פורסם ביום 13 אפריל 2017
 במסגרת  

פערי מימון מגבירים את האי־ודאות והמצוקה בקרב עקורים פנימיים בעזה

כ־40 אלף בני אדם עדיין עקורים בשל ההסלמה במעשי האיבה ב־2014

בית שנהרס בפעולות האיבה של שנת 2014, עזה. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ינואר 2016

למרות התקדמות משמעותית בבנייה מחדש, 7,700 משפחות פלסטיניות (כ־40 אלף בני אדם) שבתיהן נהרסו או ניזוקו קשות במהלך מעשי האיבה ב־2014, עדיין היו עקורים נכון לפברואר 2017. זוהי ירידה בהשוואה ליותר מ־16 אלף משפחות בתחילת 2015. החשש הגדול ביותר נוגע לכ־4,000 מהמשפחות הללו, שלא הוקצה כל מימון לבניית בתיהן מחדש ואשר לא ניתן לצפות בשלב זה עד מתי ייוותרו עקורות.

עקורים פנימיים בעזה מתמודדים על שורה של קשיים וחששות בתחום ההגנה. אלה מוצאים את ביטויים בסקר מקיף שביצעו ארגונים שותפים הומניטריים, בתיאום משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, במחצית השנייה של 2015. גורמי החשש כוללים צפיפות־יתר והיעדר פרטיות, גישה מוגבלת לשירותים בסיסיים, ירידה באיכות ובגיוון של המזון הנצרך, סכנה של אלימות המבוססת על מגדר, וחשיפה לתנאי מזג אוויר קיצוניים ונפלי תחמושת. גורמים אלה מחריפים את פגיעותן של קבוצות מסוימות, ובמיוחד משקי בית שבראשם עומדת אישה, ילדים ובני אדם עם מוגבלויות.

על פי אומדן של כוח המשימה לענייני מחסה, נכון לעכשיו מתגוררים יותר מ־60% ממשקי הבית העקורים בדיור שכור; לאור היצע הדיור המוגבל, סבורים כי כמה מהמשפחות הללו שוכרות למעשה חדרים בבתי המשפחה המורחבת שלהן. יתר המשפחות מתגוררות בבתיהן שנפגעו, אצל קרובי משפחה, ביחידות דיור טרומיות, במחסים מאולתרים או שדאגו להסדרי דיור אחרים.

סיוע במזומן עבור מחסה זמני: חבל הצלה המצוי בסכנה

תרשים: בנייה מחדש של בתים שנהרסו או נפגעו קשה על פי סטטוססיוע במזומן עבור מחסה זמני היה צורת הסיוע העיקרית שניתנה למשפחות זכאיות, כדי לאפשר להן למצוא דיור עד שבתיהן ייבנו מחדש או ישוקמו. ההקצבה החודשית לסיוע במזומן עבור מחסה זמני, שניתנה מאז סוף מעשי האיבה ב־2014, נעה בין 200 ל־250 דולר למשפחה, סכום גבוה משמעותית מהסכום שניתן בסכסוכים קודמים (כ־150 דולר), בשל הביקוש הגבוה והלחצים על הדיור הזמין.

על פי הערכות, נכון לעכשיו מספר המשפחות הזקוקות לסיוע במזומן עבור מחסה זמני הוא 7,000-6,500. סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א) דואגת לצורכי משקי בית של פליטים (יותר מ־70% מכלל העקורים), ותוכנית הפיתוח של האו״ם דואגת לצורכי יתר העקורים; אגודת הסהר האדום הפלסטיני תמכה בשנת 2017, באמצעות הסהר האדום הטורקי, במספר קטן של עקורים.

למרות עיכובים מסוימים, בשנת 2016 קיבלו כל המוטבים הפליטים וכמחצית מהמוטבים שאינם פליטים את תשלומי הסיוע במזומן עבור מחסה זמני במלואם, ואילו המחצית הנותרת של מי שאינם פליטים קיבלו תשלומים חלקיים. מאז תחילת 2017, לעומת זאת, לא ניתנו התחייבויות פיננסיות לתמיכה בסיוע במזומן עבור מחסה זמני למי שאינם פליטים, ונכון לעכשיו התקבלו התחייבויות עבור פחות מרבע מהסכום הדרוש עבור פליטים.[i]

המוטבים תיארו את הסיוע במזומן עבור מחסה זמני כחבל הצלה שאפשר להם להגיע לדיור שאלמלא כן לא היו יכולים להרשות לעצמם, ולהבטיח לעצמם תנאי חיים בסיסיים (ראו מקרה מבחן). שיבושים במתן סיוע זה יגבירו את הסבירות לצבירת חובות ולאימוץ של מנגנוני התמודדות שליליים, לרבות חזרה לבתים שניזוקו או שבנייתם טרם הושלמה וההשלכות השליליות הנובעות מכך על בטיחות ותנאי חיים.

האי־ודאות שיוצרים פערי המימון גובה מחיר פסיכולוגי, ועקורים פנימיים מדווחים על חרדה וחשש שייאלצו לעבור להתגורר במקום אחר, מרביתם לא בפעם הראשונה. הסקר הנזכר לעיל תיעד את העובדה שעד למחצית השנייה של 2015, משפחת עקורים ממוצעת עברה דירה 2.4 פעמים מאז עקירתה הראשונית, ואילו רבע מהמשפחות עברו דירה ארבע פעמים ויותר.

סיוע במזומן ושיקום

עדות שגבתה תוכנית הפיתוח של האו״ם

בנותיה של אפנאן: רמאס בת השמונה ונור בת השש. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

אפנאן אל־ר׳ופארי היא בת 29 משכונת א־תופאח שבעיר עזה, עקרת בית ואם לשלוש בנות ובן. בעבר, היא גרה עם בעלה מוחמד בדירה בבניין שהיה בבעלות משפחתו, אך זה נהרס כליל במעשי האיבה ב־2014.

למוחמד אין הכנסה קבועה. לפעמים הוא מועסק באופן זמני במסגרת תוכניות ליצירת משרות או על ידי בתי עסק פרטיים. המשפחה התקשתה לכסות את הוצאות המחיה הבסיסיות שלה, במיוחד כעת כשנאלצו לשלם גם עבור הבית שהם שוכרים.

"התמיכה מתוכנית הפיתוח של האו״ם כיסתה את שכר הדירה במשך שנתיים. כעת אנחנו זקוקים ל־700 ש"ח בחודש לתשלום שכר הדירה. זה נמשך מאז יוני 2016, כשהמימון פסק", מסבירה אפנאן. "אני מודעת למצב הפוליטי ולעיכובים במימון, אבל נעשה קשה יותר ויותר לתת מענה לצרכים של ילדי ומשפחתי.

"הבית השכור שלנו לא אידיאלי. חסרים בו שירותים בסיסיים והוא לא בריא לילדים שלי. אנחנו נאלצים לשלם על תיקונים מפני שבעל הבית מסרב לשלם עבורם. כואב לי על ילדי; בבית הישן היו לבנות שלי שני חדרים, יפים וצבעוניים, אבל עכשיו הן נרדמות יחד בחדר אחד. כל חודש כשאנחנו משלמים את שכר הדירה אני מתפללת שזו תהיה הפעם האחרונה, אבל החודשים עוברים ואין שינוי. אני מרחמת על עצמי ועל בעלי, העושה כמיטב יכולתו להשיג עבודה כדי שנוכל לחיות בכבוד, ועל ילדי שנאלצים ללכת למרחק רב כדי להגיע לבית הספר שלהם," אמרה אפנאן.

* מאמר זה נמסר על ידי כוח המשימה לענייני מחסה


[i]  צורכי מימון אלה עלולים להשתנות, בכפוף לסביבה התפעולית בעזה ולתשומות מימון אחרות עבור בתים שנהרסו כליל. 

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית