דברים שנישאו בוועידה ההומניטרית הבינלאומית למען האוכלוסייה האזרחית בעזה

תת־מזכ״ל האו״ם לעניינים הומניטריים ומתאם סיוע החירום, מרטין גריפיתס

מכובדיי, עמיתיי, גבירותיי ורבותיי,

ברצוני להביע את תודתי הכנה לנשיא מקרון, על שכינס ועידה זו היום בנושא המצב ההומניטרי הבלתי נסבל בעזה.

הנוכחות, תחת הנהגתו, של מנעד כה רחב של מדינות החברות באו״ם משקף את חומרת המצב. והיא תזכורת לקשר ההדוק בין מלחמה, דיפלומטיה, ערכים הומניטריים וכיבוד זכויותיהם של חפים מפשע באשר יהיו.

המחיר האזרחי האיום והגדל של סכסוך זה מחריד לא פחות משהינו בלתי מוסרי.

זה עתה שמענו את הפרטים המטרידים מידידי ועמיתי הנציב העליון [פיליפ] לזריני, שבהנהגתו האמיצה ומעוררת ההשראה מתנהלות פעילויות האו״ם בעזה.

בשבועות האחרונים דיברתי עם שורה של מנהיגים, שותפים ובני שיח, כדי לתמוך במאמצים הומניטריים ולשאת ולתת על גישה. ביקרתי במצרים, בישראל ובשטח הפלסטיני הכבוש. נפגשתי עם משפחות של כמה מבני הערובה הישראליים ודיברתי עם משפחות בעזה.

המצב בלתי נסבל. להניח לו להימשך משמעו לשים את הצדק ללעג.

הרשו לי לחלוק עמכם כאן כמה מחשבות על מה צריך לקרות בדחיפות כדי שזה לא יקרה.

ראשית: דרוש כיבוד מוחלט – על ידי כל הצדדים – של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי. פירושו של דבר שיש להגן על אזרחים ולתת מענה לצורכיהם הבסיסיים בכל מקום שבו הם נמצאים בעזה.

עם זאת, האו״ם אינו יכול להיות שותף להצעה חד־צדדית להדוף מאות אלפי אזרחים נואשים בעזה לאזורים בטוחים כביכול.

האו״ם לא היה מעורב בהכנות לקראת בואם של עקורים ל"אזור בטוח" עתידי כלשהו בעזה.

בשם הקהילה ההומניטרית שאני מייצג, אני יכול לומר לכם שיש לנו חששות כבדים:

חששות בדבר בטיחותם של אזרחים באזורים המכונים "אזורים בטוחים" אם לא תהיה הסכמה בין כל הצדדים על הקמתם.

חששות מכך שבשום מקום בעזה אין בנמצא תנאים משביעי רצון שיבטיחו מחסה, מזון, מים, תברואה ובריאות נאותים.

וחששות בדבר ההגנה על אזרחים בכל מקום בעזה.

שנית: יש להרשות לנו להביא אספקה וסיוע הומניטרי חיוניים – ודלק בכללם – אל תוך עזה בבטחה, בלא מכשול, באופן מהימן ובכמויות הנדרשות.

המספר הצנוע של משאיות שהצלחנו להכניס עד עתה דרך מעבר הגבול רפיח אינו מספיק כלל וכלל לעומת אוקיינוס הצרכים העצום. ברצוני להודות לממשלת מצרים על שאפשרה את המעבר דרך רפיח, ועל שהסכימה לארח את הצוות ההומניטרי הטכני מטעם האו״ם באל־עריש. אבל ברור לנו שאנו זקוקים ליותר מנקודת כניסה אחת אל עזה. עלינו להכניס לעזה מדי יום מאות – ולא עשרות – משאיות, ולהגיע לכל מקום שבו אנשים מוצאים מקלט.

שלישית: אנו זקוקים להפסקת אש הומניטרית.

במונחים פשוטים, זו הפסקה של הלחימה למטרות הומניטריות, כדי לספק הפוגת מה מהמתקפה, לזרז משלוח של סיוע הומניטרי ולאפשר את שחרור בני הערובה. זה צריך להיות היעד שלנו, וזו צריכה להיות הקדימות שלנו.

הנשיא מקרון, מכובדיי,

המצב בעזה, נואש מזעזע ככל שיהיה, הוא גם אזהרה.

זו אזהרה שאל לנו להעלים עין מן המצב המידרדר בגדה המערבית, שתקריות האלימות נגד פלסטינים בתחומיה מתרבות והולכות וכיום הן הגרועות שהיו מזה שנים.

וחשוב ביותר, זו אזהרה שאיננו יכולים להתיר למלחמה זו להסלים לכדי מלחמה אזורית.

כבר עכשיו אנו רואים את האותות בחילופי אש ודברים בין חיזבאללה לישראל.

ראינו את האותות לכך ברקטות שנורו מתימן אל ישראל. ראינו את הפגנות המחאה הנרחבות ברחבי העולם. ומדי יום ביום אנו רואים את הגאות ברגשות, נאומים ומעשי אלימות אנטי־מוסלמיים ואנטישמיים, הן בעולם הווירטואלי והן בעולם הממשי.

מלחמה היא נגיף הקופץ על כל הזדמנות להתפשט.

הסכסוך הנוכחי הוא שריפת קוצים העלולה להבעיר את האזור כולו – דבר שיהיו לו השלכות עולמיות נרחבות – אם לא נצליח לרסן אותו.

אם לא ניתן יהיה למקסם מאמצים רב־צדדיים ודיפלומטיים כדי להבטיח הגנה על אזרחים, להגביר גישה הומניטרית ולהבטיח את שחרור בני הערובה שנלקחו באכזריות כה רבה ב־7 באוקטובר, אני חש פחד אמיתי מכך שזו עלולה להיות רק ההתחלה.

בשנתיים האחרונות, הרב־צדדיות, וההוגנות, השוויון והמרדף אחר השלום שעליהם היא מושתת, נתקלה בקשיים משמעותיים, לא במעט בשל המלחמה באוקראינה. היום היא ניצבת שוב בפני אתגר משמעותי.

אבל דווקא בעתות של האתגרים הכבירים ביותר עלינו להגן על עקרונותינו המשותפים ולפעול על פיהם, מתוך אמונה איתנה.

רב־צדדיות ודיפלומטיה מחויבת חייבות להיות הכלי שבאמצעותו נמצא פתרון עבור העם הפלסטיני. הוועידה היום יכולה להיות צעד מכריע בכיוון זה, וברצוני להודות שוב לנשיא מקרון על שכינס אותנו כאן.

ולבסוף, ברצוני להודות לאונר״א ולפיליפ על מה שהם עושים בשטח בעזה: על היותם הקו הדק המפריד בין טרגדיה לביטחון, בין טבח לאנושיות. אנו אבלים על אובדם של מספר מכאיב לבלי נשוא של עובדי אונר״א שנהרגו. ברצוני לחלוק כאן כבוד לכל עמיתינו העובדים הומניטריים שקיפחו את חייהם, ולאלה הממשיכים לשרת באומץ ובלא אנוכיות.

תודה לכם.