פורסם ביום 8 יוני 2020
 במסגרת  

סקירה כללית | מרס-מאי 2020

כמו בכל העולם, גם בשטח הפלסטיני הכבוש הייתה מגפת COVID-19 גורם החשש העיקרי בתקופה הנסקרת. ב־5 במרס 2020 הכריז ראש הממשלה הפלסטיני על מצב חירום, לאחר שבעיר בית לחם אומתו הנדבקים הראשונים. האמצעים שננקטו כללו הקפאה של רוב הפעילות המסחרית ושל כל הפעילות החינוכית, איסור על התכנסויות בציבור והגבלות נוקשות על תנועה ממקום למקום. מצב החירום הוארך בבוא העת עד לתחילת יוני, אבל הסתיים למעשה מאז שלהי מאי, עם פתיחתם מחדש של בנקים, משרדי ממשלה, חנויות ומערכות התחבורה הציבורית. ברצועת עזה מעבר ארז שבשליטת ישראל ומעבר רפיח שבשליטת מצרים היו סגורים רוב הזמן מאז אמצע מרס, ונוסעים שנכנסו דרכם לעזה נשלחו למתקני בידוד לשהות של 14 יום, שבהמשך הוארכה ל־21 יום. בסך הכול, באמות מידה עולמיות, תפוצת המגפה ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש הייתה נמוכה, ורק חמישה בני אדם מתו ממנה. נכון לתחילת יוני אומתו בסך הכול 630 נדבקים פלסטינים, 179 מהם בירושלים המזרחית, 390 ביתר הגדה המערבית ו־61 ברצועת עזה.

ב־27 במרס השיק ארגון הגג של גופי הסיוע בשטח הפלסטיני הכבוש תוכנית מענה בין־סוכנותית ל־COVID-19 עד לסוף יוני 2020. התוכנית עודכנה כעבור חודש, ועלותה עומדת על 42.4 מיליון דולר עד לסוף יוני 2020. נכון לסוף מאי גויסו 58% מהסכומים הנדרשים.[1]

שלושה מארבעת המאמרים שבגיליון זה סוקרים את ההשלכות של COVID-19 בתחומים שבהם קיים חשש הומניטרי. אחד מהם הוא אלימות מבוססת־מגדר: על פי אומדן שביצעה קרן האוכלוסין של האו״ם, חששות מפני הנגיף, דחק כלכלי ואמצעי בידוד הגבירו את המתיחות במשקי הבית והחריפו את האלימות המשפחה. בה בעת גרמו הגבלות גישה והגבלות אחרות לקיצוץ במתן שירותים חברתיים. כדי לטפל בצרכים של שורדות ושורדים של אלימות מבוססת־מגדר ומי שמצויים או מצויות בסיכון לה, סיפקו ארגונים ייעוץ מרחוק ופגישות טיפוליות טלפוניות. אף שאמצעים אלה אינם יכולים לפצות על הקפאת השירותים הסדירים, לדברי מהא, קורבן של אלימות מבוססת־מגדר שסיפורה מובא באחד המאמרים, שירותים אלה הצליחו להפוך את המצב המסוים שלה עצמה לנסבל יותר.

במאמר נוסף בגיליון זה מוצגים ממצאיו של סקר מכשולי התנועה העדכני ביותר, שהחל בינואר-פברואר 2020 והושלם לאחרונה. כמו כן, המאמר מציג את ההשלכות של הגבלות הגישה על קהילה פלסטינית במערב נפת רמאללה ועל חקלאים שגדר ההפרדה חוצצת בינם לבין האדמה שבבעלותם. בהקשר זה, ביטול ההיתרים וההחלטה שלא לפתוח שערים חקלאיים במהלך מצב החירום בשל COVID-19 הגבילו עוד יותר את גישתם של חקלאים פלסטינים לאדמות מסוג זה בנפות ג׳נין, טול כרם וסלפית.

המאמר השלישי מפנה זרקור אל מצוקתם של חולי סרטן ברצועת עזה. בשל המחסור הממושך של תרופות אונקולוגיות היו מופנים מטופלים אלה בהיעדר ברירה לבתי חולים מחוץ לעזה, שם יכלו לקבל טיפולי כימותרפיה. אלא שההתפרצות מגפת COVID-19 הביאה עמה התפתחות חיובית בלתי צפויה: כדי להתמודד עם הגבלות הנסיעה הנוספות הועמד לרשות חולי סרטן שירות טיפולים כימותרפיים חדש בבית חולים פרטי ששכר משרד הבריאות הפלסטיני.

המאמר האחרון מתמקד במצבם של בני אדם שנפצעו או לקו בטראומה בהקשר של הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" שהתקיימו בעזה בין מרס 2018 לדצמבר 2019. אף שההפגנות הוקפאו, בני האדם שנפגעו בהן ממשיכים לשאת בהשלכותיהן. כדי לתמוך בשיקומם פנו סוכנויות הומניטריות בקריאה לגיוס 13.5 מיליון דולר עבור שורה של התערבויות במהלך 2020, סכום שמתוכו הובטחו רק 19%.


[1] לפרטים נוספים על המענה ל-COVID-19 ראו דוח המצב של משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית