הנחת צינור מים חדש בעבסאן אל־כבירה / © צילום: Première Urgence Internationale

מענה לצורכי המים של מאות משקי בית פגיעים וחלשים בדרום רצועת עזה

מאתיים משפחות עקורות החיות בחורבות בתיהן חוברו לרשת המים

בפברואר 2016 הושלם מיזם שהתמקד בצורכי המים ותמך בעמידותם של משקי בית, לרבות של עקורים, בעבסאן אל־כבירה, עיירה שאוכלוסייתה מונה כ־28 אלף נפש בנפת ח׳אן יונס שברצועת עזה. את המיזם יישם הארגון הבינלאומי הלא ממשלתי Première Urgence Internationale, במימון שסיפקה הקרן ההומניטרית המשותפת. בפברואר מימנה הקרן ההומניטרית המשותפת 15 מיזמים מתמשכים, בשווי כולל של 3.7 מיליון דולר, שנועדו לטפל בצרכים דחופים ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה.

הפגיעה באזור המזרחי של נפת ח׳אן יונס הייתה מהקשות ביותר במהלך מעשי האיבה בין ישראל לעזה ב־2014. כ־450 בתים בשכונת עבסאן אל־כבירה נהרסו לחלוטין או ניזוקו קשות ורובם טרם שוקמו.[1] מדאיג במיוחד מצבן של 340 משפחות עקורות החיות בתוך או בקרבת בתיהן שנהרסו או ניזוקו, לרבות באוהלים או קרוואנים, בתנאים מאוד מסוכנים ולא יציבים.

כחלק מהמיזם של ארגון Première Urgence Internationale קיבלו מאתיים ממשפחות העקורים החלשות והפגיעות ביותר מדי מים וחוברו לרשת המים העירונית. מבין המשפחות שנבחרו למיזם זה, חמישים משקי בית עקורים קיבלו גם משאבות מים קטנות להעברת מים למכלי אחסון על הגג. בנוסף, נשים ממשקי הבית המוטבים השתתפו בשורה של סדנאות מודעות בנושאי הרגלי היגיינה טובים, צמצום הסכנה של זיהום מים ואחסון בטוח של מים. כל משתתפת בסדנאות קיבלה ערכת היגיינה ומיכל מים בנפח מטר מעוקב אחד לצורכי אחסון.

תרשים: מיזמים מתמשכים של הקרן ההומניטרית המשותפת על פי הארגון השותף המיישם (פברואר 2016)מעשי האיבה ב־2014 גרמו גם נזק נרחב לתשתיות המים המשרתות את שכונת עבסאן אל־כבירה. יחד עם חולשות קודמות ברשת ודליפות המים הנלוות אליהן, יצרה המלחמה ברוב משקי הבית בעיירה תלות במוכרי מים פרטיים, והטילה עול נוסף על היכולות החברתיות־כלכליות המוגבלות ממילא שלהם. במהלך המיזם תוקנו או הוחלפו 23 רשתות מים בעיר, ונבנו שלוש רשתות מים חדשות בפיקוחם של מהנדסי העירייה והמהנדס האזרחי של ארגון Première Urgence Internationale. הרשתות המתוקנות והחדשות משרתות 3,442 משקי בית.

כמו כן כלל המיזם רכיב של מזומן־תמורת־עבודה שבמסגרתו הועסקו חמישים מוטבים, כמעט כולם עקורים, במלאכות שונות. תעסוקה זו חיזקה את עמידותם של משקי בית חלשים ופגיעים של עקורים.

פגיעה שיטתית בשירותי מים ותברואה

הנחת צינור מים חדש בעבסאן אל־כבירה / © צילום: Première Urgence Internationale

מצבם של משאבי ותשתיות המים והשפכים בעזה היה קריטי עוד לפני הסכסוך ב־2014. מקור המים היחיד של עזה הוא אקוויפר החוף שמתחתיה, אבל שאיבת־יתר שיטתית גרמה לחדירת מי ים ולעלייה של המים המלוחים שמתחת לאקוויפר, כך ש־96% מהמים מן האקוויפר אינם ראויים לשתייה. כ־40% מהאוכלוסייה מקבלים מים רק למשך 8-5 שעות פעם בשלושה ימים, ו־60% רוכשם מים מספקים פרטיים הפועלים בלא פיקוח, בתנאי תברואה ירודים ולרוב לא מבוקרים, עובדה החושפת אותם לסיכונים חמורים לבריאות הציבור.  גם הגרעון הכרוני בחשמל ובדלק משבש מתן שירותי מים, תברואה והיגיינה בסיסיים ופוגע ביותר מ־280 מתקני מים ושפכים. בסך הכול, 23% מהאוכלוסייה בעזה עדיין אינם מחוברים לרשת ביוב. בשנים האחרונות הוחמרו בעיות אלה בשל ההגבלות שמטילה ישראל על הכנסת סחורות דרך המצור. עד 23 פריטי מים, תברואה והיגיינה, כגון משאבות, ציוד קידוח וכימיקלים לטיהור כלולים ברשימה הישראלית של פריטים "בעלי שימוש כפול", שהכנסתם לעזה מותרת רק באופן סלקטיבי.

[1]  רוב העקורים מתגוררים בשלוש שכונות: אל־פראחין, אבו דקה ואבו טעימה.