פורסם ביום 15 מרץ 2018
 במסגרת  

לנוכח משבר האנרגיה המתמשך, שירותים חיוניים ברצועת עזה עדיין תלויים באספקה מוגבלת של דלק חירום

תרשים: מספר המתקנים שקיבלו תמיכה בדלק חירום ב־2017 על פי תחוםמאז 2013 מתאם האו״ם, בתמיכת תורמים, אספקת דלק חירום להפעלת גנרטורים לשעת חירום וכלי רכב. אספקה זו הבטיחה את השמירה על רמה מינימלית של שירותי בריאות, מים ותברואה מצילי חיים למרות משבר האנרגיה הקשה. מחסור חמור במימון שיבש, מאז תחילת 2018, את יישומה של התוכנית לחלוקת דלק חירום.

לאחר שעתודות הדלק אזלו כמעט כליל הודיע ב־29 בינואר בית החולים בית חנון, המשרת יותר מ־300 אלף בני אדם בצפון עזה, על הפסקת השירותים הרפואיים. סכנת קיצוצים חמורים מרחפת גם מעל השירותים האבחנתיים ב־12 בתי החולים הציבוריים האחרים. שביתה של הסגל הרפואי בבתי החולים, במחאה על אי־תשלום משכורות, מגבירה את הסיכון לענף הבריאות. באמצע פברואר נאלצה עיריית עזה לצמצם את איסוף האשפה בשל מחסור בדלק, לרבות דלק חירום שאספקתו התאפשרה בסיוע האו״ם, והותירה עשרות אלפי טון אשפה שלא נאספה והצטברה ברחבי העיר (ראו ראיון להלן). בלא דלק חירום, 55 אגני שפכים מצויים בסיכון משמעותי לעלות על גדותיהם ולגרום להצפות, וגם תפקודם של 48 המתקנים להתפלת מים הופחת לכ־20% מתפוקתם.

תרומות בשווי 3.5 מיליון דולר מאיחוד האמירויות הערביות, הבנק האסלאמי לפיתוח וקטאר הקלה מעט את החששות שהמימון עבור סיוע זה יאזול באמצע פברואר 2018. תרומות אלה יכסו כ־54% מ־6.5 מיליון הדולר הדרושים למנוע את קריסת השירותים, זאת באמצעות אספקה של 700 אלף ליטר דלק בחודש במהלך שנת 018, ל־175 ספקי שירותים. אלה כוללים רק את המתקנים מצילי החיים החיוניים ביותר, שבשל משבר המימון צומצם מספרם מסך של 247 מתקנים שקיבלו תמיכה בסוף 2017 ל־48 בלבד בתחילת פברואר.

בתחילת ינואר 2018 חידשה הרשות הפלסטינית בגדה המערבית את התשלומים עבור 50 מגוואט החשמל הנרכשים מישראל, שאותם קיצצה ביוני 2017. כתוצאה מכך התקצרו מעט הפסקות החשמל היזומות מ־20 ל־16 שעות ביממה. אלא שהשיפור לא האריך ימים, הואיל והרשות הפלסטינית הורתה לחברת החשמל העזתית להשתמש בכספי הדלק הנרכש להפעלת תחנת הכוח של עזה לכיסוי חלק מעלויות החשמל הנרכש מישראל. ב־14 בפברואר נאלצה תחנת הכוח של עזה לחדול זמנית מפעולה, בשל מחסור בדלק, צעד שהחזיר את הפסקות החשמל היזומות לרמות שתועדו במחצית השנייה של 2017 (כ־20 שעות ביממה).

רקע היסטורי לחלוקות דלק החירום

שירותים בסיסיים כמו בריאות, מים, ניהול שפכים, חינוך ושירותים חיוניים אחרים תלוייים באספקה אמינה ובת־השגה של אנרגיה. עזה מתמודדת זה יותר מעשור עם גרעון כרוני בחשמל. גרעון זה הביא לשיבושים חמורים במתן שירותים בסיסיים ופגע במקורות המחיה ותנאי החיים הפגיעים ממילא.

גורם מפתח לגרעון בחשמל היה בשנים האחרונות השיבושים בפעולת תחנת הכוח של עזה, ספק החשמל השני בגודלו בעזה. שיבושים אלה נובעים מסיבות הכוללות סכסוכים בין הרשויות הפלסטיניות בשאלת המימון והמיסוי של הדלק להפעלתה; עצירת ההברחות של דלק מצרי מסובסד מאז 2013; גבייה מוגבלת של תשלומים מצרכני החשמל; הרס מכלי אחסון הדלק בתקיפה אווירית ישראלית ביולי 2014; והגבלות על יבוא חלפים, ציוד ודלק במסגרת המצור הישראלי.[1] במחצית השנייה של 2017 הידרדר המצב עוד יותר, בשל הקיצוצים שנזכרו לעיל שביצעה הרשות הפלסטינית במימון אספקת החשמל מישראל.

סוכנויות הומניטריות מספקות דלק חירום הנרכש במימון תורמים, בכדי למנוע את קריסתם של המתקנים מצילי החיים הקריטיים ביותר. בנובמבר 2013 החלה אספקה של כ־200 אלף ליטר בחודש, שחולקו לכשמונים מתקני מים, תברואה ובריאות. עם הזמן גדלה כמות זו בהדרגה, הגיעה בתחילת 2014 ל־365 אלף ליטר בחודש בממוצע, ובאוגוסט 2014, במהלך ההסלמה במעשי האיבה, הגיעה ל־1.5 מיליון ליטר. ב־2015 פחתה אספקת הדלק ל־480 אלף ליטר בממוצע בחודש. בהיעדר פתרונות ארוכי טווח, בנוסף על הידרדרות חדה באספקה, חל גידול משמעותי בביקוש לדלק חירום. מספר המתקנים החיוניים הזקוקים לתמיכה בדלק גדל מ־189 באפריל ל־247 בדצמבר 2017, ואילו כמות הדלק שחולקה מדי חודש גדלה מ־720 אלף ליטר במחצית הראשונה של 2017 לכ־950 אלף ליטר במחצית השנייה של אותה שנה.

מטרות תוכנית חלוקת הדלק מאז תחילתה

  1. שימור מתן שירותים חיוניים של בתי חולים/מתקני בריאות;
  2. הבטחת מי שתייה נקיים, מניעת עליית מאגרי ביוב גולמי על גדותיהם והצפת הרחובות, אפשור רמה מסוימת של טיהור שפכים; וכן
  3. הבטחת טיפול מספיק באשפה.

קדימויות אלה שימשו לזיהוי המתקנים שיקבלו דלק חירום. כוחות המשימה הרלבנטיים ומשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים בוחנים ומתקנים את הרשימה מדי חודש, על בסיס זמינות החשמל והצרכים והקדימויות המשתנים. המתקנים הנתמכים בדלק חירום מספקים שירותי בריאות חיוניים ל־1.27 מיליון בני אדם, שירותי מים ושפכים ל־950 אלף בני אדם, ושירותי טיפול באשפה ל־1.44 מיליון בני אדם.

כדי לאפשר לגורמים בעלי עניין להתחקות אחר ההתפתחות של אספקת החשמל ותוכנית דלק החירום ולנתח אותה, ולזהות פערים ביתר קלות, פיתח משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לוח נתונים דינאמי וידידותי למשתמש.

דלק חירום המחולק על פי תחום קדימות (במיליוני ליטר)

תרשים: דלק חירום המחולק על פי תחום קדימות (במיליוני ליטר)

יחיא, מטופל דיאליזה בן תשע

נג׳וואן א־סמנה, בת 35 מהעיר עזה, היא אם לשלושה ילדים. אצל אחד מילדיה, יחיא בן התשע, אובחנה בגיל שלושה חודשים מחלת כליות. כשמלאו לו חמש התפתחה המחלה לאי־ספיקת כליות שתצריך אותו לעבור טיפולי דיאליזה כל חייו.

יחיא, מטופל דיאליזה בבית החולים א־רנטיסי, פברואר 2018 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

"יחיא מקבל בבית החולים א־רנטיסי ארבעה טיפולי דיאליזה בשבוע, שכל אחד מהם נמשך 5-4 שעות. במשך הטיפול אספקת החשמל נפסקת לעיתים קרובות, מה שמוביל להיווצרות קרישי דם בכליה. זה גורם ליחיא לאבד דם ולעלות במשקל, בגלל הצטברות נוזלים. המשקל מצטבר בגוף וגורם לו קשיי נשימה.

"יום אחד, כשחזרנו הביתה אחרי טיפול יחיא הרגיש רע מאוד ולא הצליח לנשום. חשבתי שאני עומדת לאבד אותו. התחלתי לצרוח על נהג המונית שיסיע אותנו חזרה לבית החולים כדי להציל את חייו של יחיא. הצלחנו להציל אותו. ילדים רבים מתו מפני שלא הספיקו להגיע לבית החולים בזמן."

25 אלף טון של אשפה מוצקה מצטברות ברחובות העיר עזה

המהנדס עבד אל־רחים אבו אל־קומבוז, ראש דירקטוריון הבריאות והסביבה בעיריית עזה

בישיבה עם משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים הדגיש המהנדס עבד אל־רחים אבו אל־קומבוז, ראש דירקטוריון הבריאות והסביבה בעיריית עזה, את ההשלכות של משבר האנרגיה המתמשך על יכולת איסוף האשפה.

"המחסור בדלק להפעלת משאית לאיסוף אשפה פגע ביכולת שלנו לאסוף אשפה. עד אמצע 2017 אספה עיריית עזה כ־700 טון אשפה ביום, אבל כמות זו פחתה בהדרגה והגיעה ל־500 טון ביום. בשכונות מסוימות נאלצנו לאחרונה לאסוף אשפה רק פעם בשבוע, במקום פעמיים.

"להערכתנו, אשפה בהיקף של כ־25 אלף טון פזורה נכון לעכשיו ברחובות ובשטחים ציבוריים בחלקיה המזרחי והדרומי של העיר עזה, ומהווה סכנה סביבתית ובריאותית. במהלך שנת 2017 שמרנו על רמת תפעול סבירה, הודות לדלק החירום שקיבלנו מהאו״ם. אם תיקטע תמיכה זו, כפי שנאמר לנו שיקרה, המצב יידרדר.

"לא די בדלק להפעלת המשאיות לפתור את כל הבעיות. היעדר חלפים והפסקות החשמל הממושכות פוגעים קשות בתחזוקה ובתיקון של משאיות, משום שאת הפעולות הללו יש לבצע בעזרת מכשירים חשמליים. בנוסף על כך כמעט בלתי אפשרי להכניס לעזה משאיות חדשות, בשל ההגבלות הישראליות על יבוא רכבי שטח.

"העירייה ניצבת בפני משבר כספי חסר תקדים. התושבים אינם יכולים לשלם את המיסים העירוניים שלהם, כך שנכון לעכשיו אנו מסוגלים לגבות רק כ־15% מתשלומי החשבונות, לעומת 30% במחצית הראשונה של 2017. מצב זה פוגע במתן שירותים בסיסיים וביכולת לשלם משכורות באופן סדיר. בינואר נאלצנו לקצץ 25% מן המשכורות, הנמוכות מאוד מלכתחילה, אבל אם יימשך המצב לא יתאפשר גם התשלום של משכורות אלה. עובדים רבים פנו לעירייה בבקשה להלוואות, אבל איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו.

"אנו חוששים מפני גידול אפשרי במחלות בשל ההיגיינה הירודה הנגרמת ממצבורי אשפה מוצקה. בנוסף אנו מקבלים תלונות על בעיות נשימה כתוצאה מהעשן הנפלט משריפת אשפה ברחובות."


[1] את המצב החמיר מצבה הירוד של רשת הפצת החשמל, הגורם לאובדני חשמל ניכרים. תחנת הכוח של עזה זקוקה לכ־45 מיליון ש״ח בחודש לרכישת דלק שיספיק להפעילה במחצית מתפוקתה (כ־60 מגוואט). נכון לעכשיו, התחנה יכולה להשיג כ־23-20 מיליון ש״ח מתשלומי צרכנים.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית