פורסם ביום 4 יולי 2017
 במסגרת  

המצור פוגע בייצוא מעזה

כחלק מהמצור שהוטל ב־2007 בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה, הטילה ישראל איסור מוחלט על הייצוא. צעד זה גרם לירידה דרמטית בפעילות הייצור ולגידול באבטלה. בשנת 2010 הוחלו מספר הקלות באיסור על הייצוא, ואלה אפשרו הוצאה של כמויות מינימליות של סחורות, בעיקר פרחים טריים ותותים שנשלחו אך ורק לשווקים בחו״ל. בעקבות העימות ב־2014 התחדשו ההעברות מעזה לגדה המערבית, תחילה של תוצרת חקלאית ולאחר מכן של מוצרי טקסטיל וריהוט; אחרי מרס 2015 הותר גם ייצוא מוגבל מעזה לישראל.

למרות התקדמות משמעותית, שורה של מגבלות אחרות, לרבות הגבלות על ייבוא של חומרי גלם מסוימים שישראל מגדירה כפריטים דו־שימושיים, למטרות צבאיות־אזרחיות, גרמו לכך שהיקף הסחורות שהוצאו מעזה ב־2016 עמד על פחות מ־20% ממקבילו במחצית הראשונה של 2007, לפני הטלת המצור.

מוג׳אהד א־סוסי מג׳באליה, עזה

מרס 2015: "אנחנו מזועזעים מכך שישראל אוסרת הכנסת קורות עץ"

פועלים בחברת הריהוט של סוסי, מרס 2015. תצלום: תוכנית המזון העולמית/אל־באבא

מוג׳אהד א־סוסי הוא המנכ״ל של חברת הרהיטים סוסי בג׳באליה. לפני המצור ב־2007 העסיקה החברה בין 150 ל־200 עובדים מיומנים ומדי חודש ייצאה בין 20 ל־25 מטענים: 80% שווקו לשווקים ישראליים, 19% לגדה המערבית ו־1% נמכר בשוק המקומי בעזה. עם הטלת המצור ב־2007 נאסרה הוצאת סחורת והתוצרת הוגבלה לשוק בעזה, שכוח הקנייה שלו מוגבל מאוד. מספר העובדים שהחברה יכלה להעסיק צומצם באופן דרסטי.

בנובמבר 2014, בפעם הראשונה מאז 2007, התירה ישראל לחדש את העברות הרהיטים לגדה המערבית. אבל תקוותיהם של יצרני הרהיטים לא האריכו ימים: בפברואר 2015 כללה ישראל קורות עץ שעוביין עולה על 2.5 ס״מ ברשימת הפריטים הנחשבים דו־שימושיים, לשימוש אזרחי וצבאי כאחד, ואסרה לייבא אותן אל עזה. צעד זה סיכל כל סיכוי להחיות את הענף.

"אנו מתמודדים עם קשיים נוספים בהעברת הריהוט אל מחוץ לעזה. אנחנו חייבים לארוז את המשלוחים שלנו על משטחי אריזה לגובה של עד מטר בלבד, וכל הפריקה והטעינה לבדיקות ביטחוניות גובות מאתנו עלויות לוגיסטיות גבוהות מאוד.. כעת אנו מזועזעים מכך שישראל אוסרת על הכנסתן של קורות עץ שעוביין יותר מ־2.5 ס״מ. איך אני יכול להתחרות בשווקי הגדה המערבית עם כל העלויות הנוספות והבעיות האלה?"

* התפרסם בגיליון מרס 2015 של המעקב ההומניטרי

תרשים: הוצאת סחורות מעזה (במשאיות)

יוני 2017: "אני משלם מכיסי כדי שהעסק ימשיך לפעול"

"המצב השתפר מעט, אם כי הוא עדיין מאתגר", אמר מוג׳אהד כשביקרנו אצלו שוב ביוני 2017. "מאז 2016 התירו הרשויות הישראליות ייצוא של ריהוט לישראל והגדילו את גובה המשלוחים הארוזים על משטחי האריזה, ממטר ל־1.2מטר.

אנו מייצאים כעת לישראל מטען אחד בחודש ומעסיקים כחמישים עובדים. אמנם זהו שיפור מזערי, אבל הוא עדיף על כלום. היינו יצואנים מרכזיים של שולחנות וכיסאות אוכל מעץ מלא. מגוון המוצרים שלנו הצטמצם, ומה שמגביל אותו הוא סוג העץ – בעיקר עץ לבוד – שמותר לנו לייבא מישראל.

גורמים רבים מקשים על יכולתנו להתחרות: האיסור על הכנסת חומרי גלם החיוניים למוצרים העיקריים שלנו, שולחנות אוכל וכיסאות; הפסקת החשמל הממושכות יותר והמחיר המאמיר של הדלק להפעלת הגנרטורים לשעת חירום; ועלויות ההובלה הגדולות לייצוא ולייבוא. לפני המצור הועברו כל המשלוחים דרך מעבר קרני, שגיאוגרפית קרוב יותר למפעל שלנו מאשר מעבר כרם שלום. העמסת משאית דרך כרם שלום עולה בין 3,500 ש״ח ל־5,000 ש״ח, בעוד בקרני היינו משלמים בין 880 ל־1,200 ש״ח.

עם חידוש הייצוא לישראל אני מרגיש כמו תינוק שרק נולד ולומד מהחדש איך לחיות. אנחנו צריכים להתחיל הכול מהתחלה ולמצוא לקוחות חדשים בישראל, מפני שכמה מהלקוחות המקוריים שלנו פשטו רגל אחרי המצור. לא הייתי מכנה את מה שאנחנו עושים עכשיו בשם ייצור. איננו מייצרים רווח ואני מכסה רק בקושי את העלויות. כבר שנים שאנחנו פועלים בהפסד. שילמתי מכיסי כדי שהעסק ימשיך לפעול בתקווה שהמצור יוסר והמצב המדיני ישתפר."

מוג׳אהד א־סוסי בנגריה שלו, יוני 2017. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית