פורסם ביום 5 אפריל 2018

הירחון ההומניטרי | מרס 2018

עימותים ליד גדר המערכת בעזה, ממזרח למחנה אל־בורייג׳, 30 במרס 2018 / © צילום: אחמד נופאל
עימותים ליד גדר המערכת בעזה, ממזרח למחנה אל־בורייג׳, 30 במרס 2018 / © צילום: אחמד נופאל

18 פלסטינים נהרגו ו־1,400 נפצעו מידי כוחות ישראליים ברצועת עזה, רובם במהלך הפגנות ליד גדר המערכת; חששות לנוכח האפשרות של שימוש מופרז בכוח בידי חיילים ישראלים. כ־22 אלף בני אדם בעזה עדיין עקורים בעקבות מעשי האיבה ב־2014, בעיקר בשל היעדר מימון לבנייה מחדש, והם חיים בתנאים לא יציבים ובאי־ודאות מתמדת. הרחבות עונתיות של השטחים המותרים לדיג בעזה הגדילו משמעותית את שלל הדיג הכולל, אבל גם שלל זה נותר מוגבל לדגי סרדינים בשווי נמוך; חששות לנוכח השיטות המשמשות לאכיפת הגבלות הגישה נותרים בעינם. בשל פערי מימון קשים הוקפאה פעולתן של מרפאות ניידות ב־35 קהילות פגיעות וחלשות בגדה המערבית, והיא מצויה בסיכון גם ב־154 קהילות נוספות.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית

במסמך זה

סירות דיג בנמל העיר עזה, מרס 2018 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

ב־30 במרס נהרגו 18 פלסטינים מידי כוחות ישראליים (או מתו מאוחר יותר מפצעים שנגרמו להם ביום ההוא) ו־1,400 נוספים נפצעו, יותר ממחציתם מתחמושת חיה, כפי שעולה מנתוני משרד הבריאות הפלסטיני. זהו מספר הנפגעים הרב ביותר ביום אחד ברצועת עזה מאז מעשי האיבה ב־2014. הרשויות הישראליות האשימו את משרד הבריאות הפלסטיני בניפוח מספר הפצועים מתחמושת חיה. לא דווח על נפגעים ישראלים. רוב הנפגעים נפגעו בהקשר של הראשונה בשורה של הפגנות המוניות, המאורגנות כחלק מ"צעדת השיבה הגדולה" ומתוכננות להתקיים ליד גדר המערכת עם ישראל בין 30 במרס ("יום האדמה") ל־15 במאי, יום השנה ה־70 למה שהפלסטינים מכנים ה"נכבה" של 1948.

אנשי סגל של מועצת הפליטים הנורווגית מראיינים משפחת עקורים בצפון עזה, נובמבר 2017

מעשי האיבה שהתחוללו בין ישראל לבין ארגונים חמושים פלסטיניים מ־7 ביולי ועד 26 באוגוסט 2014 היו ההרסניים ביותר ברצועת עזה מאז תחילת הכיבוש ישראלי ב־1967. בנוסף על 1,460 האזרחים הפלסטינים שנהרגו, 556 מהם ילדים, כ־17,800 יחידות דיור נהרסו או ניזוקו קשות, ועקב כך הפכו כ־100 אלף בני אדם לעקורים פנימיים. שלוש וחצי שנים לאחר הפסקת האש, יותר מ־22 אלף בני אדם (4,162 משפחות) עדיין עקורים (נכון לסוף פברואר 2018). כמתואר להלן, רבים מהם ממשיכים להתגורר בתנאים לא יציבים, כשעתידם המיידי אפוף באי־ודאות.

דייג עזתי מוציא את שלל הדיג מרשתותיו / © ארגון המזון והחקלאות, מרקו לונגרי

ב־1994 הסכימו ישראל והארגון לשחרור פלסטין (אש״ף) על שטח דיג ברוחב 20 מיילים ימיים. בפועל, ישראל התירה פעילות דיג רק במרחק של עד 12 מיילים ימיים מהחוף, עד 2006, ובשנה זו קוצץ שטח הדיג עד למרחק של שישה ואחר כך שלושה מיילים ימיים מהחוף. לדברי הרשויות הישראליות, בשנים האחרונות הקים חמאס כוחות ימיים בעלי יכולות צבאיות משמעותיות, ומצב זה חייב להדק את הגבלות הגישה בים, כדי למנוע התקפות כמו חדירה של כוחות קומנדו מהים.

נבילה מוסא במרפאה הניידת של ארגון Palestinian Medical Relief Society בח׳אן אל־אחמר, מרס 2018 / © צילום: כוח המשימה לענייני בריאות

ליותר מ־220 אלף פלסטינים החיים ב־189 קהילות ברחבי הגדה המערבית אין מרפאת קבע, והם מתמודדים עם קשיים קריטיים בגישה לשירותי בריאות בסיסיים. קהילות אלה כוללות בעיקר את הקהילות הממוקמות בשטח C, בחלקים של העיר חברון שבשליטת ישראל (H2), ובשטחים הסגורים שבין גדר ההפרדה לקו הירוק (מרחב התפר). ברבים ממקרים אלה, הצורך לנסוע בדרכים עוקפות סביב התנחלויות ומחסומים האריך את משך הנסיעה למרפאה הקרובה ביותר. אי־זמינות או עלויות גבוהות של תחבורה יכולות לשבש את הגישה לטיפול רפואי, ובקהילות מסוימות הגישה לשירותי חירום רצופת קשיים משום שאפילו אמבולנסים נתקלים בעיכובים.