בסכנת השתלטות על ידי מתנחלים: מעין עין פרעה בנפת חברון

המעיין הטבעי עין פרעה, מהגדולים במעיינות שבמערב נפת חברון, הוא מקור המים היחידי עבור קהילת רועים שעברה להתגורר בקרבת המעיין לפני כ־30 שנה וכעת קרויה על שמו. הקהילה מונה כ־11 משקי בית ובהם כשמונים בני אדם בסך הכול, כולם פליטים רשומים. המעיין מספק להם מים הן לצריכה ביתית והן להשקיית עדריהם – מקור המחיה העיקרי שלהם. בעל האדמה שבה נמצא המעיין, תושב העיירה הסמוכה דורא, משתמש גם הוא במים להשקיית האדמה בקרבתו, שעליה הוא מגדל ירקות וגידולים עונתיים. בימי קיץ חמים ועתות של מחסור במים הוא גם שואב מים מהמאגר התת־קרקעי ומוכר אותם למשפחות בדורא.[i]

בחודשים האחרונים ניכר גידול משמעותי במספר המתנחלים, מלווים בכוחות ביטחון, שביקרו במעין לצורכי פיקניקים או לטבילת טהרה. בחג סוכות השנה (24-16 באוקטובר), ולאחר מסע קידום נמרץ של עמותת התיירות של שתי התנחלויות סמוכות (תלם ואדורה), ביקרו באתר יותר מאלף איש.[ii]

נוכחותם המתמדת של מתנחלים חמושים במקום, והעובדה שחיילים ישראליים מיישמים נוהג "עצור וחפש", שיבשו את גישתם של פלסטינים למעיין והגבילו אותה בעיקר לשעות שלפני עלות השחר או שעות הערב המאוחרות. בנוסף, העובדה שמתנחלים טובלים ושוחים במעיין באופן קבוע עוררה חששות בדבר איכות המים כמי שתייה.

לדברי בעלי האדמה, לעתים (כמו למשל בחג הפסח, מוקדם יותר השנה) החנו הצבא ומתנחלים את כלי רכבם על השטח המעובד שליד המעיין, וגרמו נזק ליבולים. גורם זה, יחד עם גל האלימות והמתיחות הגוברת מאז אוקטובר 2015, אילצו את בעלי האדמה לצמצם את גודל הקרקע שאותה הוא מעבד – משבעה דונם לדונם אחד. הייצור והתנובה הכלכלית שלו פחתו, וכך גם מכירות המים.

ההפחדה והגבלות הגישה מסכנות את עצם קיומה של קהילה עין פרעה. "אלמלא המעיין היינו עוזבים כבר מזמן”, הסביר אחד מחברי הקהילה. "זו הפחדה לצורכי העברה ושליטה, אבל אנחנו נשארים איתנים”, אמר בעלי האדמה.

השתלטות על מעיינות כמדיניות

המקרה של עין פרעה אינו יחיד. בשנים האחרונות הפכו מעיינות רבים יותר ויותר בשטח C מטרה לפעילות מתנחלים המונעת או מסכנת את הגישה של פלסטינים אליהם.[iii] סקר שביצע משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ב־2011 מצא כי שלושים מעיינות היו בשליטה מלאה של מתנחלים, ולא נגישים לפלסטינים.[iv] השיטות העיקריות המשמשות למנוע גישה מפלסטינים הן אלימות מצד מתנחלים, לרבות הפחדה ואיומים, סיפוח הלכה למעשה של מעיינות על ידי התנחלויות באמצעות הקמה של גבולות פיסיים, ובידוד שטחים של הגדה המערבית על ידי גדר ההפרדה ולאחר מכן סיווגם כשטח צבאי סגור.

כן מצא הסקר כי 26 מעיינות מצויים בסכנת השתלטות על ידי מתנחלים, בהם מעיינות שהפכו מטרה ל"טיולים" קבועים של מתנחלים ו/או פטרולים של רכזי ביטחון של התנחלויות. אף שבעת הסקר עדיין יכלו פלסטינים להגיע למעיינות הללו ולהשתמש בהם, חקלאים ותושבים דיווחו כי הנוכחות המתמדת של קבוצות מתנחלים חמושים מפחידה ומרתיעה מפני שימוש במעיינות. ההשתלטות על מעיינות מחלישה את השליטה הפלסטינית במרחב ובמשאבי המים של שטח C של הגדה המערבית, ומבססת עוד יותר את מפעל ההתנחלות.

מרבית הפעילות כרוכה בהסגת גבול של מתנחלים לתוך רכוש פרטי פלסטיני, או הקמת מבנים ופתיחת כבישים – ללא היתרי בנייה – סביב האתרים הנבחרים. במרבית המקרים כשלו הרשויות הישראליות מלאכוף את שלטון החוק על המעורבים בכך, ובמקרים אחדים אף אפשרו נהגים אלה.

מפה: מעיינות פלסטיניים הנפגעים מפעילות מתנחלים, מארס 2012