תדרוך לעיתונאים מאת ג'ונתן וויטול, ראש משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש

דברי פתיחה בתדרוך לעיתונות

ירושלים, 28 במאי 2025

תודה לכם שהקדשתם זמן להצטרף לתדרוך הזה ברגע קריטי כל כך עבור עזה, עבור פלסטינים ועבור המענה ההומניטרי.

היום אנחנו מציינים 600 ימים של זוועה בעזה. אתמול ראינו רבבות בני אדם נואשים – תחת אש – מסתערים על עמדת חלוקה שהוקמה על חורבות הבתים שלהם ונתונה לשליטה צבאית. דווח על כמעט 50 בני אדם שנורו ונפצעו. האירועים האלה ממחישים איך הענישה הקולקטיבית של פלסטינים נמשכת, והמתקפה על כבוד האדם שלהם מואצת.

התוכנית לחלוקת אספקה שפותחה לאחרונה היא לא רק שליטה בסיוע. היא מחסור מתוכנן: ארבעה מרכזי חלוקה, ממוקמים במרכז עזה ובדרומה, מאובטחים על ידי קבלני אבטחה פרטיים מארה״ב, שפלסטינים שיוכלו להגיע אליהם יקבלו בהם מנות מזון.

אחד המרכזים האלה נמצא קרוב למקום שבו כוחות ישראליים הרגו וקברו בקבר אחים 15 חברים בצוותי חירום. עבורי, זה סמל גרוטסקי לאופן שבו מוחקים את החיים בעזה, ואת כל מה שמקיים אותם, ושולטים בהם.

מודל החלוקה החדש אינו יכול בשום פנים ואופן לתת מענה לצרכים בעזה. תכנון ביודעין של תוכנית שאינה מסוגלת לעמוד במחויבויות מינימליות הנדרשות מתוקף המשפט הבינלאומי הוא למעשה הודאה באשמה.

הישות שנוצרה, בגיבוי ארה״ב, כדי ליישם את התוכנית הזאת ממסדת כבר מהרגע הראשון את ההגבלות שישראל מטילה על משלוח סיוע. זאת לא הומניטריות. פעולה הומניטרית הייתה שואפת להגיע לכל האזרחים באשר הם, והייתה נאבקת נגד אמצעים שמטרתם להגביל סיוע, במקום לקבל את התנאים האלה מראש. התוכנית החדשה הזאת היא קיצוב מבוסס־מעקב המכשיר מדיניות מכוונת של מחסור וקיפוח. והיא באה בזמן שבו בני האדם בעזה, שמחציתם ילדים, מתמודדים עם משבר הישרדות.

ישראל טענה בפומבי שהסיוע של האו״ם וארגונים לא ממשלתיים מוסט מיעדו על ידי חמאס. אבל הטענה הזאת לא עומדת במבחן המציאות. אין לנו ראיות לכך שסיוע שמסירתו תואמה באמצעות ערוצים הומניטריים מהימנים הוסט מיעדו. סיוע שתואם באמצעות המערכת של האו״ם היווה 35% ממה שהוכנס אל עזה במהלך הפסקת האש. אנחנו לא מפקחים על אספקה שישראל אפשרה להכניס דרך ערוצים אחרים.

את גניבת הסיוע האמיתית מאז תחילת המלחמה ביצעו כנופיות פושעים, תחת עינם הפקוחה של כוחות ישראליים – כנופיות שהורשו לפעול ליד מעבר כרם שלום המוביל אל עזה.

האתגר הניצב בפני הפעילות ההומניטרית בעזה הוא לא הטענה הבלתי מבוססת בדבר הסטת סיוע של האו״ם מיעדו, והוא גם לא חוסר היכולת לכאורה של האו״ם להביא את הסיוע ליעדו. במהלך הפסקת האש האחרונה, שבה הוחלו הקלות בהגבלות על משלוח סיוע, הוכיחו סוכנויות הומניטריות מתואמות כי הן מסוגלות למסור סיוע ליעדו באופן יעיל. מובן שאנחנו יכולים לשפר את המערכות שלנו. אבל בסופו של דבר, כשמאפשרים לנו, אנו יכולים לעבוד. להחלטה הפוליטית לחסום סיוע אין פתרון לוגיסטי.

אנו מתמודדים היום עם קשיים באיסוף סחורות ממעבר כרם שלום, בשל היעדר הביטחון ההולך ומסלים; עיכובים ממושכים בקבלת אישורי התנועה הדרושים מן הכוחות בשטח; העובדה שמקצים לנו נתיבים שאינם מתאימים לשינוע סחורות; הייאוש של המונים הבוזזים חלק מהמטען שלנו; ובשל ההגבלות שמטילות רשויות ישראליות, העובדה שאנחנו יכולים למסור רק קמח עבור מאפיות. המוני אדם עטים על המאפיות האלה, ורבות מהן נאלצו להיסגר.

המכשולים המפריעים לעבודה שלנו נותרו בעינם, במקביל להשקת השינויים במערכת החלוקה. וזה קורה בזמן שישראל מסלימה את המתקפה האווירית והקרקעית, שפוררה עוד יותר את אמצעי ההישרדות ברצועה משום שהרסה את בתי החולים, המאפיות ומקורות המים שבה.

נדמה שהמסר שמועבר בהקמת מרכזי החלוקה האלה, הנתונים לשליטה צבאית, הוא שבעזה הישרדות היא זכות יתר הניתנת רק למי שמצייתים לתוכנית צבאית, שבמילותיו של שר ישראלי היא "כובשים, מטהרים ונשארים".

האו״ם סירב ליטול חלק בתוכנית הזאת, והזהיר שהיא לא ישימה מבחינה לוגיסטית ושהיא מפֵרה את העקרונות ההומניטריים, כי היא משתמשת בסיוע ככלי ליישום המאמצים הרחבים יותר של ישראל לרוקן שטחים בעזה מאוכלוסייתם. זה לא חייב להיות ככה: צריך לאפשר למערכת הקיימת שלנו לפעול.

לסוכנויות הומניטריות יש היכולת לסייע להאכיל את עזה ולספק סוגים אחרים של שירותים ואספקה מצילי־חיים ומשמרי־חיים. אנחנו ערוכים לעבוד. אנו ערוכים להביא סיוע ישירות למשפחות, כמו שעשינו מאז ומתמיד. מונעים מאיתנו לעשות את זה, כי נראה שהכוונה מצד ישראל היא לא לאפשר מתן מענה סיוע יעיל ונרחב כדרוש.

בית הדין הבינלאומי לצדק הוציא אמצעי ביניים, הזוכים להתעלמות בוטה ומתמשכת. ממשלות ברחבי העולם חייבות לאכוף סוף סוף את הלחץ הכלכלי והמדיני הדרוש כדי לעצור את מעשי הזוועה האלה.