מחסור בחשמל ממשיך לשבש מתן שירותים בסיסיים

בישיבה שקיימה החודש ועדת הקישור אד־הוק לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית, פגישה דו־שנתית רמת דרג של תורמים, הודיעו הרשויות הישראליות על כוונתן להקים קו חשמל חדש אל תוך רצועת עזה. הקו יוכל לספק 100 מגוואט נוספים של חשמל, כמות שכמעט תכפיל את האספקה הקיימת מישראל. ההכרזה לא כללה לוח זמנים ליישום. בינתיים, הגירעון רב השנים בחשמל ממשיך לפגוע קשות באספקת שירותים בסיסיים ברחבי רצועת עזה.[1]

המצב החמיר מאז אוקטובר 2013, כשתחנת הכוח של עזה קיצצה את פעולתה למחצית מתפוקתה (60 מתוך 120 מגוואט) בשל קשיי מימון שהגבילו את יכולתה לרכוש כמויות דלק מספיקות.[2] בהזדמנויות מרובות – יום בחודש בממוצע במחצית הראשונה של 2016 – נאלצה תחנת הכוח של עזה להשבית כליל את פעולתה. אספקת החשמל מישראל (120 מגוואט) וממצרים (28-20 מגוואט) סבלה אף היא מאז תחילת השנה משיבושים חוזרים ונשנים, בשל תקלות טכניות ומגבלות על יכולתם של צוותים מצריים וישראליים לבצע תיקונים.

מצב זה חייב את חברת החשמל של עזה להחיל מערכת קיצוב הכוללת הפסקות חשמל מתגלגלות בנות 12 עד 16 שעות ביום. עם זאת, הפסקות החשמל המתגלגלות יכולות להגיע גם ל־20-18 שעות ביום, אם האספקה מאחד משלושת המקורות נקטעת. ספקי שירותים מרבים להיעזר בגנרטורים לשעת חירום, אבל גם אלה אינם מסוגלים לפעול ביעילות בשל מחסור במימון, שימוש־יתר ומחסור בחלפים לתיקונים; הרשויות הישראליות מסווגות את החלפים כ"פריטים דו־שימושיים".

בריאות

אף שחברת החשמל העזתית ציידה חמישה מתוך 13 בתי החולים בעזה בחיבור נוסף לרשת, המכפיל את אספקת החשמל הסדירה, כל בתי החולים עדיין תלויים מאוד בגנרטורים לשעת חירום. מלבד טיבה השביר במהותו של תלות כזו, רבים מבתי החולים פגיעים גם לשיבושים בתפקוד הגנרטורים בשל קיבולת אחסון הדלק המוגבלת שלהם.[3]

מנגנוני התמודדות שכיחים שאימצו בתי החולים בעזה כוללים דחייה של ניתוחים לא דחופים ואלקטיביים; הגברת ההפניות של מטופלים לטיפול מחוץ לעזה, במיוחד חולים כרוניים; שחרור מטופלים בטרם עת; וצמצום ו/או ביטול של שירותים משלימים כגון ניקיון והסעדה. לדברי ארגון הבריאות העולמי, בשלוש השנים האחרונות תועד נזק שגרמו תנודות באספקת החשמל ל־300 מכונות ומכשירים רפואיים בבתי חולים.

מים ותברואה

ברוב האזורים גרם המחסור בחשמל ובדלק לצמצום אספקת המים למשקי הבית והגביר את ההיזקקות למים המובלים במכליות ונרכשים מספקים פרטיים, הפועלים בלא פיקוח. עקב כך ניכרה ירידה ברמות ההיגיינה. מפעלי טיהור שפכים קיצרו גם הם את מחזורי הטיפול, ובכך הגבירו את כמות מי השפכים המטופלים חלקית המוזרמים באופן קבוע אל הים. מי ביוב מאיימים באופן מתמיד לגאות ולהציף רחובות. בנוסף, מחסור בדלק לכלי רכב אילץ עיריות לצמצם משמעותית את איסוף האשפה, נוהג שיצר סיכונים נוספים לבריאות הציבור. נכון להיום מועסקות יותר מ־500 עגלות רתומות לחמורים, 230 מהן בעיר עזה, כדי לסייע באיסוף פסולת מוצקה מדלת אל דלת.

חלוקות חירום של דלק

בכדי להבטיח תפקוד מינימלי של שירותים מרכזיים, מקיימים קיימו ארגונים הומניטריים חלוקות חירום של דלק מאז 2013. כיום כוללים המוטבים 40 מתקני בריאות, 108 מתקני מים וביוב, ו־29 מתקנים לטיפול באשפה מוצקה. משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים מטפל בקביעת סדרי עדיפויות ובתיאומים, ואילו אונר״א עובדת עם יוניצף וארגון הבריאות העולמי על החלוקה. נכון לעכשיו, מסופקים לשלושת המגזרים 680 אלף ליטר לחודש, המאפשרים להם לעמוד בדרישות המינימום להפעלת תחנת הכוח של עזה במחצית מתפוקתה. מאז תחילת 2016 מומן מנגנון זה על ידי הבנק האסלמי לפיתוח, טורקיה, יפן וארגון Human Appeal International, שתרמו בסך הכול 6.03 מיליון דולר, סכום האמור להספיק עד יוני 2017. בין ינואר לאוגוסט 2016 חולקו כ־5.1 מיליון ליטר של דלק, בהם 2.87 מיליון ליטר לתחום הבריאות, 1.21 לתחום המים, התברואה וההיגיינה ו־1.10 מיליון ליטר לאשפה.

גירעון החשמל בעזה - עדכון: מאי 2016