פורסם ביום 2 יוני 2020
 במסגרת  

משבר בתוך משבר: המאבק באלימות מבוססת־מגדר במהלך משבר COVID-19

מאמר זה נמסר על ידי קרן האוכלוסין של האו״ם מטעם קבוצת העבודה לענייני אלימות מבוססת־מגדר של כוח המשימה לענייני הגנה.

מהא (שם בדוי), בת ארבעים ואם לשלושה, היא תושבת אל־בורייג׳, אחד ממחנות הפליטים העניים והצפופים ביותר במרכז רצועת עזה. כמעט ארבע מכל עשר נשים ברצועת עזה מתמודדות עם אלימות במשפחה, לרוב  מצד בני הזוג. מהא היא אחת מהן.

חיי הנישואין של מהא היו מתוחים עוד לפני משבר COVID-19, אבל הידרדרו והלכו ככל שהמשבר התפתח. המצור הישראלי הממושך והפילוג הפלסטיני מבית פוגעים בתנאי החיים בעזה, וסבבים חוזרים ונשנים של מעשי איבה ועימותים מחריפים אותם עוד יותר. בן זוגה של מהא נמלא זעם ותסכול לנוכח היעדר הכנסה קבועה ויכולתו המוגבלת לפרנס את משפחתו, והתעלל בה לעיתים תכופות, הן מילולית והן גופנית. ככל שהמשבר החמיר ובן הזוג נאלץ לשהות בבית זמן רב יותר ויותר, כך גברה האלימות, הן בתדירותה והן בחומרתה. "לפעמים אני מרגישה שזה סיוט שבסופו של דבר אתעורר ממנו, אבל הסיוט אף פעם לא נגמר, ואני לא יודעת כמה זמן עוד אוכל להתמודד עם המצב", סיפרה מהא.

נשות סגל במתקן בידוד עוברות הכשרה לשימוש נכון במיגון אישי, לטיפול בעניינים המחייבים הגנה ובהליכי הפניה.

משבר COVID-19, מצב החירום שהוכרז ב־5 במאי והסגר שבא בעקבותיו הפכו נשים וילדים לפגיעים יותר, כפי שעולה מאומדן שביצעה קרן האוכלוסין של האו״ם. התנאים הללו הציבו בני אדם אלה בסיכון מוגבר לצורות שונות של אלימות, לרבות אלימות מצד בני זוג. פחדים מפני הנגיף, דחק כלכלי ואמצעי בידוד הגבירו את המתיחות במשקי הבית והחריפו את האלימות במשפחה.

מרכז הנשים לסיוע משפטי ולייעוץ דיווח כי בחודש אפריל חלה עלייה של 69% במספר ההתייעצויות שנערכו לגבי מקרים של אלימות מבוססת־מגדר ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, לעומת חודש מרס. לדברי סווא, ארגון פלסטיני לא ממשלתי המפעיל קו חירום בשטח הפלסטיני הכבוש, גם בשיחות הקשורות להתעללות ולאלימות חלה עלייה של 20% על בסיס שבועי בין השבוע האחרון של מרס ל־9 באפריל. שבוע לאחר מכן דווח על עלייה של 43% במקרים כאלה, כשאל הקו הגיעו 54 פניות של נשים ו־26 פניות של גברים; חלק הארי של השיחות הגיעו מרצועת עזה.

מכשולים מאתגרים בפני מתן שירותים

התפרצות מחלות משפיעה באופן שונה על נשים וגברים, ומגפות נוטות להעמיק את חוסר השוויון המגדרי. בה בעת, דווקא השירותים הדרושים בעיקר עבור נשים וילדות במהלך משברים כאלה, לרבות בטיחות, ביטחון וגישה לצדק, משובשים או מצומצמים בזמנים כאלה, כיוון שמשאבים מתועלים למתן מענה למשבר ולהשלכותיו הבריאותיות והסוציו־כלכליות.

הגבלות התנועה ואמצעי הסגר שהוטלו מאז פרוץ משבר COVID-19 הביאו לקיצוץ בטיפול ותמיכה מצילי חיים במי ששרדו אלימות מבוססת־מגדר בשטח הפלסטיני הכבוש, ויצרו פער במענה הן עבור מי ששרדו אלימות מבוססת־מגדר והן עבור מי שבסיכון לאלימות כזו. פגישות פנים־אל־פנים וגישה לשירותים הנותנים מענה על אלימות מבוססת־מגדר במרחבים בטוחים צומצמו באופן משמעותי, ובמרבית המקרים הוקפאו כליל. המקלט הממשלתי ברצועת עזה נסגר, ולמקלטים בגדה המערבית ניתנה הוראה שלא לקלוט בני אדם נוספים אלא אם ישהו בבידוד למשך 14 יום, דרישה מאתגרת עבור מקלטים שאינם בנויים לכלול מתקני בידוד.

לפחות 24 ארגונים הנותנים מענה לאלימות מבוססת־מגדר ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש[1] שינו את אופן מתן השירות שלהם והחלו לספק תמיכה מרחוק כבר באמצע מרס. הוקמו קווי חירום וקבוצות צ׳אט מקוונות, והוגברו משמעותית פעילויות ההסברה בטלוויזיה, ברדיו וברשתות החברתיות. הארגונים חילקו מזון וערכות כבוד/היגיינה לשורדות אלימות מבוססת־מגדר ולמשפחות בסיכון, לרבות מי ששהו בבידוד. עורכי דין, עובדים סוציאליים ועובדי רפואה סיפקו תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית, סיוע משפטי וניהול תיקים באמצעות קווי טלפון נייחים וניידים. עד לסוף אפריל 2020 הגיעו ארגונים אלה ל־3,130 נשים וילדות ברצועת עזה ול־3,162 נשים, ילדות, ילדים וגברים בגדה המערבית.[2]

מאז 22 במרס קיימה אגודת הפיתוח של הנשים הפלסטיניות העובדות, ארגון לא ממשלתי, 1,417 פגישות ייעוץ מרחוק ו־1,168 מפגשי ייעוץ טלפוניים ל־597 פונות ופונים ברצועת עזה ובגדה המערבית. 988 מהן היו קשורים ישירות לאלימות מבוססת־מגדר. מהא היא אחת מבני האדם הרבים שנתונים אלה מייצגים.

למהא אין כל מערכות יחסים מחוץ למשפחתה הגרעינית. היא נבוכה מכדי לפנות לעזרת שכניה או שכנותיה, משום שסביר להניח שהם שמעו את ההתעללות המילולית של בעלה והיא אינה רוצה שירחמו עליה. האלימות משפיעה באופן קשה גם על גם ניסיונה לבנות מערכת יחסים בריאה עם ילדיה; אף שילדיה עדיין אוהבים אותה, היא מרגישה שהם אינם מכבדים אותה, במיוחד הבן הבכור, המאשים את אימו בבעיות המשפחה. בתה, לעומת זאת, סובלת מסיוטים ומהרטבה לילית, ככל הנראה בשל האלימות במשפחה.

מהא יצרה קשר עם יועצת מטעם אגודת הפיתוח של הנשים הפלסטיניות העובדות, ודיברה עמה בכל פעם שבן הזוג לא נמצא בבית. הייעוץ העניק למהא מרחב וירטואלי בטוח שבו יכלה לבטא את רגשותיה, לפרוק את המתח שחשה ולקבל תמיכה שתקל עליה להגן על עצמה ועל ילדיה מפני סכנה. היא קיבלה ייעוץ כיצד לבנות דו־שיח בונה עם בן הזוג, וכן מידע על הזמינות של מנגנוני הגנה נוספים, כמו מקלטים מקומיים.

"אחרי שדיברתי איתך", אמרה ליועצת, "ואחרי שלמדתי תרגילי נשימה, איך להתמודד טוב יותר עם בעלי, להסביר ברוגע ובלי בכי וצעקות מה הבעיה ואיך היא משפיעה עלי, המצב השתפר... אני מרגישה שהמצב נעשה נסבל יותר, ולמרות שזה לא מספיק, אני שמחה על ההישג הזה", אמרה מהא.

בעוד העולם מצפה בקוצר רוח להקלה ההדרגתית של אמצעי הסגר, ככל שמספר הנדבקים המאומתים ב־COVID-19 פוחת, אסור שנשים כמו מהא יישכחו. דרושים מאמצים דחופים להרחבת השירותים הקיימים למניעת אלימות מבוססת־מגדר, לתמיכה בקורבנותיה ולהכלתו של משבר זה, שהוא משבר בתוך משבר זה.


[1] 15 ארגונים המספקים מענה לאלימות מבוססת־מגדר בגדה המערבית ותשעה ברצועת עזה; ראו מדריכים לשירותי חירום עבור אלימות מבוססת־מגדר במשך COVID-19 שפיתח תת־כוח המשימה לענייני אלימות מבוססת־מגדר.

[2] על סמך תשומות שבועיות שאסף תת־כוח המשימה לענייני אלימות מבוססת־מגדר בעזה וגדה המערבית.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית