דברי המתאם ההומניטרי

נישאו במסיבת עיתונאים בבית לאהיא, צפון עזה, ב־14 במרס 2018

אחר צהריים טובים. נציגי התקשורת, תורמים, שותפים מקומיים; תודה לכם שבאתם.

אני שמח להיות היום ברצועת עזה לרגל השקת תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2018. השקנו את התוכנית הבוקר באירוע שהתקיים בהשתתפות קהילת התורמים, יחד עם כבוד השר לפיתוח חברתי של מדינת פלסטין, ד״ר אִבּרהים א־שאער, שהצטרף אלי באמצעות וידאו מרמאללה. אני שמח גם על כך שהיום נמצאים איתנו כאן עמיתיי מסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים (אונר״א) וסוכנויות האו״ם והארגונים הלא ממשלתיים המובילים את המענה ההומניטרי בשטח הפלסטיני הכבוש.

התוכנית ההומניטרית לשנת 2018 נועדה לתמוך בצורכיהם של 1.9 מיליון פלסטינים בשטח הפלסטיני הכבוש. היא מתקיימת בהקשר של אחד ממשברי ההגנה הממושכים ביותר בעולם, הנותר קשור בזיקה ישירה להשלכות של הכיבוש הישראלי, שביוני 2017 מלאו לו חמישים שנה, לצד – בהקשר העזתי – פילוגים פלסטיניים מבית וסגירת מעבר רפיח על ידי מצרים.

השנה, משמחת במיוחד העובדה שאנו יכולים להשיק את הפנייה בעזה במשותף מדינת פלסטין. בכך אנו שולחים מסר איתן של מחויבותנו המשותפת לשיפור מצבם ההומניטרי של כמעט 2 מיליון תושביה הפלסטינים של עזה, שיותר ממחציתם ילדים.

אין מקום מתאים יותר להשיק בו את התוכנית ההומניטרית מאשר עזה, שבה אנו חוזים מדי יום בהתרחשותה של טרגדיה מעשה יד אדם. עזה נמצאת היום על סף קטסטרופה, והצרכים ההומניטריים בה עמוקים. אחרי עשר שנים של הגבלות תנועה וגישה מוגברות, סבבים חוזרים ונשנים של הסלמה במעשי האיבה, בצד פילוגים פלסטיניים מבית וסגירתו של מעבר רפיח, 70% מהאוכלוסייה תלויים בסיוע בינלאומי. כ־40% ממשקי הבית בעזה אינם עומדים באמות המידה הבינלאומיות לביטחון תזונתי; שיעור האבטלה מגיעה לכמעט 47%, מצב הנובע ברובו מהכלכלה המשותקת, שההגבלות על תנועת בני אדם וסחורות מגבילות אותה, ומשבר אנרגיה המותיר בני אדם בלא חשמל למשך עד 20 שעות ביממה.

בלי דלק החירום הנרכש במימון תורמים ומחולק למתקני מים, תברואה ובריאות חיוניים הייתה המערכת כולה קורסת, התמוטטות שהייתה יוצרת אסון הומניטרי. גם עם תמיכה, 40% מהאוכלוסייה מקבלים אספקת מים במשך 4 עד 6 שעות ביום בלבד, מדי 3 עד 5 ימים, ומי שפכים בהיקף של יותר מ־100 מיליון ליטר – כמעט כולם לא מטוהרים – זורמים לים מדי יום. הגישה לשירותי בריאות, שהיא אחת מזכויות האדם הבסיסיות, נשללת מאלפי בני אדם בשל מחסור בתרופות, ציוד והמיומנות המקצועית הזמינה בעזה, ועל כך מיתוסף קושי משמעותי לצאת את הרצועה לקבלת טיפול במקומות אחרים.

המקום שאנחנו נמצאים בו היום מגלם בקרבו רבים מהקשיים שהפלסטינים בעזה מתמודדים איתם:

• מולנו אנו רואים את הנזק שהותירה ההסלמה במעשי האיבה ב־2014. אמנם, מאמצי השיקום כבר התקדמו בצעדים גדולים, אבל יותר מ־20 אלף פלסטינים עדיין עקורים מאז התקופה ההיא. פחות גלוי לעין הוא הנזק הפסיכולוגי שנגרם למאות אלפי פלסטינים – ולילדים במיוחד – במהלך העימות הזה ואלה שקדמו לו.
• מימין אנחנו רואים רואים את סימני המשבר בשירותים הבסיסיים, שהחריף בשנה האחרונה. על פי הערכות, באתר זה לבדו הצטברו יותר מ־30 אלף טון של אשפה שלא נאספה.
• מאחורי אנו רואים את אגני השפכים של בית לאהיא, שהם סמל לתשתית המים והתברואה הלא מספקת, התלויה בדלק שנרכש במימון תורמים להזרמת הביוב, אחרת עלולים האגנים לעלות על גדותיהם ולגרום להצפות, כמו ההצפה שגבתה את חייהם של חמישה פלסטינים בשנת 2007. אתמול השתתפתי בהשקת מתקן החירום לטיהור שפכים של צפון עזה. זהו צעד חשוב אמנם, אך המלאכה הממתינה עדיין מרובה.
• ולבסוף, משמאל אנו רואים את השטחים שהגישה אליהם מוגבלת ביבשה, אזור שבו חקלאים מתמודדים עם הגבלות שמטילות הרשויות הישראליות על יכולתם להגיע לאדמות החקלאיות שלהם. הגבלות אלה מהוות סיכון בטיחותי ופוגעות במקורות מחיה בכל רחבי עזה. הפגיעוּת בשטחים אלה היא מהגבוהות בשטח הפלסטיני הכבוש, מציאות שהומחשה בתחילת החודש, כשחקלאי פלסטיני בן 59 נהרג מירי ישראלי בעת שעיבד את אדמותיו שבשטחים המוגבלים, ממזרח לח׳אן יונס.

בגדה המערבית הצרכים פחותים אמנם בהיקפם, אך לא בחומרתם או בדחיפותם. הגבלות תנועה וגישה, לעיתים קרובות בהקשר של פעילות התנחלות ישראלית, ומדיניות מפלה של תכנון ואיזוּר, פיצלו את השטח והביאו בכך להרס של בתים ומקורות מחיה. עבור פלסטינים רבים בשטחים כמו שטח C, ירושלים המזרחית וחלק העיר חברון שבשליטת ישראל, ההשלכות המשולבות של מספר מרכיבי מדיניות יצרו סביבה כופה, הדוחקת את רגליהם וחושפת אותם לסכנה של העברה בכפייה.

כ־270 אלף פלסטינים בשטח C נפגעים ישירות מהגבלות ושליטה ישראליות בתשתית מים ותברואה. 350 אלף בני אדם בגדה המערבית פגיעים לאלימות מתנחלים, ויותר מ־260 אלף בני אדם, בהם פליטים פלסטינים, זקוקים לסיוע הומניטרי בתחום הבריאות. העלייה באלימות הקשורה בחינוך, המשפיעה על כמעט 40 אלף תלמידים ומורים, פוגעת קשות בגישה לחינוך.

ועל רקע מדאיג זה של הצרכים בשטח הפלסטיני הכבוש, משבר המימון הקשה שפוקד את אונר״א, אחת מספקיות השירותים הראשיות ומעסיק מרכזי, במיוחד בעזה, צריך לעורר חששות בלב כולם, ולא רק בלב פליטים פלסטינים.

בסיכומו של דבר, תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2018 מחייבת גיוס של 539.7 מיליון דולר, לטיפול בצרכים הומניטריים דחופים בתחומי ההגנה, הביטחון התזונתי, הבריאות, המים והתברואה, המחסה והחינוך. 75% מהסכומים המבוקשים מיועדים לטיפול בפלסטינים בעזה. חצי מהסכום הכולל מיועד למיזמי חירום של אונר״א.

אם יושג המימון, גורמים הומניטריים יוכלו:

• לקדם את ההגנה על פלסטינים הנתונים לכיבוש צבאי, למשל באמצעות מתן סיוע וייעוץ משפטיים, חיזוק התיעוד והמעקב אחר הפרות של המשפט הבינלאומי ואלימות הקשורה בסכסוך; ומתן נוכחות וליווי הגנתיים לקהילות בסיכון;
• לשפר את גישתם של בני אדם פגיעים וחלשים לשירותים בסיסיים, באמצעות מתן שירותי טיפול רפואי מצילי חיים לילודים בעזה; אספקת חירום של ציוד חינוכי לתלמידים ומורים; ותיקוני מחסה וסיוע במחסה לעקורים בעקבות העימות בשנת 2014 בעזה והריסות בגדה המערבית; וכן
• לתמוך ביכולתם של פלסטינים להתמודד עם משברים ולהתגבר עליהם, באמצעות מתן תמיכה לחקלאים, רועים ודייגים; הגשת סיוע בהכנה לקראת החורף; בניית יכולת מענה של שירותי הבריאות במקרי חירום; ותמיכה בבתי ספר בתחום המוכנות לשעת חירום.

ללא מימון מספיק לא ניתן יהיה להשיג דבר מכל אלה; לא נוכל למתן את ההשלכות הגרועות ביותר של המשבר המתמשך ונסתכן בגידול של הצרכים ובהידרדרות נוספת, במיוחד בעזה, שהמצב בה מלכתחילה שברירי ביותר. לפיכך, תמיכה איתנה בפנייה זו היא חיונית והכרחית.

התוכנית ההומניטרית לשנה זו היא חלק מאסטרטגיה תלת־שנתית, שנועדה לשפר את הזיקות בין התכנון ההומניטרי שלנו לבין אסטרטגיות אחרות, לרבות אלה הקשורות במאמצי פיתוח, במקביל למאמצים להשיג פתרונות לטווח ארוך יותר.

כמו כן, התוכנית מקצה זמן למאמצי קידום מדיניות אסטרטגיים, לרבות בקרב גורמים מדיניים, שהרי אין לצפות שסיוע הומניטרי לבדו ישפר את מצב הפלסטינים. הוא לא יכול לעשות זאת לבדו. שיפור במצב הפלסטינים יבוא רק כתוצאה של פעולה מדינית ובעקבותיה שינויי מדיניות שיאפשרו לכלכלה להשתפר, לפעילות פיתוח לצאת אל הפועל ולתושבים לממש את זכויות האדם שלהם.

תודה.