פורסם ביום 6 ספטמבר 2016
 במסגרת  

ירידה במספר הפלסטינים היוצאים את עזה, לרבות אנשי סגל הומניטרי ומטופלים

הוגברו ההגבלות על יבוא מסחרי עבור חברות

כחלק מ"מדיניות הבידול" שנועדה להפריד בין פלסטינים תושבי הגדה המערבית לפלסטינים תושבי רצועת עזה, אוסרות הרשויות הישראליות על מעבר של פלסטינים אל עזה וממנה. הן מאשרות באופן חריג מעבר של מי שנכללים בקטגוריות מסוימות, בעיקר אנשי עסקים וסוחרים, מטופלים רפואיים ומלוויהם ועובדי ארגונים בינלאומיים שקיבלו היתרים ישראליים. במסגרת ההקלות בהגבלות הגישה, בעקבות מעשי האיבה ב־2014, בשנת 2015 היה מספר הפלסטינים בקטגוריות החריגות שהורשו לעבור במעבר ארז כפול ויותר לעומת מספרם בשנה הקודמת. ואף על פי כן, המספרים נותרים נמוכים משמעותית ממספר היוצאים בתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, כשמדי יום עברו במעבר ארז כ־26 אלף פלסטינים, למגוון מטרות רחב יותר. ב־2016 מראים הנתונים לחודש יולי ירידה של 15% במספר היוצאים מעזה לעומת הממוצע החודשי למחצית הראשונה של השנה, כאשר במספר אנשי העסקים והסוחרים היוצאים את עזה ניכרה ירידה של 27%.[1]

גרף: מעבר ארז: מספר העוברים לשטח ישראל

הירידה במספרים באה בעקבות מדיניות חדשה שהוחלה ביוני 2016, המגבילה בעיקרה את תושבי עזה לארבעה היתרים בשנה, שתוקף כל אחד מהם לחודש, כשמיעוט מקרב התושבים זכאי להגיש בקשה להיתר שתוקפו שלושה חודשים; זאת בניגוד לנוהג הקודם, של מספר בלתי מוגבל של בקשות להיתרים שתוקפם עד שלושה חודשים. בנוסף על כך, מאז מארס 2016 בוטלו או לא חודשו 1,545 מתוך 3,200 עד 3,500 (על פי הערכות) היתרים של אנשי עסקים.[2] כן ניכרה ירידה בקטגוריית אנשי עסקים בכירים המחזיקים היתרי BMC, המאפשרים גישה קלה יותר לעומת היתרים רגילים. בתחילת 2015 הוגדלה המכסה להיתרים מסוג זה מ־250 ל־450, כחלק מההקלות שלאחר 2014, אבל מאז מארס 2016 בוטלו כ־150 היתרי BMC.[3] צעד זה הוביל ב־16 ביולי להפגנה של אנשי עסקים בעברו הפלסטיני של מעבר ארז. בנוסף על כך, מספר החברות היכולות לקבל הרשאה לייבא סחורות לעזה, שעל פי הערכות הוא יותר מ־5,000, צומצם בכמאתיים.[4] בנוסף, אנשי עסקים, מטופלים רפואיים וסטודנטים בעלי היתרים מאושרים מתמודדים עם חקירות מוגברות, עיכוב ובמקרים מסוימים מעצר בידי רשויות ביטחון ישראליות במעבר ארז.

מעבר ארז / צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

ירידה במספר המטופלים ומלוויהם היוצאים את עזה

כתוצאה מהפיצול במערכת הבריאות בעזה, לעתים תכופות מפנה משרד הבריאות מטופלים הזקוקים לרפואת מומחים למתקני רפואה מתקדמים יותר בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, ובישראל. אף שמאז 2012 גדל המספר המוחלט של אישורים, שיעור האישור של בקשות מטופלים להיתרי נסיעה דרך מעבר ארז ירד באופן עקבי, ומטופלים במספר גדל והולך התמודדו עם מניעת גישה או עיכובה.

כפי שניתן לראות בתרשים 2, בשנת 2016 נעשתה מגמה זו בולטת יותר. בשבעת החודשים הראשונים הגיש קצין הקישור האזורי מטעם משרד הבריאות הפלסטיני 14,452 בקשות עבור מטופלים עזתיים הזקוקים להיתרים ישראליים לצורכי טיפול רפואי מתקדם מחוץ לעזה. רק 70.4% אושרו, 6.8% נענו בסירוב ו־22.8% הנותרות לא קיבלו מענה, עובדה שאילצה את המטופלים להחמיץ את התור שנקבע להם. כמעט שליש ממגישי הבקשות היו ילדים בני פחות מ־18, ו־15.7% היו בני יותר מ־60. כ־45.6% מכל מגישי הבקשות היו נשים.

גם ההגבלות על מלווים הורחבו ב־2016, אחרי שהרשויות הישראליות דרשו אבחון ביטחוני מחמיר יותר לבני לוויה בוגרים בני עד 55, ולא עד גיל 35, כפי שהיה נהוג קודם לכן. דרישה זו הגבירה את הקושי למצוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה שיכול לשמש מלווה, במיוחד כשהמטופל הוא ילד קטן. מתוך 15,434 הבקשות שהוגשו ב־2016 עבור מלווים של מטופלים אושרו רק 60.4%, 11.2% נענו בסירוב ו־28.5% עדיין תלויות ועומדות.

גרף: מענה ישראלי לבקשות להיתרים עבור מטופלים (אחוזים)

כשמלווה נפסל ומטופלים נאלצים למצוא מלווה חלופי, ההליך הביטחוני עלול לקחת עד שלושה שבועות. במאי הנמיכו הרשויות הישראליות את ההגבלה על מלוות לנשים בנות 45. עם זאת, נתונים משני החודשים הקודמים אינם מצביעים על שיפור משמעותי בגישת מלווים (תרשים 3).

גרף: מענה ישראלי לבקשות להיתרים עבור מלווים של מטופלים

המשפט הבינלאומי דורש לאפשר גישת אנשי סגל בריאות של ארגונים הומניטריים, כזכות אדם בסיסית. ארגון הבריאות העולמי ממלא תפקיד חשוב בטיפול בבקשות להיתרים עבור עובדי בריאות הצריכים לעבור במחסום ארז, לרבות בקשות עבור אנשי סגל של ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות וארגוני בריאות בינלאומיים. בזמן האחרון ניכרה ירידה בגישה של אנשי סגל בריאות של ארגונים הומניטריים דרך מעבר ארז (תרשים 4). אף שמספר הבקשות התלויות ועומדות פחת, מאז מאי ניכרה עלייה חדה במניעת הגישה של עובדי בריאות, לכמעט שמונה מכל עשר בקשות. מהרשויות הישראליות לא התקבל הסבר בנוגע להידרדרות זו.

גרף: היתרי גישה של אנשי סגל בריאות הומניטרי אל עזה וממנה

ירידה באישור היתרים עבור עובדים מקומיים של ארגונים בינלאומיים

מאז מעשי האיבה ב־2014, שיעור האישורים עבור עובדים מקומיים של האו״ם וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים המבקשים לנסוע אל עזה וממנה בענייני עבודתם נותר נמוך, בעוד ששיעור ההיתרים הלא מטופלים ומשך הטיפול הממוצע נותרו גבוהים. אחת הסיבות לכך היא הגבלות על גישתם של בעלי תעודות זהות מזרח־ירושלמיות וישראליות לעזה, מאז יולי 2015, וגם הבדיקות המחמירות יותר – מאז 2016 – של בקשות של בעלי תעודות זהות עזתיות. למרות הציות למדיניות שהוחלה לאחרונה, המגבילה את מספר ההיתרים ומשכם (ראו לעיל), ממשיכים אנשי סגל הומניטרי להתמודד עם קשיים חמורים בהשגת היתרי יציאה מעזה, עובדה הפוגעת במאמצי תיאום.

מאז תחילת 2016 חלה עלייה מהירה במניעת היתרים מעובדי או״ם מקומיים שבסיסם בעזה, מ־3% בינואר ל־21% ביוני. יותר ממאה בקשות להיתרים נענו בסירוב; מבין אלה, על 32 אנשי סגל או״ם וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים נאסר להגיש שוב בקשה להיתר למשך 12 חודשים נוספים. משך הטיפול בהיתרים התארך מעשרים יום בממוצע ב־2015 ל־25 יום בממוצע ב־2016. כן גברו החרמות ההיתרים ומניעת הכניסה למעבר ארז. מאז תחילת 2016 החרימו רשויות ביטחון את ההיתרים המאושרים של לפחות שמונה אנשי סגל או״ם וארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים, לעומת שני היתרים שהוחרמו בכל שנת 2015.

תרשים: היתרים שנענו בסירוב והיתרים תלויים ועומדים – סוכנויות או״ם 2016


[2] מקור: המשרד לעניינים אזרחיים בעזה.

[3] מקור: המשרד לעניינים אזרחיים בעזה. לדברי ארגון גישה, היתריהן של שתיים מתוך ארבע הנשים בלבד שקיבלו היתרי BMC בוטלו. עדכון חודש יולי.

[4] מקור: לשכת המסחר בעזה.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית