כעבור שנה, הניצולים בעזה מתקשים להתמודד עם האובדן

עלא בלאטה: הניצול היחיד ממשפחתו הקרובה

ביולי מלאה שנה לפרוץ מעשי האיבה ברצועת עזה ובישראל. למעשי האיבה נודעה השפעה הרסנית על האזרחים ברצועת עזה, לרבות מספר חסר תקדים של אזרחים שנפגעו ובתים שנהרסו. אחד ההיבטים הכאובים במיוחד של סכסוך זה היה מספרן הגדול של המשפחות שכמה מבניהן נהרגו: מידע שאסף משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מצביע על כך ש־142 משפחות פלסטיניות שכלו שלושה או יותר מבניהן באותה תקרית, ובסך הכול 742 הרוגים. שנה חלפה, ורוב רוב תושבי רצועת עזה עדיין מתקשים להתמודד עם האובדן העצום שחוו, ומנסים לשקם את חייהם.

המקרה של בית משפחת בלאטה, מחנה הפליטים ג׳באליה[i]

זמן קצר אחרי תחילתם של מעשי האיבה עברו נעים נסמי בלאטה בן ה־45 ומשפחתו להתגורר בביתו של אחיו, עבד אל־כרים, שהיה בנוי מבטון ולא מאסבסט, ולכן נחשב בטוח יותר. ב־29 ביולי פגעו בביתו של עבדול־כרים מספר טילים אוויריים ישראליים, קרוב לוודאי חימוש מונחה מדויק, המצביע על כך שייתכן שהבית נבחר כמטרה לתקיפה ישירה. 11 מבני המשפחה נהרגו ו־41 אזרחים נוספים, בהם 17 ילדים וחמש נשים, נפצעו.

ניצולים אמרו שהמשפחה סיימה זמן קצר קודם לכן ארוחה ממושכת לרגל היום השני של חג שבירת הצום – עיד אל־פיטר – וכי רוב בני המשפחה ישנו בעת המתקפה. ועדת החקירה העצמאית של האו״ם ציינה כי בכל האמור במקרה זה "הוועדה לא קיבלה כל מידע שיצביע על כך שבבית הייתה מטרה צבאית, ועד עתה לא מסר צה״ל כל הצהרה ביחס לתקרית. דומה שלא ניתנה כל התראה."[ii]

נעים, אשתו סהא בת ה־42 ושש בנותיהם נהרגו במקום. בנם בן השמונה של בני הזוג מת בדרך לבית החולים. בנה בן השנה של אחת הבנות ובנו של עבד אל־כרים נהרגו גם הם. עלא בן ה־18, ששהה באותה עת מחוץ לבית, הוא הניצול היחיד מכל משפחתו הקרובה.

הנוהג לתקוף בנייני מגורים

ועדת החקירה הבלתי תלויה, שמועצת זכויות האדם של האו״ם מינתה לחקור הפרות לכאורה של המשפט הבינלאומי בסכסוך בקיץ 2014, פרסמה את הדוח שלה ב־15 ביוני.[iii] אחד הנהגים שאליהם מתייחס הדוח הוא בחירתם של נכסי מגורי פלסטיניים כמטרות לתקיפה, כמודגם במקרה של משפחת בלאטה.[iv]

הוועדה חקרה 15 מקרים של תקיפות אוויריות נגד מבני מגורים, שבהן נהרגו בסך הכול 216 בני אדם, בהם 115 ילדים ו־50 נשים. לדברי הוועדה, העובדה שבכל המקרים האלה הופעלו כלי נשק מונחים מדויקים מצביעה על כך שכוונו נגד מטרות ספציפיות וגרמו להרס מוחלט או חלקי של בניינים שלמים. רבות מהתקריות התרחשו בשעות הערב או בשעות הבוקר המוקדמות שבהן מתכנסות משפחות לסעודות הרמדאן, או בלילה, כשאנשים ישנים. תזמון המתקפות הגביר את הסבירות לכך שבני אדם רבים, לעיתים קרובות משפחות שלמות, ישהו בבית.

בתשעה מ־15 המקרים שנבדקו מצאה הוועדה סימנים למטרות צבאיות אפשריות בתוך הבתים שנפגעו או בקרבתם, לרוב בני אדם ששהו בבניין או יכלו לשהות בו בעת שנפגע, כפי הנראה בשל זיקתם לכאורה למשטרה, לחמאס או לארגון חמוש. עם זאת, מאחר שהרשויות הישראליות לא שתפו עמה פעולה, לא יכלה הוועדה לקבוע מה היה המניע האמתי למתקפות. בשישה מקרים נוספים מצאה הוועדה מידע מועט, או שלא מצאה כל מידע זמין שיכול היה להסביר את המניע למתקפה. כל המקרים שנבדקו עוררו חששות בדבר הפרות אפשריות של עקרונות ההבחנה, המידתיות ונקיטת אמצעי הזהירות בעת תקיפה.

ממשלת ישראל הצדיקה את חוקיותו של נוהג זה בטענה כי "במקרים מסוימים, צה״ל – אחרי שנקט בכל אמצעי הזהירות הישימים וביצע אומדני היתכנות – תקף מטרות צבאיות שמוקמו בתוך מבני מגורים."[v] טענה זו מודגמת באמצעות תקיפה אווירית אחת שבוצעה ב־8 ביולי, שבה הותקף ביתו של מפקדו הצבאי של ארגון חמוש אחרי שצה״ל מצא כי "האתר שימש כאתר תכנון מבצעי, ומשום שכלי נשק במספר רב אוחסנו בו ויועדו לתקיפות נגד אזרחים ישראלים."[vi]

התמודדות עם האובדן

כעת, שנה לאחר מעשה, מתאר דודו של עלא, ג׳מיל בלאטה, את המאורעות הטראומטיים ואת השנה מאז התקיפה שבה נהרגו אחיו ומשפחת אחיו. ג׳מיל, העובד כנהג בשירות המועצה הבריטית, התעקש לספר את הסיפור באנגלית, כדי שעלא לא יבין, וכך לא ייאלץ לחיות מחדש את הטראומה והאובדן ויישאר ממוקד בעתיד.

ג׳מיל נזכר כיצד מייד אחרי הפסקת האש עבר עלא לגור אצל דוד אחר, ושהה אצלו שלושה חודשים לפני שעבר לביתו של ג׳מיל, שבו חש בנוח יותר בחברת דודנים בני גילו. ממש לפני המלחמה סיים עלא את לימודיו התיכוניים. אביו רצה שימשיך בלימודיו, ועלא היה נחוש בדעתו לשפר את ציוניו ולהמשיך ישירות ללימודים אוניברסיטאיים. בשנה שעברה נרשם לשני קורסים, אבל לא הצליח להשלים אותם. עלא מתכנן להירשם לאוניברסיטה בספטמבר, ללימודי תעודה שיאפשרו לו, אם ציוניו בהם יהיו גבוהים דיים, להמשיך ללימודי תואר ראשון.

לאחרונה קיבלה המשפחה, מוועדה לתמיכה בניצולים במימון איחוד האמירויות הערביות, 5,000 דולר עבור כל בן משפחה שנהרג בתקרית. מלבד תשלום זה וחלוקות המזון הקבועות של סוכנות האו״ם לסעד ולתעסוקה (אונר״א), קונן הדוד על כך ש"עלא לא קיבל שום תמיכה פסיכולוגית, וגם אנחנו לא." זאת משום שהסוכנויות המתמחות בהתערבויות פסיכו־חברתיות (ראו מסגרת להלן) מעניקות קדימות לילדים. בעקבות ראיון זה הופנה המקרה של עלא לשירותים הפסיכו־חברתיים של אונר״א, להמשך מעקב.

טיפול בצרכים הפסיכו־חברתיים של ילדים[vii]

במהלך מעשי האיבה התמקדו ארגונים להגנה על ילדים במתן סיוע פסיכו־חברתי מיידי לילדים ומשפחות במצוקה. לאחר הפסקת האש עבר הדגש להתערבויות פסיכו־חברתיות ממוקדות ומובנות יותר, על מנת לטפל ברמות העצומות של תסמינים הקשורים בדחק (סטרס) בקרב ילדים. אלה כללו מערכת הפניה משולבת למשפחות ולילדים פגיעים, והכשרת עובדים סוציאלים לטיפול פרטני בילדים בסיכון. בין יולי 2014 ליולי 2015 שירתו אנשי קבוצות העבודה להגנה על ילדים ולתמיכה פסיכו־חברתית ולבריאות הנפש יותר מ־138 אלף ילדים באמצעות התערבויות פסיכו־חברתיות, כמעט 134 אלף ילדים באמצעות העלאת מודעות לנפלי מלחמה, ו־171 אלף ילדים באמצעות התערבויות אחרות הקשורות בהגנה על ילדים, שכללו יחסי גומלין ילד-קריירה, ניהול תיקים וחינוך לכישורי חיים. היום, כעבור שנה, מעריכים כי יותר מ־300 אלף ילדים ברצועת עזה עדיין זקוקים לתמיכה פסיכו־חברתית.

כיום, בסיועו של דודו, עלא משקם את הבית שבו התגוררה משפחתו ובונה אותו בבטון במקום באסבסט – הסיבה שבגינה עזבה המשפחה את הבית לפני שנה, בחיפוש אחר מקום מבטחים. לאחרונה התארס עלא עם נערה בת 16 מג׳באליה, והזוג הצעיר יינשא השנה. הם מקווים לסיים את בניית הבית בחודש הבא, כדי שעלא וכלתו יוכלו לפתוח בו דף חדש. כשנשאל על תקוותיו לעתיד אמר עלא, בחיוך ביישני, "אני מצפה לחיי הנישואין."

דודו ודודניו של עלא מקווים להזדמנויות תעסוקתיות. "המצב כאן בלתי אפשרי", אמר ג׳מיל. "אחד הבנים סיים לימודי תואר ראשון בסיעוד ב־2007 והוא עדיין מחוסר עבודה. השני סיים לימודי תואר ראשון בטכנולוגיית מידע ב־2008 וגם הוא מובטל. לבני הבכור תואר שני והוא עובד כמורה לערבית. הוא עובד ציבור המועסק בבית ספר ממשלתי, היחיד שיש לו עבודה. אנו מקווים שהמצב ישתפר ושעלא יוכל למצוא בעתיד עבודה ולחיות חיים ראויים."

נכון לעכשיו מבלה עלא את רוב זמנו בחברת ידידים ודודנים. בחודש הרמדאן נערכה במחנה שורה של משחקי כדורגל, שהמשתתפים בהם לבשו חולצות ועליהן השם נעים, לזכר אביו של עלא.

חקירות ישראליות[viii]

לאחר מעשי האיבה ב־2014 הקים הצבא הישראלי מנגנון מטכ״לי לבירור עובדות, לבדיקה וחקירה של "תקריות חריגות" במהלך המבצע הצבאי בעזה. על סמך הממצאים מחליט הפרקליט הצבאי הראשי (פצ״ר) על המשך הטיפול במקרים. על פי מידע ישראלי רשמי שפורסם ביוני 2015, קיבל מנגנון הבירור המטכ״לי האשמות הנוגעות ל־190 מקרים, ש־105 מהם נבדקו ומסקנות הבדיקה הוגשו לפצ״ר. לאחר בדיקה החליט הפצ״ר לסגור 19 מהתיקים הללו בלי לפתוח בחקירה פלילית והפנה שבעה מקרים לחקירה. ב־15 מקרים נוספים שבהם הצביעה ההאשמה הראשונית על חשד סביר לעבירה פלילית, הורה הפצ״ר לפתוח בחקירה פלילית בלא בדיקה מוקדמת של מנגנון הבירור המטכ״לי. באחד המקרים הללו הושלמה החקירה והובילה להגשת כתב אישום נגד שלושה חיילים, שנחשדו בביזת 2,420 ש״ח ממשפחה פלסטינית. הדוח שפרסם הפצ״ר לאחרונה אינו מכיל מידע כלשהו על המקרה של משפחת בלאטה.