חברון: הגבלות גישה בצד אלימות גוברת פוגעות עוד יותר בתנאי החיים

מאז תחילת ההסלמה הנוכחית באלימות, תועד בעיר חברון המספר הגבוה ביותר של הרוגים פלסטינים במקום יחיד, כשבמקום השני מצויה ירושלים המזרחית. בתגובה על התסיסה הכבידו הרשויות הישראליות את ההגבלות על תנועת פלסטינים אל העיר, בתוך העיר וממנה החוצה, וחידשו את נוהג ההריסות לשם ענישה. צעדים אלה פגעו בגישה לשירותים ולמקורות מחיה ועוררו חששות בדבר עקירה בכפייה אפשרית של תושבים. ארגונים לזכויות האדם הביעו חשש כי אופיין הגורף של הגבלות התנועה מהווה צורה של ענישה קולקטיבית, שהמשפט הבינלאומי אוסר עליה.[1]

אלימות ועימותים

במשך החודשים אוקטובר ונובמבר נהרגו בעיר חברון בידי כוחות ישראליים ומתנחלים בסך הכול 18 פלסטינים, ארבעה מהם ילדים. 811 פלסטינים נוספים, בהם 321 ילדים, נפצעו. נתונים אלה מהווים 23% מכלל ההרוגים ו־8% מכלל הפצועים שתועדו במשך תקופה זו בגדה המערבית כולה.

15 מההרוגים ביצעו או ביצעו לכאורה מתקפות נגד כוחות ישראליים ומתנחלים בעיר (בעיקר אירועי דקירה או ניסיונות דקירה), שבהן נהרג ישראלי אחד ושישה אחרים נפצעו. הנסיבות סביב רוב האירועים הללו נותרו שנויות במחלוקת, ויש חששות בדבר שימוש מופרז בכוח והרג שלא כחוק במקרים שבהם לא ברור כי בעת האירוע היווה האדם שנורה סיכון מידי לחיים.[2]

רוב הפגיעות בפלסטינים תועדו במהלך הפגנות, והעימותים הנלווים אליהן בין תושבים לכוחות ישראליים: 27% מהפצועים נפגעו מתחמושת חיה.

בחודשים אוקטובר ונובמבר 2015 חל גידול בולט באלימות מתנחלים בעיר ובנפת חברון: לפחות 61 מתקפות שבהן נפצעו פלסטינים או נגרם נזק לרכושם. על פי דיווחים, כמה מהמתקפות הללו התרחשו בנוכחות חיילים ישראליים, שנמנעו מלהתערב.

בתקופה זו גבר גם הלחץ על מתנדבים ואנשי סגל של ארגונים בינלאומיים המספקים נוכחות הגנתית בעיר חברון (ראו מאמר על המענה של כוח המשימה לענייני הגנה).

הגבלות גישה

מאז תחילת נובמבר 2015 חסמו כוחות ישראליים לסירוגין שלושה מכבישי הגישה הראשיים המובילים אל העיר חברון. כשערוצי התנועה הללו היו פתוחים, חלשו מחסומים צבאיים על הגישה דרכם. במחסומים נבדקות תעודות ובכלי הרכב נערך חיפוש, עובדה היוצרת תורים ארוכים ועיכובים ממושכים. הגבלות אלה אילצו את תושבי חברון ועשרות עיירות וכפרים סמוכים לנסוע למרחקים ארוכים בדרכים עוקפות כדי להגיע לבתיהם, לשירותים ולמקומות עבודתם בתוך העיר.

בתוך העיר עצמה הוקמו חמש התנחלויות, בשטח הנתון לשליטתו הישירה של הצבא הישראלי (H2). ב־15 השנים האחרונות הופרד שטח ההתנחלות מיתר העיר בכ־95 מכשולים פיסיים, בהם 19 מחסומים מאוישים בקביעות. השטח כולל את מרבית העיר העתיקה של חברון ו־6,000 פלסטינים מתגוררים בו לצד כמה מאות מתנחלים.[3]

מאז אמצע אוקטובר 2015 בוּדד עוד יותר שטח ההתנחלות מיתר העיר, באמצעות גדר תיל חדשה ובלוקים מבטון, שהוצבו כדי לתעל תנועת הולכי רגל פלסטינים דרך אחד המחסומים המאוישים (ראו מפה להלן). הבידוק והחיפושים על גופם של הולכי הרגל הפלסטינים הוחמרו במידה ניכרת.

שניים מהמחסומים הללו חולשים על הגישה לשכונת תל רומיידה, שבה גרות כמאה משפחות פלסטיניות, ואשר הגישה אליה מותרת רק לתושבים פלסטינים שנרשמו מראש אצל הרשויות הישראליות. מחסום אחר אוסר על הגישה של פלסטינים בגילים שבין 15 ל־25 שאינם תושבי האזור המוגבל. דיווחים ראשוניים מצביעים על כך שבאזורים שנפגעו קשה ביותר אילצו הגבלות אלו מספר משפחות לעזוב את בתיהן ולעבור להתגורר במקום אחר.

הפגיעה בבתי ספר

מדאיגה במיוחד הפגיעה שפוגעות האלימות והגבלות הגישה בבתי ספר. לדברי משרד החינוך הפלסטיני, 4,200 ילדים (2,481 בנים ו־1,719 בנות) הלומדים ב־15 בתי ספר בעיר נאלצים לחצות לפחות מחסום אחד ולעבור בידוק וחיפוש כדי להגיע לבית הספר. אחד מבתי הספר שהפגיעה בהם היא הקשה ביותר הוא בית הספר קורטובה; כדי להגיע אליו, נאלצים 130 ילדים ו־20 אנשי הסגל לעבור בשני מחסומים (גילברט ומחסום 56). אלה שניים מהמחסומים המגבילים ביותר, שבהם התרחשו שישה אירועי דקירה (דקירות או ניסיונות דקירה) נגד כוחות ישראליים המוצבים במקומות אלה, אשר כולם הסתיימו בהרג הדוקר.

תפקודם של כל אחד מ־15 בתי הספר הללו נפגע במידות משתנות מאז תחילת אוקטובר, בעיקר בשל עיכובים והפגיעה הפסיכולוגית בתלמידים ובאנשי הסגל. בנוסף, בכמה מבתי הספר שובש מהלך השיעורים בשל עימותים תכופים הפורצים בקרבתם, שגרמו לחדירת גז מדמיע אל מבני בתי הספר. לדברי משרד החינוך, בארבע הזדמנויות בחודש אוקטובר ערכו כוחות ישראליים פשיטות בבתי ספר ועצרו מספר ילדים שהואשמו ביידוי אבנים.