עלייה חדה בהריסות בגדה המערבית
ארגוני סיוע נתקלים במגבלות קשות במתן סיוע למשפחות עקורות
בחודשיים הראשונים של 2016 ניכרה עלייה חדה במספר הבתים הפלסטיניים שהרשויות הישראליות הרסו, פירקו או החרימו בגדה המערבית: לפחות 321 מבנים, 88 מהם בתי מגורים, נהרסו.[1]
פברואר 2016 בולט כחודש שבו נהרסו מבנים במספר הגבוה ביותר לחודש יחיד מאז החל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לתעד הריסות באופן שיטתי, בשנת 2009. יותר מ־90% מההריסות בחודשיים האחרונים בוצעו בשטח C, שתיים בשטחי A ו־B (הריסות לשם ענישה) והיתר בירושלים המזרחית.
החודשיים הראשונים בשנה חריגים גם מבחינת מספר האתרים שנפגעו (45), בהם קהילות רועים קטנות וכפרים שחלק משטחם הבנוי נמצא בשטח C. יותר ממחצית מהעקורים (231 בני אדם) הם תושבי חמש קהילות הממוקמות ב"שטחי אש": חלאווה וג׳ינבא באזור מסאפר יטא בנפת חברון (שטח אש 918); עין א־רשאש (נפת רמאללה, שטח אש 906); ואל־גפתליכ – אבו אל־עג׳אג׳ (נפת יריחו) וח׳רבת טאנא בצפון בקעת הירדן (שטח אש 904). ההריסות בשתי הקהילות הראשונות שנמנו לעיל בוצעו עם סיומו (בלא הסכמה) של תהליך גישור בהקשר של עתירה שהוגשה לבג״ץ נגד גירושן של קהילות אלה, ועוד עשר קהילות נוספות, מהשטח הנפגע. כ־18% משטח הגדה המערבית הוכרזו על ידי הרשויות הישראליות "שטחי אש", אף שבתוך שטחים אלה מצויות 38 קהילות פלסטיניות שבהן מתגוררים יותר מ־6,000 תושבים. מחקר שנעשה לאחרונה הצביע על כך שלמעשה, כמעט 80% מהשטחים שהוכרזו "שטחי אש" לא שימשו לאימונים בשנים האחרונות.[2] לאחר הריסה שבוצעה לא מכבר בשטח אש, הצהיר דובר משרד הביטחון הישראלי כי המבנים שנבחרו להריסה "נבנו באופן לא חוקי בלא היתרים בשטח אש, מעשה המהווה סיכון לחיים."[3]
כל ההריסות בשטח C ורוב ההריסות בירושלים המזרחית בוצעו בנימוק שהמבנים נבנו בלי היתר בנייה ישראלי; הרשויות הישראליות רואות בהריסות אלה אמצעי אכיפה חוקי.[4] אלא שלקהילות פלסטיניות כמעט בלתי אפשרי להשיג היתרי בנייה. מזכ״ל האו״ם ציין כי על ישראל "לחדול בדחיפות מהליכי התכנון המפלים והלא חוקיים בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, הואיל והם גורמים להפרות של זכויותיהם של פלסטינים, בין היתר, לגישה למים ולשירותים, לרבות בריאות וחינוך".[5]
לפחות מ־1% משטח C יש תוכנית מתאר שאושרה על ידי המנהל האזרחי הישראלי, ויכולה לאפשר לפלסטינים להשיג היתר בנייה. פחות מ־2% מהבקשות להיתרים שהגישו פלסטינים לרשויות הישראליות בין 2010 ל־2014 אושרו.[7] בחמש השנים האחרונות, הממשלה הפלסטינית הכינה והגישה למנהל האזרחי 67 תוכניות מתאר חדשות לקהילות פלסטיניות בשטח C, שעד עתה אושרו רק שלוש מתוכן.[8]
עצירת סיוע הומניטרי
עלייה חדה ניכרה בהריסות מבנים שניתנו כסיוע הומניטרי. גורמים הומניטריים, בהם הן סוכנויות או״ם והן ארגונים לא ממשלתיים, נתקלים זה שנים בהגבלות קשות בניסיונותיהם להגיע למשפחות ולקהילות שנעקרו ולהושיט להן את סיוע החירום הדרוש להן בדחיפות. בחודשיים הראשונים של 2016 הרסו הרשויות הישראליות 108 מבנים שניתנו על ידי ארגוני סיוע, נתון גדול פי חמישה ויותר מהממוצע החודשי להריסות כאלה בשנת 2015 (108) ו־2014 (116). נוהג זה נוגד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המחייב את ישראל, ככוח הכובש, לאפשר לסיוע הומניטרי מעבר מהיר ובלא הפרעה.
בעקבות ביקור שערכו ב־19 בינואר בקהילה בדואית פלסטינית (אבו נוואר שבפריפריה הירושלמית), שבה נהרסו 13 מבנים אשר ניתנו כסיוע הומניטרי, גינו המתאם ההומניטרי מטעם האו״ם לשטח הפלסטיני הכבוש, רוברט פייפר, ומנהל התפעול של סוכנת הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א), פליפה סנצ׳ס, את הריסת הסיוע. כן קראו השניים לביטול התוכנית ל"העברת" הקהילה, צעד שעלול להוות העברה בכפייה.
[1] בנוסף על כך נהרסו 34 בתי מגורים בנויים חלקית או לא מאוכלסים, נתון המביא את סך הבתים שנהרסו ל־104.
[2] כרם נבות, "גן נעול", מרס 2015.
[3] . The Jerusalem Post, 4 March 2016
[5] Report of the Secretary-General: Israeli settlements in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, and in the occupied Syrian Golan, A/HRC/25/38, 12 February 2014, paras. 11-20.
[6] אמנת ג׳נבה הרביעית, סעיף 53.
[7] תשובה של סגן אלירן ששון מן המנהל האזרחי, מן 16 בנובמבר 2014, לבקשה שהגישה עו״ד שרון קרני־כהן מעמותת במקום על פי חוק חופש המידע.
[8] משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, "סכנה מרחפת: צווי הריסה בשטח C של הגדה המערבית", ספטמבר 2015, עמ׳ 11.
הירשמו לקבלת מידע ודוחות
הירשמואתרי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים
עקבו אחרינו
תמכו
תרומותיכם מועברות לארגוני סיוע המגישים עזרה לפלסטינים נזקקים במהירות וביעילות.