לפני חודשיים, קיבלו הרשויות הישראליות החלטה מכוונת לחסום את כל הסיוע לעזה, ולבלום את מאמצינו להציל ניצולים מהמבצע הצבאי שלהן. הן אף הבהירו בגלוי שמדובר במדיניות שמטרתה להפעיל לחץ על חמאס.
כן, יש לשחרר את החטופים – עכשיו. מלכתחילה אסור היה לקחת אותם מהמשפחות שלהם.
אבל המשפט הבינלאומי חד־משמעי: ככוח כובש, על ישראל לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי. אסור בתכלית האיסור שסיוע והחיים האזרחיים שהוא נועד להציל ישמשו כקלפי מיקוח.
חסימת סיוע מרעיבה אזרחים. היא מותירה אותם בלי טיפול רפואי בסיסי. היא שוללת מהם כבוד ותקווה. היא משיתה עונש קולקטיבי אכזרי. חסימת סיוע הורגת.
הקהילה ההומניטרית פועלת באופן עצמאי, נייטרלי וחסר פניות. אנחנו מאמינים שכל אזרח ואזרחית ראויים להגנה שווה. אנחנו עדיין ערוכים ומוכנים להציל חיים, למרות הסכנות. אבל כפי שהבהיר מזכ״ל האו״ם, המנגנון שהרשויות הישראליות הציעו לאחרונה אינו עומד אפילו ברף המינימלי לתמיכה הומניטרית ערכית.
לרשויות הישראליות, ולמי שעוד יכול לדבר אל ליבן, אנחנו חוזרים ואומרים: הסירו את המצור האכזרי הזה. תנו לארגוני הסיוע להציל חיים.
לאזרחים שנשארו ללא הגנה, שום התנצלות לא תספיק. אבל אני מצטער מעומק הלב שאנחנו לא מצליחים לדחוק בקהילה הבינלאומית למנוע את העוול הזה. לא נוותר, גם אם העולם נתן לכם כל סיבה להתייאש מאיתנו.