פורסם ב־ 13 פברואר 2019
 במסגרת  

ישראל הרחיבה את גבולות שטח הדיג ל־12 מיילים ימיים, בד בבד עם עלייה בחששות בתחום ההגנה

ב־2 בינואר 2019 חלה התפתחות חיובית: בפעם הראשונה מאז שנת 2000 הרחיבה ישראל באופן חלקי את גבולות הדיג באזור התיכון של חוף עזה עד למרחק של 12 מייל ימי מהחוף. אולם, ישראל עדיין מגבילה – בנימוק של שיקולים ביטחוניים – את הגישה לאורך האזור הדרומי והצפוני לשישה מיילים ימיים, מרחק נמוך בהרבה מ־20 המיילים הימיים שעליהם הוסכם בהסכמי אוסלו.[1] בנוסף על הגבלות הגישה, דייגים פלסטיניים עדיין חווים חששות משמעותיים בתחום ההגנה, לאור העלייה המשמעותית במספר פציעות הדייגים ותקריות הירי בשנת 2018.[2]

השטח המותר לדיג (2019)

השטח המותר לדיג (2019)

דגים הם מקור מרכזי לחלבון, מיקרו־נוטריינטים וחומצות שומניות חיוניות, ואספקה שוטפת שלהם במחירי שוק בני השגה הכרחית לגיוון התזונתי של התפריט של תושבי עזה. קיים מתאם ישיר בין המרחק מהחוף לכמות ולערך שלל הדיג. ככל שדייגים יכולים להרחיק ללב ים המים נעשים עמוקים יותר וערכם של הדגים הניצודים גבוה יותר: במרחק שבין שמונה עד 12 מיילים ימיים, המקום שבו עומק קרקעית הים יכול להגיע ל־100 מטר, יש הרבה יותר דגי קרקעית ודגי סרדין רווחיים יותר. במרחק של 12 מייל ימי ומעבר לו קרקעית הים חולית והעומק גדל בהדרגה ומגיע עד כ־700 מטר: נתונים אלה יוצרים את בית הגידול המתאים ביותר ללכידת מגוון של דגים איכותיים שערכם גבוה, כמו דגי טונה ומקרל.[3]

סוג שלל הדיג על פי עומק הים והמרחק מהחוף

סוג שלל הדיג על פי עומק הים והמרחק מהחוף

בתקופה שבין הסכם אוסלו משנת 1994 לבין שנת 2000 היה גבול הדיג במרחק של 12 מייל ימי מהחוף. מאז חלו במרחק תנודות, משיא של 9 מיילים ימיים לשפל של שלושה מיילים ימיים בלבד, כשבמהלך ההסלמה במעשי האיבה לא הותר כלל דיג. בעקבות הפסקת האש מאוגוסט 2014 קבעה ישראל את גבול שטח הדיג במרחק שישה מיילים ימיים מהחוף, ופעמיים בשנה, בעונת דיג הסרדינים, מאפריל עד יוני ומספטמבר עד נובמבר, הרחיבה אותו לתשעה מיילים ימיים לאורך החוף הדרומי (בין דיר אל־בלח לרפיח).[4] הרחבות עונתיות אלה הגדילו משמעותית את שלל הדיג הכולל, שהגיע לרמותיו הגבוהות ביותר מאז 1999. עם זאת, השלל נותר מוגבל ברובו לסרדינים ששוויים נמוך.

הגבלות גישה אלו, יחד עם גורמים אחרים, לרבות ההגבלות הישראליות על יבוא ויצוא והזמינות הלא־עקבית של חשמל, פגעו בהתפתחות ענף הדיג בעזה. כל אלה פגעו בהכנסתם ובמחייתם של דייגים, והפחיתו מאוד את כמות הדגים הזמינים לצריכה מקומית.[5] נכון לעכשיו רק אלפיים מבין 3,167 הדייגים הרשומים במשרד החקלאות בעזה נחשבים לדייגים "פעילים באופן סדיר".[6] אם ההרחבה שהוחלה לאחרונה תימשך ותכובד על ידי חיל הים הישראלי, יש תקווה לשיפור מוחשי במגוון וברווחיות של שלל הדיג, ובעקבותיו להחייאת תעשיית הדיג כמקור הכנסה בר־קיימא. למרות גודלו המוגבל של ענף הדיג, לנוכח ממדיהם הקיצוניים של האבטלה (54.9% ברבעון השלישי של 2018) ושל חוסר הביטחון התזונתי (68% ב־2018) ברצועת עזה, לתחיית הענף עשויות להיות השלכות משמעותיות.

עלייה במספר הפצועים והמעצרים של פלסטינים על רקע חששות מתמשכים בתחום ההגנה

הרחבתם לאחרונה של גבולות הדיג התרחשה על רקע חששות מתמשכים בתחום ההגנה. אלה קשורים לנוהג של חיל הים הישראלי, ובמידה פחותה חיל הים המצרי, לאכוף גבולות שטחי דיג באמצעות פתיחה באש חיה על סירות דיג, ירי הגורם לנפגעים ולנזקים; אילוץ דייגים לקפוץ לים ולשחות לעבר כלי שיט ישראליים, שם הם נעצרים; והחרמת סירות וציוד דיג.

ב־2017 הרג חיל הים הישראלי שני דייגים פלסטינים, וכך גם ב־2018. ב־2018 הרג גם חיל הים המצרי שני דייגים פלסטינים. באותן שנים גדל מספר הדייגים הפלסטינים שנפצעו ב־43%, מ־14 ל־20.[7] מספר תקריות הירי באותה תקופה גדל ב־41%, מ־231 ל־325, ומספר הדייגים שנעצרו עלה ב־141%, מ־39 ל־94. על פי עדויות של דייגים, רבות מהתקריות הללו התרחשו בתוך גבולות הדיג המותרים על ידי הרשויות הישראליות, ובלא התראה מוקדמת, מצב העלול להרתיע דייגים מניצול מלא של השטח המותר לדיג.

בשנת 2018 החרימו כוחות של חיל הים החרימו 23 סירות דיג, עלייה של 77% לעומת מספר הסירות שהוחרמו ב־2017 (13 סירות דיג). בעקבות התערבות של ארגוני זכויות אדם שונים שחררו הרשויות הישראליות ב־29 בנובמבר 2018 סך של 25 סירות דיג, שחלקו הוחרמו בשנים קודמות. עם זאת, רבות מהסירות וחלק ניכר מהציוד ניזוקו קשות וכמה שוחררו ללא מנועיהן.

תמיכה בענף הדיג

כיום, ארגון המזון והחקלאות של האו״ם תומך בענף הדיג באמצעות הקמה של חוות גידול דגים בכלובים בים, שיהיו מסוגלות להניב 150 טון דגים בשנה. כן מספק ארגון המזון והחקלאות את ההכשרה והמיומנויות הדרושות לענף, כדי שחברי הענף יוכלו לנהל את המיזמים כעסק חברתי. מטרת המיזם היא לייצר מקורות הכנסה נוספים לענף הדיג בעזה ולשפר את הזמינות של דגים איכותיים ומגוונים לצריכה מקומית. התחזיות הן כי תוך שנתיים מהקמתן ייצרו החוות הכנסות, שמהן ייהנו ואלפיים דייגים עזתיים.

נמשכות הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" במחאה נגד המצור הימי

מפגינים פלסטינים על החוף ליד גדר המערכת, מוחים נגד המצור הימי, ספטמבר 2018. © צילום: אשרף עמרה

ההפגנות בים בהקשר של "צעדת השיבה הגדולה", המתקיימות במטרה מוצהרת לפרוץ את המצור הימי שמטילה ישראל, התחדשו ב־28 בינואר 2019. ההפגנות הוקפאו לשבועות אחדים בשל תנאי מזג האוויר וקשיי הגישה לאזור שבו אורגנו ההפגנות. ההפגנות אורגנו מדי שבוע בימי שני ליד בית לאהיא, קרוב לגבול עם ישראל, וכללו מעת לעת גם משטים שהפליגו לעבר גבולות שטחי הדיג.

המשט הראשון, שכונה על ידי המארגנים "משט חירות", יצא לדרך ב־29 במרס 2018. לדברי המארגנים, שני המשטים הראשונים כללו מטופלים רפואיים וסטודנטים והפליגו לעבר טורקיה. כוחות של חיל הים הישראלי עצרו[8] את כל המשטים והחזירו אותם לעזה.

ההפגנות (לרבות המשטים) נתקלו בכוחות ישראליים שירו רימוני גז מדמיע, וכן קליעי גומי וקליעים חיים. בין 29 למרס 2018 ל־31 בינואר 2019 הביא ירי זה להריגתם של שלושה פלסטינים ולפציעתם של 959 פלסטינים אחרים, בהם 241 ילדים.

מוחמד בן ה־19 נורה בתחומי גבולות שטח הדיג המותר על ידי ישראל

פאלח אבו ריאלה עוסק בדיג זה עשרים שנה. כרבים אחרים, לימד פלאח את בנו הבכור, מוחמד בן ה־19, את המקצוע ויחד הפעילו השניים סירה וכך פרנסו את משפחתם בת 11 הנפשות.

ב־15 בדצמבר 2018, כשמוחמד ודודנו עסקו יחד בדיג, שמעו השניים ירי וגילו שהם מהווים מטרה לחיל הים הישראלי. אמר מוחמד:

"ביום ההוא הפלגנו במרחק של תשעה מיילים ימיים מהחוף באזור ואדי עזה, בתוך השטח המותר על ידי ישראל לדיג, כמו שעשינו בכל השבוע הקודם, ואז חיל הים הישראלי התחיל פתאום לירות עלינו! הסתובבנו אחורה אבל הם המשיכו לרדוף אחרינו. תוך כדי שירו עלינו הם קראו לנו לעצור את הסירה. הסירה נעצרה במרחק שני מיילים ימיים מהחוף, אחרי שהם ירו במנוע. בשלב הזה שנינו נורינו."

מוחמד ספג קליע ברגלו ואילו דודנו נפגע מקליע גומי. חיל הים הישראלי עצר את שניהם, החרים את הסירה והעביר את שני הדייגים הפצועים לבית חולים ישראלי. למחרת הועברו השניים דרך מעבר ארז לבית החולים שיפא בעזה, יחד עם דוח רפואי מבית החולים הישראלי ובו המלצה שלא להוציא מייד את רסיסי הקליע ברגלו של מוחמד, כדי להימנע מנזק נרחב לרגל.

מוחמד , שברגלו היו תשעה רסיסים, לא היה מסוגל ללכת במשך חודש, על אחת כמה וכמה לצאת לדיג.

"בני פצוע ואינו יכול לצאת מהבית ואני מובטל עכשיו, מפני שהסירה שלי הוחרמה", הסביר פלאח.

משפחתו של פלאח התקיימה על ההכנסה מפעילויות הדיג שלהם, וכן על הסיוע במזון שקיבלו מאונר״א כפליטים פלסטיניים רשומים. בעקבות התקרית צבר פלאח חובות רבים שהוא אינו מסוגל לפרוע כל עוד לא שוחררה הסירה שלו.

"הלוואי שהיו מפצים אותנו על הסירה, או שהיינו יכולים לקבל אותה בחזרה. הסירה הזו הייתה מקור המחייה היחיד של ארבע משפחות, כולל דודי ובניו וסבא שלי, שכולם מובטלים כעת", הסביר מוחמד.


[1] במסגרת הסכמי הביניים שנחתמו בשנת 1995 בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין הסכימה ישראל להרחיב פעילויות דיג ל־20 מיילים ימיים, נספח I. ברם, 12 מיילים ימיים הם המרחק הגדול ביותר שאליו העניקה ישראל גישה לדייגים פלסטיניים, זאת בנימוק של שיקולים ביטחוניים. בשנת 2002, כחלק מ"התחייבות ברטיני", הודיעה ישראל על הרחבת שטח הדיג ל־12 מיילים ימיים, אך לא מימשה זאת בפועל.

[2] בסיס נתונים בנושא הגנה על אזרחים, משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

[3] .FAO, Overview of the Gaza Strip’s Fisheries Sector, February 2012.

[4] לדברי אגף הדיג, הודעות רשמיות ישראליות המתירות את ההרחבה העונתית של שטח הדיג החלו ב־2016, אבל למעשה הותרו ההרחבות העונתיות מאז 2014.

[5] הדיג נפגע גם מההגבלה על יבוא חומרים הדרושים לתחזוקת סירות הדיג והרשתות, אבל מסווגים כ"פריטים דו־שימושיים", כלומר חומרים שניתן להשתמש בהם גם לצרכים צבאיים. מצב זה מטיל מגבלה קשה על הישימות הכלכלית של הענף. כן חשובה הזמינות המוגבלת והלא סדירה של חשמל, ההכרחי להתפלת מים, לייצור קרח ולקירור, שכולם דרושים לשימור הדגים.

[6] הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, 2017.

[7] הנתונים נמסרו על ידי ארגון אל־מיזאן לזכויות האדם.

[8] המשטים שהפליגו ב־29 באפריל 2018 וב־10 ביולי 2018 נתפסו, והמשתתפים בהם נעצרו. רובם שוחררו לאחר מכן דרך מעבר ארז.

 

 

 

 

 

 

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית