פתיחת שנת הלימודים בעזה

התיקונים מתקדמים היטב אבל קשיים אחרים פוגעים ברווחת התלמידים ובהישגיהם בלימודים

ברצועת עזה, גלי אלימות חוזרים ונשנים והנזק וההרס שנגרם בהם למתקני חינוך מובילים לשיבושים בשירותים ופוגעים ברווחתם הפסיכו־חברתית של ילדים ומורים. כיום, שנתיים מתום ההסלמה האחרונה ב־2014, תוקנו כל 252 בתי הספר שניזוקו, אבל שיקומם של שישה מבין שבעת בתי הספר שנהרסו כליל טרם הושלם. אל פגיעתם של מעשי האיבה מצטרפות תשע שנות מצור. בתי הספר סובלים מצפיפות יתר ולעיתים קרובות מתקניהם משמשים ללימודים במשמרות כפולות, נוהג המפחית את מספר שעות ההוראה של נושאי ליבה ולימודי יסוד, מקשה על תלמידים להתמקד בלימודיהם ומגביר את רמות האלימות בבתי הספר. אף שכדי שלא לפגר אחרי הגידול באוכלוסייה יש לבנות בעזה מדי שנה לפחות עשרים בתי ספר חדשים, בשמונה השנים האחרונות נבנו בה עשרים בתי ספר בלבד (כולם בשנת 2013).

ההקשר הרחב יותר בעזה, של הפסקות חשמל יזומות וקיצוב חשמל מתמשכים, תנאי מחסה וחיים ירודים ומחסור כלכלי פוגעים אף הם בהישגים הלימודיים ובמוטיבציה של תלמידים. תוצאות למידה ושיעורי השלמה של תלמידים המשיכו להידרדר; הישגי התלמידים בעזה מפגרים אחרי הישגי התלמידים בגדה המערבית. שיעור המעבר הממוצע בבחינות האחידות לכיתה ד׳ בשנת 2012 היה רק 55% בשפה הערבית ו־51% במתמטיקה; פחות ממחצית מהתלמידים שניגשו לבחינות כיתה ז׳ בכל תחום יחיד עמדו בבחינה.

מערכת החינוך בעזה מושפעת לרעה גם מהכשל של ממשלת ההסכמה הלאומית להגיע לפיוס פלסטיני מבית. לאחר השתלטות החמאס על עזה ב־2007, עשרות אלפי עובדי ציבור ששכרם שולם על ידי הרשות הפלסטינית ברמאללה אולצו על ידי הרשות לחדול מלעבוד, או שהוחלפו על ידי עובדי ציבור שגייסו הרשויות בעזה. מאות מיזמים ממשלתיים בעזה הוקפאו וקווי התקציב של הרשות הפלסטינית לסניפים של משרדי ממשלה בעזה, לרבות משרד החינוך וההשכלה הגבוהה, נקטעו. יותר מ־6,000 מורים לא קיבלו שכר חודשי סדיר מאז אפריל 2014, וכ־1,100 מתוכם עלולים לחדול לעבוד אם משכורותיהם לא ישולמו או עלויות הנסיעה שלהם לא יכוסו.

זו שנת הלימודים השלישית ברציפות שמשרד החינוך וההשכלה הגבוהה בעזה לא קיבל תקציב תפעולי מרמאללה, וייאלץ לממן את העלויות התפעוליות מהכנסות מקפיטריות בבתי הספר (כאלף דולר לשנה לכל בית ספר). כן זקוק המשרד למימון חיוני על מנת לספק לתלמידים ילקוטים, תלבושת אחידה וציוד כתיבה; לרהט בתי ספר חדשים ולהחליף ריהוט; לספק מי שתייה; ולצייד עשרען מעבדות מחשב וחמישים מעבדות מדעים, בעלות כוללת של כ־15 מיליון דולר. צרכים אלה מחריפים עוד יותר את מצב החינוך.