הורחבו למרחק שיא גבולות הדיג מול עזה ושלל הדגה גדל; תקריות הירי והמעצר בלב ים נמשכות

מאמר זה מבוסס על מידע שנמסר על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם.

"אני דג מאז שהייתי בן עשר, ודיג הוא מקור ההכנסה היחיד עבור אשתי, עבורי ועבור עשרת הילדים שלנו", אמר פאדי, דייג בן 44 מהעיר עזה.[1]

ב־1 באפריל 2019 הרחיבו הרשויות הישראליות את השטח המותר לדיג לאורך החלקים הדרומי והמרכזי של חוף עזה, משישה לעד 15 מיילים ימיים מהחוף, המרחק הגדול ביותר שדייגי עזה קיבלו אליו גישה מאז שנת 2000. הגישה לאזורים הצפוניים לאורך החוף נותרה מוגבלת יותר, לעד שישה מיילים ימיים, מרחק נמוך בהרבה מ־20 המיילים הימיים שעליהם הוסכם בהסכמי אוסלו (ראו מפה).

גבולות הדיג ברצועת עזה

למרות השיפור בגישה, המצב נותר בלתי צפוי: בין אפריל לאוקטובר 2019 שונו גבולות שטחי הדיג (כלומר צומצמו או הורחבו) 14 פעמים, לרבות בשלוש הזדמנויות שבהן הכריזה ישראל על סגר ימי מלא ששלל מדייגים פלסטינים גישה לים, בעקבות הפרחת בלוני תבערה לעבר ישראל.

"הרחבת שטח הדיג שיפרה את מצבנו," הסביר פאדי. "אבל רק סירות גדולות מגיעות לגבול 15 המיילים. הייתה לי סירה כזו, שקניתי ב־150 אלף דולר, אבל נאלצתי למכור אותה כי לא השתכרתי מספיק לתחזק אותה. כל הפלגה לדיג עלתה לנו בין 600 ל־1,000 ש״ח ולעיתים קרובות חזרנו בלי שלל בכלל."

למרות השיפור בגישה, המצב נותר בלתי צפוי: בין אפריל לאוקטובר 2019 שונו גבולות שטחי הדיג (כלומר צומצמו או הורחבו) 14 פעמים.

עד שנת 2000 היווה ענף המדגה בעזה מקור תעסוקה משמעותי, עם יותר מ־10,000 דייגים רשומים שיכלו לדוג בבטחה. נכון לעכשיו יש בעזה 3,617 דייגים רשומים, וניתן להסיק שיחד עם משפחותיהם, כ־18 אלף בני אדם מתפרנסים למחייתם מדיג.[2] בנוסף על כך, כמקור מרכזי לחלבון, מיקרו־נוטריינטים וחומצות שומן חיוניות, הדגים תורמים למגוון התזונתי של תושבי עזה. אולם, הגבלות הגישה לשטחי דיג, לצד הגבלות על היצוא והיבוא, לרבות גישה לשווקים חיצוניים, שהרשויות הישראליות מטילות כחלק מהמצור פגעו קשות בענף המדגה בעזה.

קיים מתאם ישיר בין היקף הגישה לים לבין כמות של שלל הדיג ולשוויו; ככל שדייגים יכולים להגיע רחוק יותר בלב ים, כך המים עמוקים יותר ושווי הדגים הניצודים גבוה יותר (ראו תרשים 1). בשל הגישה המוגברת בחודשים האחרונים הגיע השלל המצטבר בין ינואר לאוגוסט 2019 ל־2,357 טון מטרי, גידול של 34% לעומת התקופה המקבילה ב־2018.[3]

סוג שלל הדיג על פי עומק הים והמרחק מהחוף

אלא שההכנסות שהתקבלו מאז תחילת השנה (כ־7 מיליון דולר) גדלו בפחות מ־10% לעומת התקופה המקבילה ב־2018, ומייצגות ירידה של 18% בהכנסות לטון מטרי.[4] את הירידה בהכנסות ניתן לייחס באופן חלקי לאיסור הזמני על שיווק דגים מחוץ לעזה, שמשרד החקלאות והמשרד לכלכלה לאומית הפלסטיניים הטילו ביוני 2019 כדי למנוע עלייה במחיר הדגים בשוק העזתי המקומי. סחר החוץ העזתי בדגים התחדש ב־6 ביולי, אף שהגבלות מסוימות על סוגי הדגים המותרים ליצוא נותרו בעינן.

בשל הגישה המוגברת בחודשים האחרונים הגיע השלל המצטבר בין ינואר לאוגוסט 2019 ל־2,357 טון מטרי, גידול של 34% לעומת התקופה המקבילה ב־2018.

בנוסף על הגידול בשלל הדיג מהים, ב־2019 תועד גידול משמעותי בייצור דגים בחוות דגים. כתוצאה מכך, הנפח המשולב של דגה מהים ומחוות דגים שיוצא מעזה בתשעת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית גבוה כבר עתה ב־85% מנפח הייצוא בכל שנת 2018 (ראו תרשים 2).

סחר חוץ בדגים מעזה על פי סוג (בטונות) 2018 – ספטמבר 2019

גידול דגים בחוות בעזה החל ב־1995 וגדל במהירות בעשור האחרון. מאז 2009 מפעילים שני מגדלי דגי דניס ובאס חוות יבשתיות גדולות יותר לגידול דגי ים, ומשתמשים לשם כך במי בארות. עם זאת, הוצאות התפעול הגבוהות, לרבות ההיזקקות לגנרטורים יקרים, מקצצות באופן משמעותי בהכנסה מפעילויות אלו.

תקריות הירי והמעצר נמשכות

חיל הים הישראלי אוכף את גבולות שטחי הדיג בין היתר באמצעות ירי אש חיה לעבר סירות דיג, ירי הגורם לנפגעים ולנזק; אילוץ דייגים לקפוץ לים ולשחות לעבר כלי שיט ישראליים, שם הם נעצרים; והחרמת סירות וציוד דיג. נהגים אלה מרתיעים דייגים מסוימים מפני ניצול מלא של השטחים המותרים לדיג, גם כשאלה מורחבים.

ב־248 הזדמנויות לפחות בין ינואר לאוקטובר 2019 פתחו כוחות ישראליים באש בשטחים מול חוף עזה, במהלך אכיפת הגבלות גישה; בממוצע חודשי נתון זה דומה לנתון בשנת 2018. אף שמאז תחילת השנה לא נהרג אף דייג, לעומת ארבעה הרוגים ב־2018 (שניים מירי של חיל הים הישראלי ושניים מירי של חיל הים המצרי), 17 דייגים, בהם שני ילדים, נפצעו בתקריות ירי, לעומת 20 פצועים בכל השנה הקודמת. 33 דייגים נוספים (בהם שלושה ילדים) נעצרו מאז תחילת 2019, ירידה משמעותית לעומת 2018 (94 בני אדם).

ב־248 הזדמנויות לפחות השנה פתחו כוחות ישראליים באש בשטחים מול חוף עזה, במהלך אכיפת הגבלות גישה; נתון דומה למקבילו אשתקד.

בנוסף, בשנת 2019 תפסו כוחות של חיל הים הישראלי, במהלך אכיפת גבולות הדיג, 19 סירות דיג ורשתות דיג או גרמו להן נזק. בהתפתחות חיובית, בשבעת החודשים הראשונים של 2019 שחררו הרשויות הישראליות 66 סירות שנתפסו בשנים קודמות; כמה מהסירות האלה ניזוקו קשות או הוחזרו בלא מנועים.

לרוב דייגי עזה ציוד דיג ישן או מיושן, הפוגע ביכולתם להגיע לקצה שטחי הדיג המותרים. הרשויות הישראליות מגבילות יבוא של מנועים וציוד אחר לעזה, בנימוק של שיקולים ביטחוניים.

"אנחנו סובלים מאוד מכוחות חיל הים הישראלי", אמר פאדי. "הם רודפים אחרינו, משתמשים בתותחי מים, פותחים באש לעברנו ועוצרים אותנו. אני נעצרתי שש פעמים. אני לא זוכר כמה פעמים אני והבנים שלי נפצענו מקליעי גומי! הם החרימו שלושה מנועים וסירה קטנה אחת שעדיין לא החזירו לנו. כדייגים, הים צריך להיות פתוח תמיד עבורנו, אבל אנחנו לכודים באזור מוגבל."

תוכניות חדשניות מול חוף עזה

ארגון המזון והחקלאות של האו״ם, בתמיכת הסוכנות האיטלקית לפיתוח שיתוף פעולה (AICS), תומך בהקמת חוות גידול דגים בכלובים בעזה, שתנוהל כעסק חברתי בבעלות קהילת הדיג. צופים כי הפיילוט לחוות גידול הדגים בכלובים ייצר כ־150 טון מטרי של דגי דניס בשנה, ויתרום 5-4% נוספים של טון מטרי לשוק הדגים המקומי. הזמינות המוגברת תעשה את הדגים למוצר יותר בר־השגה עבור הצרכנים, תגדיל את רמות הצריכה והמגוון התזונתי ועשויה לתרום לעלייה בייצוא ובהכנסות של קהילת הדיג.