דברי מזכ״ל האו״ם על עזה במפגש עם עיתונאים

מחר אני נוסע לסביליה, לוועידה הבינלאומית הרביעית למימון פיתוח, שאנחנו מארחים במשותף עם ספרד.

לפני צאתי, רציתי לומר כמה מילים על המצב בעזה.

העימות בין ישראל לבין איראן שלט בכותרות.

אבל איננו יכולים לתת לסבלם של פלסטינים בעזה להידחק לשוליים.

הפסקת האש שהושגה בין איראן לבין ישראל מעוררת תקווה.

ותקווה דרושה כיום יותר מאי פעם.

לכן, הגיע הזמן לגלות את האומץ הפוליטי הדרוש להפסקת אש בעזה.

לאחר מתקפות הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר – שגיניתי באופן חד־משמעי – פעולות צבאיות שישראל נקטה יצרו משבר הומניטרי שממדיו מחרידים; והוא חמור היום יותר מאשר בכל נקודת זמן שהיא לאורך המשבר הממושך והאכזרי הזה.

משפחות נעקרות שוב ושוב – ועכשיו הן מרוכזות בפחות מחמישית משטח הרצועה.

ואף שטחים מתמעטים אלה נתונים בסכנה.

פצצות נופלות – על אוהלים, על משפחות, על אנשים שאין להם עוד לאן לברוח.

אנשים נהרגים בניסיון להשיג אוכל להם ולמשפחותיהם.

אסור שחיפוש מזון יהיה גזר דין מוות.

אני רוצה לומר בבירור: ישראל, ככוח הכובש, מחויבת לפי המשפט הבינלאומי להסכים לסיוע הומניטרי ולאפשר את הגשתו.

בינתיים, הפעילות ההומניטרית ממשיכה להיות נתונה בטבעת חנק.

במשך יותר משלושה חודשים, נחסמה הכנסת חומרי מחסה ודלק לשירותים חיוניים.

רופאים נאלצים לבחור מי יקבל את בקבוקון התרופה האחרון, או את המנשם האחרון.

עובדי סיוע בעצמם רעבים ללחם.

אסור שנראה בכך עניין שבשגרה.

מוקדם יותר השבוע חצתה סוף סוף את הגבול אל תוך הרצועה אספקה רפואית מועטה מטעם האו״ם – בפעם הראשונה זה חודשים.

אבל עניין זה רק מדגיש את ממדי המשבר. זרזיף סיוע אינו מספיק.

מה שדרוש עכשיו הוא נחשול – הזרזיף חייב להפוך לאוקיינוס.

אנחנו זקוקים לצעדים ממשיים שיאפשרו לסיוע להגיע לכל מי שזקוקים לו – במהירות, בקנה מידה רחב, ובכל מקום שבו הם נמצאים.

כל מערך שמנתב אזרחים נואשים לאזורים בשליטה צבאית הוא לא בטוח מעצם טבעו.

אנשים נהרגים בגלל זה.

הגיעה השעה להפסקת אש מיידית בעזה.

לשחרור מיידי וללא תנאי של כל בני הערובה.

ולגישה הומניטרית מלאה, בטוחה ובת קיימה.

יש לפתור את בעיית חלוקת הסיוע ההומניטרי.

אין צורך להמציא מחדש את הגלגל באמצעות תוכניות מסוכנות.

יש לנו פתרון – תכנית מפורטת המבוססת על העקרונות ההומניטריים: אנושיות, היעדר משוא פנים, ניטרליות ועצמאות.

יש לנו ציוד.

יש לנו ניסיון.

התוכנית שלנו מבוססת על מה שאנשים צריכים.

היא מושתתת על אמון מצד הקהילות, התורמים והמדינות החברות באו״ם.

והיא עבדה בהפסקת האש הקודמת.

יש לאפשר לה לעבוד שוב.

לבעלי הכוח אני אומר: אפשרו לנו לפעול, כפי שמחייב החוק ההומניטרי הבינלאומי.

לבעלי השפעה אני אומר: השתמשו בה.

לכל המדינות החברות אני אומר: עמדו על עקרונות מגילת האו״ם שרק אתמול חידשתם את מחויבותכם אליה לרגל יום השנה השמונים לחתימתה.

תנו לנו להכניס אספקה מצילת־חיים.

תנו לנו להגיע אל האנשים במקומות שהם נמצאים בהם.

ובואו נכיר בכך שפתרון הבעיה הוא בסופו של דבר פוליטי.

הדרך היחיד להשיב תקווה בת קיימה היא לסלול נתיב לפתרון שתי המדינות.

חובה לבחור בדרך הדיפלומטיה וכבוד האדם לכל בני האדם.

תודה רבה.