42-43.

[ix] Report of the Secretary General to the Human Rights Council, 9 March 2015, A/HRC/28/44, para 50.

[x] על פי הנתונים של "יש דין", 85.3% מתיקי החקירה נסגרים משום שחוקרי המשטרה אינם מצליחים לאתר חשודים או למצוא די ראיות שיאפשרו את הבאתם לדין. ראו  יש דין, "עקיפת חוק: כישלון אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בגדה המערבית", מאי 2015, עמ׳ 26-23.

[xi] שם, עמ׳ 75-72.

[xii] 9 March 2015: A/HRC/28/44, para 50.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית