פורסם ביום 10 נובמבר 2017
 במסגרת  

משבר האנרגיה בעזה: שיפור מוגבל במדדי המים והתברואה; חששות מפני מחלות מועברות במים נותרים בעינם

הפסקות החשמל שאורכן 20-18 שעות ביום, שנמשכו בכל רחבי רצועת עזה בחודשים ספטמבר ואוקטובר, ממשיכות לפגוע באספקת שירותים בסיסיים. במגזר המים, התברואה וההיגיינה, מאמציהן הממושכים של סוכנויות הומניטריות לספק ל־154 מתקנים קריטיים דלק חירום להפעלת גנרטורים הביאו בחודש ספטמבר לשיפור מוגבל במספר מדדי מפתח, לעומת חודשים קודמים. בכמות המים המוזרמים בצינורות שסופקה למשקי הבית ובתפקודם של מתקני ההתפלה ניכרה עלייה צנועה, וכן ניכרה ירידה קלה ברמות הזיהום של השפכים המוזרמים לים. ואף על פי כן נותרו מדדי ספטמבר נמוכים בהרבה מהסטנדרטים הירודים מלכתחילה שתועדו ברבעון הראשון של 2017.[i]

אף שהמימון לדלק חירום היה משביע רצון, התערבויות דחופות אחרות במגזר המים, התברואה וההיגיינה ממשיכות לסבול מתת־מימון, ועקב כך המצב הכללי בתחום מעורער ולא ודאי. הפנייה הדחופה למימון עבור עזה, שהושקה ביולי 2017 במטרה לגייס 25 מיליון דולר עבור התערבויות בתחומי המים והתברואה, הבריאות והביטחון התזונתי, לוקה בפער של 10.8 מיליון דולר לכל הדרישות שאינן קשורות בדלק. להערכת סוכנויות הפועלות בתחום המים, התברואה וההיגיינה, כ־1.45 מיליון בני אדם ברצועת עזה מצויים בסיכון ללקות במחלות המועברות במים כתוצאה מצריכת מים שאינם בטוחים לשתייה. מעריכים כי 500 אלף בני אדם עלולים להיפגע בחודשי החורף מהסיכונים וההשלכות של ההצפות החורפיות.

אספקת מים לצריכה ביתית

הקיצוצים בחשמל מאז אפריל 2017 קוטעים ישירות את אספקת המים המוזרמים בצינורות ברשתות המים המוניציפליות, מאחר שהם מצמצמים שאיבה של מי תהום מבארות, פוגעים בפעולתו של ציוד לשאיבת מים ברחבי הרשת, ובשל הלחץ הנמוך, פוגעים גם בהזרמת המים מהרשת למכלי מים על גגות בתים, במיוחד במבנים רבי קומות. בחודשים האחרונים סופקו למרבית האזורים מים מוזרמים בצינורות למשך 6-4 שעות מדי שלושה ימים.

גישה למים מוזרמים בצינורות (ליטר לנפש ליום)

* בשל איכותם הירודה, המים המוזרמים בצינורות משמשים לשימושים ביתיים שאינם כוללים שתייה ובישול. לצרכים אלה רוכשים רוב בני האדם בעיקר מים מובלים במכליות ממוכרי מים הפועלים ללא פיקוח.

בשל הגידול באספקת דלק החירום, הכמות הממוצעת של מים שסופקו למשקי הבית בחודש ספטמבר הייתה 71 ליטר לנפש ליום, גידול של 34% לעומת הממוצע החודשי בחודשים אפריל עד אוגוסט, ועדיין נתון נמוך מהנתון המקביל ברבעון הראשון של השנה (84 ליטר לנפש ליום), ונמוך בהרבה מהתקן העולמי המומלץ, שהוא 100 ליטר לנפש ליום.[ii]

אלה הם נתוני ממוצע לכל רצועת עזה, אך הם מסתירים תנודות נרחבות על פני האזורים השונים. למשל, ביולי 2017 עמדה אספקת המים בנפת רפיח על 40 ליטר לנפש ליום, מחצית מהנתון המקביל בנפת צפון עזה (80 ליטר לנפש ליום). מאחר שמפעל השאיבה מהאקוויפר ממוקם במערבה של רצועת עזה, מיקום שבעטיו המרחק לרפיח גדול עוד יותר, לחץ המים הנמוך מחייב שאיבה במשאבות חשמליות, וזו נפגעת עוד יותר מן הגידול הנוסף בהפסקות החשמל היזומות.

כמות המים ברחבי הנפות בעזה (בליטר לנפש ליום)

גישה למים מותפלים

המים המוזרמים ברשת המים המוניציפלית משמשים בעיקר לשימושים ביתיים שאינם שתייה ובישול, בשל מליחותם הגבוהה הנובעת משאיבת יתר מן האקוויפר של עזה, המקור הזמין היחיד למים טבעיים. נכון לעכשיו פחות מ־5% מכל המים הנשאבים מהאקוויפר של עזה עומדים בתקני שתייה בינלאומיים מוכרים.

כתוצאה מכך, כ־90% מבני האדם בעזה נאלצים בלית ברירה לרכוש מים מותפלים לשתייה ובישול, בעיקר מספקי מים פרטיים. מעבר לכך שאיכותם של מים אלה מפוקפקת, מטר מעוקב אחד של מים קנויים עולה בין 30 ל־50 ש״ח, לעומת 1.3-1 ש״ח למ״ק מים המוזרמים ברשת המים. מצב זה מכביד את הנטל הכספי שעמו מתמודדות משפחות עניות.

נפח ייצור המים המותפלים על פי חודש (באלפי מטר קוב)

ההידרדרות באספקת האנרגיה מאז אפריל צמצמה משמעותית את הייצור בכל מתקני ההתפלה בעזה, ל־55% בלבד מתפוקתם המרבית, שהיא 20 אלף מטר קוב ביום. בדומה לאספקת המים בצנרת, גם בייצור במתקני ההתפלה ניכרה עלייה קלה בספטמבר, ועדיין נותרה תפוקתם כמעט מחצית מהרמה שתועדה במרס 2017, לפני תחילתו של המשבר הנוכחי.

"אין לנו ברירה אלא לקנות ביוקר מים מותפלים" (מונא, אם לשבעה, רפיח)

* חלק זה של המאמר נמסר על ידי ארגון Oxfam, השותף לכוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה

מונא ממלאת בקבוק של מים שאינם ראויים לשתייה ממכל בחצר ביתה / © צילום – Oxfam.

מונא בת הארבעים וארבע חיה עם בעלה ושבעת ילדיה בשכונת אורבייה שבעיר רפיח. רוב המשפחות באזור מתפרנסות מעבודות חקלאיות, שבהן השכר משולם בעיקר לפי שעה, וכך גם בעלה של מונא. מונא היא עקרת בית, ומטפלת בסמא בת הארבע, בשרה בת השנתיים כמעט ובחמשת ילדיה האחרים הלומדים בבית הספר.

בעלה של מונא משתכר 20 ש״ח ביום, כסף שרובו משמש לרכישת המזון שהמשפחה אוכלת מדי יום, בעיקר ירקות ודגנים, וחלב לילדים הצעירים ביותר. "לעיתים קרובות בעלי ואני בוחרים שלא לאכול כדי לתת מזון לילדינו. לפעמים, כשאין לי די כסף, אני נותנת תה במקום חלב." כשהילדים חולים, הם מתקשים מאוד לרכוש להם תרופות.

מאז אפריל קיבלה המשפחה חשמל במשך שלוש שעות ביום, במקום שש השעות שקיבלה קודם לכן. שלא כמרבית הבתים בשכונה, ביתה של מונא מחובר לרשת המים ואמור לקבל מים מוזרמים למשך שעות אחדות פעמיים בשבוע. "למעשה אנחנו אף פעם לא מקבלים מים בתכיפות כזו," אמרה מונא. "בגלל הלחץ הנמוך המים לא מגיעים למכלי המים על הגג. בשביל זה דרושה משאבה חשמלית, אבל רק לעיתים רחוקות אספקת המים מגיעה בשעות שבהן יש חשמל."

כמרבית המשפחות באזור, גם מונא רוכשת מים מבאר חקלאית פרטית בקרבת מקום. מחיר מים אלה יקר פי חמישה מהמים שמספקת העירייה ואין עליהם שום בקרת בטיחות או איכות. אחרי שהילדים נדבקו בטפילי ג׳יארדיה ובשלשולים, שני זיהומים המועברים במים, החלה מונא לרכוש מים מותפלים מספק פרטי. העלות – 60 ליטר ביום במחיר 3 ש״ח לליטר – גבוהה פי חמישים כמעט מהמים מהרשת, ונוגסת ב־15% מהכנסות המשפחה. "אני לא מאמינה שגם המים האלה נקיים במיוחד, אבל זו האפשרות היחידה הפתוחה בפנינו," אמרה מונא.

טיפול בשפכים

מגוון גורמים, בהם הגירעון באנרגיה והגבלות יבוא שמטילה ישראל כחלק מהמצור, כבר שללו ממתקני טיהור שפכים את היכולת לפעול במלוא תפוקתם. הפסקות החשמל היזומות הנוספות, מאז אפריל 2017, ובעקבותיהן הקשיים בתיאום פעולתם של רכיבי המערכת השונים פגעו עוד יותר בתפוקתם של מתקנים אלה.

מצב זה הוביל לירידה באיכותם של כ־108 מיליון ליטר שפכים המוזרמים מדי יום לים התיכון, ועקב כך לעלייה בזיהום הים ולסיכונים מוגברים לבריאות ולסביבה.

רמות הזיהום שנמדדו בספטמבר היו נמוכות ב־10% מהממוצע החודשי בין אפריל לאוגוסט, אבל הן נותרות גבוהות יותר מהרמות בשלושת החודשים הראשונים של 2017, וגבוהות פי ארבעה ויותר מהתקן הבינלאומי לבריאות סביבתית.

חששות מפני מחלות מועברות במים

הירידה בזמינות של מים לשתייה ולשימושים ביתיים אחרים, הן דרך רשת המים והן דרך מתקני התפלה, החריפה את הסיכונים הבריאותיים, במיוחד במשקי בית עניים יותר. סיכונים אלה כוללים הידבקות במחלות המועברות במים בשל צריכה של מים מזוהמים ו/או כתוצאה מירידה בשמירה על ההיגיינה.

שלשולים בקרב ילדים שגילם פחות משלוש הם מדד נפוץ לצריכת מים מאיכות ירודה. מספר המקרים המתועדים עלה משמעותית מאז אפריל 2017, והגיע לשיא ביולי, עם יותר מ־4,200 מקרים. באוגוסט ירד מספר החולים לכ־4,000 ובספטמבר ל־3,300. את הירידה ניתן ליחס לחלוקה המתמשכת של דלק חירום, יחד עם הירידה בביקוש עם תום עונת הקיץ.

רמת הזיהום של השפכים המוזרמים אל הים (במ״ג/ליטר של צח״ב*)

*צח״ב (BOD) – צריכת חמצן ביולוגית, היא מדד לרמות זיהום מים, הקשור ליעילות של טיהור השפכים.

* מאמר זה נמסר על ידי כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה


[i] אלא אם צוין אחרת, הנתונים הנוגעים למים, תברואה והיגיינה נמסרו על ידי יוניצף, מטעם כוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה.

[ii] על פי הערכות, דליפות ברשת המים אחראיות לאובדן של 33% מהמים המופקים במקור לפני שהם מגיעים לבתים.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית