פורסם ביום 4 יולי 2017
 במסגרת  

שימוש מופרז בכוח ואי־מיצוי דין

בשנים האחרונות ניכרה עלייה במספר העימותים האלימים בין כוחות ישראליים לאזרחים פלסטינים בגדה המערבית, בעיקר במהלך הפגנות ומבצעי חיפוש ומעצר. בשנת 2016 נהרגו במהלך עימותים כאלה 19 פלסטינים ויותר מ־3,200 נפצעו; כמעט 14% מהפצועים נפגעו מתחמושת חיה. פציעות קשות מובילות לעתים קרובות לנכות לצמיתות, הכופה על פלסטינים צעירים להיזקק באופן מתמיד לטיפול רפואי וסיוע הומניטרי, ומשבשת את חייהן של משפחות שלמות.

לפחות כמה מהעימותים שבהם נפגעו פלסטינים עוררו חששות בדבר האפשרות של שימוש מופרז בכוח על ידי כוחות ישראליים, לרבות שימוש בכלי נשק קטלניים לפיזור הפגנות. רק לעתים נדירות הובילו מקרים כאלה לחקירות יעילות ולהבאתם לדין של החשודים בביצוען מקרב הכוחות הישראליים. יתרה מכך, בשל שורה של תיקונים שהוספו בשנים האחרונות לחוק הנזיקין הישראלי, לרבות הרחבת ההגדרה של "פעילות מלחמתית" והחלת הגבלות פרוצדורליות, כמעט בלתי אפשרי לפלסטינים לתבוע ביעילות במערכת המשפט הישראלית פיצויים בגין הפרת זכויותיהם.

מוחמד אל־עמאסי ממחנה הפליטים אל־פוואר, חברון

ספטמבר 2016: "עליתי לגג הבית שלי כדי לצפות בעימותים. שנייה אחר כך ירו לי שלושה קליעים ברגליים"

מחנה הפליטים אל־פוואר, חברון, מאי 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

ב־16 באוגוסט 2016, ממש לפני עלות השחר, פשטו חיילים ישראליים רבים על מחנה הפליטים אל־פוואר (נפת חברון) וניהלו בו מבצע חיפושים מבית אל בית. הכוחות השתלטו על גגות רבים במחנה והציבו עליהם צלפים. נערים פלסטינים יידו על החיילים אבנים, ולדברי מקורות ישראליים גם השליכו לעברם בקבוקי תבערה. החילים הגיבו בירי תחמושת חיה ורימוני גז מדמיע. במהלך העימותים נורה צעיר פלסטיני בן 18 למוות בידי החיילים, ו־52 פלסטינים אחרים נפצעו, יותר ממחציתם מתחמושת חיה. לא דווח על נפגעים ישראלים.

מוחמד אל־עמאסי, הוא בן 22, תושב המחנה: "עליתי לגג התחתון של הבית שלי כדי לצפות בעימותים. הבית ממוקם על גבעה, הרחק מאזור העימותים. בשלב כלשהו קרא לי שכן לבדוק האם צלמים ועיתונאים משני ערוצי טלוויזיה, שסיקרו את התקרית, יוכלו להשתמש בגג העליון של הבית שלי.

"ברגע שהגעתי לגג השני שמעתי צלף ישראלי שהיה מוצב על בניין קרוב שואל אותי בערבית, 'איפה אתה רוצה [לחטוף] את זה?' לא עניתי והפניתי לו את הגב. כעבור שנייה פגעו ברגלי שלושה כדורים. אחד פגע בברך שלי וכדור נוסף פגע בירך ונתקע באגן שלי. נפלתי כשאני צועק ,'תפסיק!' ואז ירה החייל כדור נוסף שפגע בידי הימנית. פינו אותי לבית החולים בחברון, אבל מאחר שהפגיעות שלי היו מורכבות הועברתי לבית החולים ברמאללה. נותחתי פעמיים והרופאים חששו שאשאר נכה לצמיתות."

* העדות נגבתה בספטמבר 2016 עבור גיליון המעקב ההומניטרי, אבל לא התפרסמה עד כה.

תרשים: פצועים פלסטינים שנפגעו בידי כוחות ישראליים – הגדה המערבית, 2016

מאי 2017: "החמצתי את חלון ההזדמנויות המוגבל לתבוע לעצמי דין צדק."

"רק לפני שלושה חודשים חזרתי לעבוד בתנור האפייה המסורתי שאני מפעיל יחד עם אבי. במשך שבעה חודשים סבלתי כאבים קשים ולא הייתי מסוגל לעשות דבר, מלבד טיפולי פיזיותרפיה. לעצבים ברגל שלי נגרם נזק ובמשך חודשים נאלצתי לנעול נעליים גבוהות, אפילו בבית, מפני שאיבדתי את השליטה בכף רגלי השמאלית. גם הברך השמאלית שלי נעה בתנועות לא רצוניות. אני מתקשה לרדת במדרגות ונאלץ להיעזר רבות ברגלי הימנית. כשאני הולך למרחק של יותר מ־500 מטר אני נתקף כאבים ומתחיל לצלוע. נאלצתי לקנות מכונית שתקל עלי להתנייד, אבל לא קל לנהוג במכונית בסמטאות ובכבישים הצרים במחנה.

"גם בידי הימנית יש לי נכות מסוימת, ורסיסי הקליעים מקשים עלי לעשות דברים רבים. כל תנועה לא נכונה גורמת ליד שלי להתאבן. איני יכול לכופף את ידי בקלות או להחזיק בדברים. הפציעה גרמה לי לכאבים כרוניים ופגעה פגיעה קשה מאוד בעבודתי.

"העבודה שלי בתנור האפייה פיסית ברובה – אני קוצץ ירקות וסוחב משאות כבדים: שקי קמח, תפוחי אדמה וכו׳. כעת איני יכול לעשות רבים מהדברים האלה. אני מבצע בעיקר מטלות מנהליות ומשגיח מעט על העבודה. אבא שלי מזדקן, ובעבר אני הייתי זה שניהל את התנור, שהוא מקור המחיה העיקרי שלנו.

"ניסיתי לתבוע צדק אבל לא היו לי תמיכה, קשרים או מישהו שידריך אותי איך לעשות זאת. רציתי ליצור קשר עם עורך דין ישראלי שיגיש תביעת פיצויים והייתי מוכן לשלם את העלויות. ידעתי שיש לי עילה מבוססת לתביעה. צוות הצילום צילם את הירי בי והווידיאו הפך לוויראלי. הצילומים מראים שלא היוויתי איום על איש. לא הצלחתי להשיג עורך דין בזמן והחמצתי את חלון ההזדמנויות המוגבל להגיש תלונה ולהשיג לעצמי דין צדק."[1]

מוחמד אל־עמאסי בגג הנמוך של ביתו באל־פוואר, מאי 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים


[1]  מתוקף החקיקה הישראלית, תושבי הגדה המערבית או עזה אינם יכולים לתבוע פיצויים בגין נזק שנגרם להם אם אינם מיידעים בכתב את משרד הביטחון תוך 60 יום ממועד התקרית.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית