פורסם ביום 9 פברואר 2016
 במסגרת  

חשש לנוכח תנאי מעצר ואלימות נגד ילדים פלסטינים המוחזקים במעצר

עם הגידול באלימות בשלהי 2015 זינק מספרם של הילדים הפלסטינים העצורים בידי הרשויות הישראליות לנתון הגבוה ביותר מאז מרס 2009: בסוף דצמבר הוחזקו במערכת בתי הסוהר הישראלית 428 ילדים פלסטינים.[1] כ־80% מהילדים הללו הוחזקו במעצר קודם למשפט, ונגד רובם היו צפויים כתבי אישום בגין יידוי אבנים.

על פי נתונים שאסף משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, בין 1 באוקטובר 2015 ל־31 בינואר 2016 ביצעו ילדים פלסטינים 32 מתקפות דקירה ומתקפות לכאורה, שגרמו למותם של שני ישראלים ולפציעתם של ארבעה ישראלים נוספים; 25 מהילדים הפלסטינים שהיו מעורבים באירועים אלה נורו למוות במקום, ושבעה נוספים נפצעו ו/או נעצרו.

בתגובה על המספר הגדל והולך של ילדים עצורים, שיכן שירות בתי הסוהר הישראלי (שב״ס) את הקטינים הפלסטינים, שמספרם גדל והלך, באגף של כלא גבעון, בתחומי ישראל. על פי מידע שאסף ארגון Defense for Children International – Palestine (DCI), התנאים בבית הסוהר לא היו נאותים ולא עמדו בתקנים מינימליים:[2] התאים היו צפופים, המבנים לא היו מחוממים כיאות ולא היו בהם מקלחות, והילדים התלוננו על אוכל באיכות ירודה ובכמויות לא מספיקות. על פי דיווחים, אגף זה של הכלא נסגר בסוף דצמבר.

ילדים פלסטינים שהוחזקו במעצר בידי ישראל בסוף כל חודש (ממוצע חודשי)

תרשים: ילדים פלסטינים שהוחזקו במעצר בידי ישראל בסוף כל חודש (ממוצע חודשי)

מדאיגה במיוחד החזקתם של שישה בני נוער פלסטיניים במעצר מנהלי, דהיינו כליאה בלא אישום או משפט.[3] זו הפעם הראשונה זה כמעט ארבע שנים שבה משמש אמצעי זה נגד קטינים פלסטינים.

חקיקה מחמירה יותר

בחודשים האחרונים חוקקו הרשויות הישראליות חוקים הקובעים הנחיות מחמירות יותר לקביעת גזרי דין וקנסות נגד ילדים בירושלים.[4] תיקונים אלה כוללים עונש של עשר שנות מאסר בגין יידוי אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה, ועשרים שנות מאסר למי שמיידה אבן במטרה לפגוע באדם אחר. התיקונים צמצמו את שיקול הדעת של שופטים, השיתו עונש מינימום של לא פחות מחמישית מגזר הדין המרבי האפשרי, והגבילו ענישה על תנאי לנסיבות מיוחדות בלבד.

אחד החוקים האחרונים תובעים עונש מאסר אפילו לילדים בני 12 שהורשעו בעבירות אלימות "ממניעים לאומניים". ריצוי העונש עצמו יידחה עד שלילדים ימלאו 14. ביתר הגדה המערבית, שבה חל המשפט הצבאי על האוכלוסייה הפלסטינית בלבד, ניתן לכלוא ילדים מגיל 12.[5]

על פי דברי ההסבר להצעת החוק, "החומרה שאנו מייחסים לטרור ומעשי הטרור הגורמים לנפגעים בנפש וברכוש, והעובדה כי מעשי טרור אלה מתבצעים גם על ידי קטינים, מחייבות התייחסות מחמירה גם לקטינים שהורשעו בעבירות, קל וחומר בעבירות חמורות."

יחס במהלך המעצר והחקירה

היחס לילדים במהלך המעצר והחקירה מדאיג. תצהירים שגבה ארגון DCI מ־429 ילדים בגדה המערבית שנעצרו על ידי כוחות ישראליים בין 2012 ל־2015 מצביעים על כך ששלושה רבעים מהילדים סבלו לאחר מעצרם צורה כלשהי של אלימות גופנית. ב־97% מהמקרים לא אפשרו הרשויות הישראליות לילדים להיפגש עם עורך דין לפני חקירה ולא התירו להוריהם להיות נוכחים במהלך החקירה.

מעצר בית[6]

מאלכ שקיר

מאלכ שקיר הוא השני מבין שבעת ילדיה של משפחה מג׳בל אל־מוכבר שבירושלים המזרחית. ב־19 בנובמבר 2015, חודש לפני יום הולדתו ה־16, עצרו אותו כוחות ישראליים בחשד ליידוי אבנים. ב־14 בדצמבר, לפני מתן גזר הדין בעניינו ולאחר תשלום ערבות בסך 7,500 ש״ח, שוחרר מאלכ למעצר בית בלא הגבלת זמן באבו גוש, עיירה בתחומי ישראל, במרחק 30 דקות מירושלים המזרחית. לדברי המשפחה, התובע הישראלי סירב להתיר למאלכ לשהות במעצר בית בביתו או בקרבת ביתו.

כדי לציית לתנאי בית המשפט נאלצה המשפחה לשכור דירה באבו גוש ולדאוג למאלכ לאפוטרופוסים, בהם שני סביו, שישהו עמו 24 שעות ביממה. אביו, נהג אוטובוס והמפרנס היחיד של המשפחה כולה, אמר: "אנחנו צריכים לשלם 2,900 שקל דמי שכירות על הבית, 2,000 ש״ח נסיעות בין ג׳בל אל־מוכבר לאבו גוש ו־4,000 ש״ח להוצאות מדי חודש. כל זה אילץ אותנו ללוות כסף מקרובי משפחה". לדברי מאלכ, "כשזה ייגמר אני רוצה להמשיך בלימודים וללמוד משפטים באוניברסיטת אל־קודס, כמו אחי הבכור."

לדברי הוועדה להורי אסירים בירושלים המזרחית, נכון לעכשיו מוחזקים כחמישים ילדים פלסטינים במעצר בית, חלקם בבתים שאינם בתיהם, לרבות מחוץ לירושלים המזרחית. אף שלמעצר בית יש יתרונות מסוימים על כליאה בבית סוהר, הנוהג של הטלת מעצר בית על ילדים עלול לפגוע ביחסים בתוך המשפחה משום שהבית הופך לכלא, ולהשפיע על שלומם הפסיכולוגי של ילדים אלה, במיוחד במקרים של מעצר בית מלא כאשר נשללת מהם גם הזכות לפקוד את בית הספר.

דיאלוג בין ישראל ליוניצף בנושא מעצר ילדים

מאז מרס 2013 מנהל יוניצף דיאלוג עם הרשויות הישראליות בנושא זכויותיהם של ילדים בעודם מוחזקים במעצר צבאי, ובנושא פעולות ספציפיות שניתן לבצע על מנת לשפר את ההגנה על ילדים אלה.[7] הדיאלוג מתמקד במה שחווה הילד כשהוא נעצר ומוחזק במעצר בגין עבירות ביטחוניות לכאורה בגדה המערבית, ובמהלך מגעיו עם רשויות ישראליות שונות. יוניצף פועל לקידום העיקרון האוניברסלי שעל פיו כל הילדים הבאים במגע עם מוסדות אכיפת חוק ומשפט (בין אם מערכות משפט לבני נוער או מערכות צבאיות) זכאים בכל עת ליחס מכבד ולהגנה מיוחדת.[8] בהקשר של דיאלוג זה, בפברואר 2014 החלו כוחות ישראליים להחליף את נוהג המעצרים הליליים של ילדים שנחשדו בעבירות ביטחוניות בהליך זימון. תוכנית הרצה זו, המתנהלת עד עתה, מטפלת בכמה מהגורמים לחששות בתחום ההגנה המתעוררים במהלך 48 השעות הראשונות למאסר ילדים, העברתם ומעצרם. דגימת נתונים שאסף יוניצף מאז 2013 הצביעה על ירידה מתונה באחוזי המעצרים הליליים.

סיבות שכיחות לתלונה ותחומי חשש בין 2012 ל־2015

טבלה: סיבות שכיחות לתלונה ותחומי חשש בין 2012 ל־2015

* מאמר זה נמסר על ידי ארגון Defense for Children International – Palestine, ארגון חבר בקבוצת העבודה בדבר הפרות חמורות נגד ילדים, בהנהגת יוניצף, המדווח לכוח המשימה לענייני הגנה ולארגון הגג של צוותי הסיוע בשטח הפלסטיני הכבוש.


[1]  המידע נמסר על ידי שירות בתי הסוהר הישראלי.

[2]  הזוכים להכרה בינלאומית, כמו למשל כללי האו״ם הבסיסיים לניהול בתי המשפט לנוער (כללי בייג׳ין).

[3]  לפרטים נוספים ראו DCIP

[4]  ראו כאן.

[5]  צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש״ע-2009.

[6]  מקרה מבחן זה הוכן על ידי משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

[7]  הפרקליט הצבאי הראשי (פצ״ר) מינה את התובע הצבאי לאזור יהודה ושומרון ("הגדה המערבית") לרכז את הדיאלוג עם יוניצף בסוגיה זו. במהלך הדיאלוג נפגש יוניצף עם התובע הצבאי לאזור יהודה ושומרון ("הגדה המערבית") שמונה לנושא, וכן עם הפרקליט הצבאי הראשי (פצ״ר) ונציגים של משרד המשפטים, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר הישראלי (שב״ס) וסגן התובע הצבאי המטפל בחיילי צה״ל שהפרו את החוק. כן התנהל דיאלוג שוטף עם משרד החוץ הישראלי.

[8]  יוניצף משתמש באמנה בדבר זכויות הילד, האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, לא אנושיים או משפילים ומסמכים משפטיים בינלאומיים אחרים המשקפים אמות מידה בינלאומיות לשפיטת בני נוער כמסמכי התייחסות מרכזיים.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית