פורסם ביום 19 נובמבר 2019
 במסגרת  

עונת מסיק הזיתים: הגבלות גישה ואלימות מתנחלים פוגעות ביבול השיא הצפוי

מסיק הזיתים השנתי המתקיים מדי שנה בין אוקטובר לנובמבר הוא אירוע כלכלי, חברתי ותרבותי מרכזי עבור פלסטינים. בגדה המערבית נטועים יותר מ־10 מיליון עצי זית על אדמות בשטח כ־860 אלף דונם, נתון המייצג 47% מכלל האדמה החקלאית המעובדת. זיתים ושמן הזית מהווים מקור הכנסה ראשוני או משני עבור בין 80 אלף ל־100 אלף משפחות, ובנוסף מעסיק הענף מספר רב של עובדים לא מקצועיים ויותר מ־15% מהנשים העובדות.[1] לדברי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם, מעריכים כי בשנת 2019 יגיע יבול שמן הזית בגדה המערבית לשיא של 27 אלף טונות, גידול של 84% לעומת השנה הקודמת. יבול השיא הצפוי השנה נובע מהסירוגיוּת, כלומר נטיית הזית לשאת פרי לסירוגין, "עונה דלה ועונה שופעת", ולהתפשטות פחותה של זבוב הזית בעונה הנוכחית.[2]

זיתים ושמן הזית מהווים מקור הכנסה ראשוני או משני עבור בין 80 אלף ל־100 אלף משפחות, ובנוסף מעסיק הענף מספר רב של עובדים לא מקצועיים ויותר מ־15% מהנשים העובדות.

באזורים מסוימים הגבלות גישה וכן מתקפות והפחדה מצד מתנחלים פוגעים ביכולת לממש את יבול השיא. פלסטינים שמטעי הזיתים שלהם ממוקמים בשטח הסגור שבין גדר ההפרדה לקו הירוק (אזור המכונה גם "מרחב התפר") ובקרבת התנחלויות מתמודדים כל השנה עם הגבלות גישה ואיומים, המונעים מהם להתפרנס בבטחה מעצי הזית שעליהם מבוססת מחייתם.

כדי לתמוך בחקלאים הנפגעים ולמתן את ההשלכות של אתגרים אלה, ארגונים הומניטריים מיישמים שורה של פעילויות, בתיאום כוח המשימה לענייני הגנה, לרבות נוכחות הגנתית; סיוע בעין; תמיכה פסיכו־חברתית; וייעוץ משפטי.

יבול שמן הזית בגדה המערבית

היתרי גדר ושערים חקלאיים

בשנת 2002 החלה ישראל לבנות את גדר ההפרדה בעיצומו של גל מתקפות שביצעו פלסטינים, לרבות פיגועי התאבדות בתוך ישראל, במטרה המוצהרת למנוע מתקפות כאלה. עם זאת, רוב רובו של תוואי גדר ההפרדה ממוקם בתוך גדה המערבית.

האדמות הממוקמות ב"מרחב התפר" הוכרזו שטחים סגורים בצו צבאי ישראלי.[3] כדי להגיע לאדמות חקלאיות באזור זה, חקלאים פלסטינים ועובדים פלסטינים בתחום החקלאות זקוקים להיתרים מיוחדים או ל"תיאום מוקדם".[4]

בחוות הדעת המייעצת שלו משנת 2004 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי אותם קטעים של גדר ההפרדה העוברים בתוך הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, יחד עם משטר השערים וההיתרים הנלווה אליהם, מהווים הפרה של התחייבויותיה של ישראל במסגרת המשפט הבינלאומי. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית גדר ההפרדה בתחומי הגדה המערבית, לפרק את אותם קטעים שלה שכבר הושלמו ולהכריז על אי־נפקותם של כל האמצעים החקיקתיים הקשורים אליה. ההחלטה לא יושמה.

אמנם, המטרה המוצהרת של גדר ההפרדה היא למנוע התקפות אלימות בישראל, אך בקשותיהם של אנשים לקבל היתר נדחות יותר ויותר על סמך שורה של טעמים בירוקרטיים, ולא בנימוקי ביטחון.

על פי נתונים רשמיים שהגיעו לידי הארגון הישראלי "המוקד להגנת הפרט", שיעור האישור של היתרים לבעלי אדמות צנח מ־76% מהבקשות ב־2014 ל־28% ב־2018 (עד 25 בנובמבר). בתקופה ההיא ירד שיעור ההיתרים שניתנו לפועלים בתחום החקלאות מ־70% ל־50% מתוך כלל הבקשות.[5]

אמנם, המטרה המוצהרת של גדר ההפרדה היא למנוע התקפות אלימות בישראל, אך בקשותיהם של אנשים לקבל היתר נדחות יותר ויותר על סמך שורה של טעמים בירוקרטיים, בהם "היעדר זיקה לאדמה" או "לא מספיק אדמה", ולא בנימוקי ביטחון. כ־83% מהבקשות בנתונים שהושגו על ידי המוקד סורבו משום שלא עמדו באחד הקריטריונים הבירוקרטיים האלה. בספטמבר 2019 פרסם הצבא הישראלי מערכת חדשה של נהלים המסדירים גישת פלסטינים למרחב התפר, ואלה עלולים לפגוע עוד יותר ביכולתם של החקלאים הנפגעים להתפרנס למחייתם מחקלאות (ראו מסגרת).

עצים שהושחתו על ידי מתנחלים

על חקלאים שבקשתם אושרה לעבור בשערים ייעודיים או במחסומים בגדר ההפרדה כדי להגיע לשטח הסגור. בעונת המסיק 2018 פעלו 77 שערים, ש־55 מהם נפתחו רק בשבועות הספורים של עונת המסיק, וגם זאת למספר שעות מוגבל בימים ההם, וביתר השנה נותרו סגורים.[6]

 

מתקפות מתנחלים

 

באזורים רבים של הגדה המערבית, המחייה המבוססת על זיתים נפגעת גם בשל מתנחלים העוקרים ומשחיתים עצי זית ומפחידים ומכים חקלאים פלסטינים, לרבות בעונת המסיק.

בשנים האחרונות ניכרה עלייה במתקפות מתנחלים: בין ינואר לאוקטובר 2019 תיעדו משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים וארגונים הומניטריים נוספים ממוצע חודשי של 27 מתקפות שבהם נפגעו פלסטינים או נגרם נזק לרכוש פלסטיני, לעומת ממוצע חודשי של 25 מתקפות ב־2018, 14 ב־2017 ו־8 ב־2016. בתקריות שתועדו מאז תחילת 2019 ניזוקו יותר מ־6,200 עצים (בעיקר עצי זית), כמעט מחציתם בנפת שכם (בעיקר סביב ההתנחלות יצהר), ואחריה בנפות רמאללה וחברון.

בתקריות שתועדו מאז תחילת 2019 ניזוקו יותר מ־6,200 עצים (בעיקר עצי זית), כמעט מחציתם בנפת שכם.

באוקטובר 2019, בהקשר של מסיק הזיתים, תיעדו ארגונים הומניטריים בסך הכול 28 תקריות שבהן תקפו מתנחלים חקלאים, עצים או תוצרי זיתים. נתון זה מייצג גידול לעומת 19 תקריות באותה התקופה ב־2018, ו־20 תקריות ב־2017.

ככוח הכובש ישראל מחויבת להגן על אזרחים פלסטינים מכל מעשי אלימות או איומים באלימות, לרבות מצד מתנחלים, ולהבטיח חקירה יעילה של המתקפות ומיצוי הדין עם מבצעיהן. הפערים הקיימים בתחום זה מהווים זה מכבר מקור לדאגה בקרב הקהילה ההומניטרית בשטח הפלסטיני הכבוש, וסבורים כי הם תורמים לשימור הרמות הגבוהות של אלימות מתנחלים.[7]

<הגבלות גישה לשטחים סביב התנחלויות

לעשרות קהילות פלסטיניות בגדה המערבית אדמות בתוך התנחלויות או בקרבתן. חלק ניכר מאדמות אלה הוכרז על ידי הרשויות הישראליות כשטח צבאי סגור שחקלאים פלסטינים יכולים להגיע אליו רק לאחר שהרשויות הישראליות אישרו את כניסתם, בנוהל המכונה גם "תיאום מוקדם". אישורים כאלה ניתנים בדרך כלל למספר מוגבל של ימים במהלך עונות המסיק והחריש.

הרשויות הישראליות הצדיקו נוהג זה בנימוק שקיים סיכון שגורמי טרור עוינים ינצלו את המסיק, במהלכו קיימת תנועה ערה של פלסטינים ובני משפחותיהם בשטח, כדי לבצע מתקפות נגד התנחלויות סמוכות.[8]

סבורים כי העובדה שבמהלך "תקופות התיאום" מוצבים בדרך כלל חיילים ישראלים סביב מטעי הזיתים הנפגעים תרמה להפחתת מתקפות המתנחלים במשך עונת המסיק עצמה. עם זאת, כפי שקורה במרחב התפר, ההגבלות המוטלות ברוב השנה על גישת חקלאים למטעי הזיתים שלהם שבקרבת התנחלויות מונעות מהם לבצע עבודת תחזוקה חיוניות, ובכך פוגעות בתנובת העצים.

לעיתים קרובות החקלאים מגלים את הנזק שנגרם רק כעבור חודשים, בסבב הבא של גישה מתואמת לאזור.

יתרה מכך, אף שגם גישתם של מתנחלים לשטחים אלה אסורה, במקרים מסוימים מיקומם של המטעים הנפגעים בצמוד לשטחים הבנויים של ההתנחלויות, לרבות בתוך השטח המגודר שלהן, והיעדרם הממושך של בעלי האדמה הפלסטינים הקלו על מתנחלים להשחית עצים. לעיתים קרובות החקלאים מגלים את הנזק שנגרם רק כעבור חודשים, בסבב הבא של גישה מתואמת לאזור.

הִיָאם אחמד ג׳ומעה ושני בניה מול "שער גדר 105", מחוץ לכפר סוריכ (נפת רמאללה), 31 באוקטובר 2019 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

מענה הומניטרי

כדי למתן את ההשלכות של כמה מהקשיים שנמנו לעיל, ארגונים הומניטריים מיפוי "נקודות חמות" של אלימות מתנחלים והגבלות גישה. המיפוי מאפשר לגופים החברים בקהילה ההומניטרית לספק נוכחות הגנתית מתואמת; סיוע בעין; תמיכה פסיכו־חברתית; וסיוע משפטי; ולתאם עם חקלאים פלסטינים וכוחות צבא לוחות זמנים מפורטים לליווי במשך עונת המסיק. כן מספקים ארגונים שותפים הומניטריים נוכחות הגנתית באזורים בסיכון, במטרה כפולה: להרתיע מפני תקיפות אפשריות ולתעד תקריות.

משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים וארגונים הומניטריים אחרים השתתפו בתדרוכים שונים שקיים המנהל האזרחי הישראלי לקראת עונת המסיק, ובהם יידע את הקהילה הבינלאומית שבכוונתו לצמצם את החיכוכים, במיוחד באדמות מוקפות בהתנחלויות, וללוות את החקלאים כדי להבטיח שהמסיק יתבצע ללא הטרדות.

עם זאת, חוסרי מימון פוגעים בנוכחות ההגנתית. אחד הארגונים העיקריים המבצעים פעילות זו, תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל (EAPPI), נאלץ לצמצם את הנוכחות ההגנתית שלו בעונת המסיק ב־15 מתוך 32 הקהילות שאותן הוא משרת.

גישה מוגבלת ולא צפויה

הִיָאם אחמד ג׳ומעה, אלמנה בת 58 ואם לעשרה ילדים, חיה עם בנה הבוגר בכפר בית סוריכ שבמערב נפת רמאללה. בבעלותה אדמה בשטח 22 דונם שעליה נטועים עצי זית, תאנה, אפרסק ורימון. מאז הקמת גדר ההפרדה ב־2004 היא מנותקת מאדמתה וזקוקה ל"תיאום מוקדם", כלומר אישור מיוחד מהרשויות הישראליות כדי להגיע אליה.

"בעיית הגישה העיקרית שלנו אינה בהכרח במשך עונת המסיק. כדי לתחזק את העצים, במיוחד הרימונים, הגפנים והאפרסקים, אנחנו צריכים להגיע לאדמה כל השנה, אבל מרשים לנו להגיע אליה רק פעמיים בשנה, לימים בודדים. "

"בעיית הגישה העיקרית שלנו אינה בהכרח במשך עונת המסיק", אמרה היאם. "כדי לתחזק את העצים, במיוחד הרימונים, הגפנים והאפרסקים, אנחנו צריכים להגיע לאדמה כל השנה, אבל מרשים לנו להגיע אליה רק פעמיים בשנה, לימים בודדים. כרגע רוב עצי הפרי האלה לא מניבים שום דבר."

כשמשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים הגיע ב־31 באוקטובר, בשעה 9 בבוקר בערך, ל"שער גדר 105", המוביל לאדמתה של היאם, המתינו היאם ושני בניה לחיילים הישראלים שיבואו לפתוח את השער. "השער אמור להיפתח ב־6:30 בערך. אנחנו עומדים פה מאז ואיש לא הופיע. אתמול פתחו את השער ב־9:30 ויום קודם ב־12:30", קוננה היאם.

פקודות קבע חדשות לכניסה למרחב התפר

לקראת עונת המסיק הנוכחית פרסם הצבא הישראלי קובץ חדש של פקודות קבע הנוגעות למשטר ההיתרים לפלסטינים המבקשים לעבור את גדר ההפרדה. לנהלים ולהנחיות אלה שתי השלכות מרכזיות, במיוחד עבור חקלאים פלסטינים:

שנמוך תכלית הגישה. בעוד הפקודות הקודמות קבעו כי תכליתם של ההיתרים החקלאיים היא "שמירת הזיקה לאדמה", התקנות החדשות קובעות כי תכליתם "לאפשר עיבוד האדמה החקלאית, על פי הצורך החקלאי הנגזר מגודל הקרקע ומסוג הגידול, תוך שימור הזיקה לאדמות אלה" (פרק ג׳, סימן א׳, פסקה 2). " לפיכך פלסטינים בעלי אדמות ובני משפחותיהם לא יוכלו לבקר באדמותיהם הם לצורכי בילוי או כל תכלית אחרת מלבד עיבוד חקלאי.

הגבלת הכניסה אפילו למי שקיבלו היתרים. בפעם הראשונה נוקבים הנהלים החדשים ב"מספר כניסות שנתי" (פרק ג׳, סימן א׳, פסקה 5). הפקודות הקודמות קבעו כי גישתם של בעלי היתרים לאדמתם כפופה רק למודאליות הפתיחה של השערים החקלאיים הרלבנטיים. כניסת חקלאים למטעי זיתים, למשל, קצובה ל־40 יום בשנה.


[1] PALTRADE, The State of Palestine National Export Strategy- Olive oil sector export strategy 2014 – 2018.

לדברי PALTRADE, בשנים טובות שוויו של כל תת־ענף הזית, לרבות שמן זית, זיתי מאכל, שימורים וסבון, נע בין 160 ל־191 מיליון דולר.

[2] משרד החקלאות.

[3] בצפון הגדה המערבית, האדמות שבין גדר ההפרדה לקו הירוק הוכרזו כשטח צבאי סגור באוקטובר 2003, באמצעות צו צבאי. בינואר 2009 הורחבה הגדרת השטח הסגור והוחלה על כל או חלק מהשטחים שבין גדר ההפרדה לקו הירוק באזורים סלפית, רמאללה, בית לחם וחברון, ובנוסף גם על שטחים שונים בין גדר ההפרדה לגבול שטח השיפוט העירוני של עיריית ירושלים, כפי שהגדירה אותו ישראל.

[4] מתוך 77 השערים החקלאיים שפעלו בעונת המסיק 2018, 47 הצריכו היתרי גישה ו־30 פעלו באמצעות "תיאום מוקדם".

[5] הנתונים הושגו בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע שהגיש המוקד להגנת הפרט ובעקבות עתירה שהגיש לבג״ץ משלא התקבל מענה מהותי

.

[6] תשעה שערים נוספים נחשבים "שבועיים" משום שהם נפתחים ליום או למספר ימים בשבוע במשך כל השנה, בנוסף על עונת המסיק. רק 13 שערים לאורך 465 הק"מ הבנויים של גדר ההפרדה פתוחים מדי יום.

[7] לדברי ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין", מתוך 185 החקירות שאחריהן עקב הארגון, שנפתחו בין 2014 ל־2017 והגיעו לשלב סופי, רק 21, שהן 11.4%, הובילו להעמדת העבריינים לדין, ואילו 164 התיקים הנותרים נסגרו בלא שהוגש בהם כתב אישום.

[8] צידוק זה ניתן בתשובה שהגישו הרשויות הישראליות לאחרונה לבג״ץ במענה לעתירה שהגישו חקלאים פלסטינים מהכפר קַרְיוּת (נפת שכם) יחד עם ארגון זכויות האדם הישראלי "יש דין": בג״ץ 6949/19, ראש מועצת הכפר קריות ואח׳ נ׳ מפקד צה״ל בגדה המערבית, תשובת המדינה, פסקאות 7-6, נובמבר 2019.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית