סוכנויות זקוקות בדחיפות ל־21 מיליון דולר עבור מתן מענה לנפגעים ברצועת עזה

מאז 30 במרס 2018 עלה משמעותית מספר הנפגעים הפלסטינים ברצועת עזה, בשל הפגנות המוניות שהתקיימו לאורך גדר המערכת עם ישראל, ובמידה פחותה יותר בשל מעשי איבה ותקריות אחרות.

כדי לתת מענה למשבר זה העניקו סוכנויות הומניטריות עדיפות לשלושה תחומי התערבות: רפואת חירום, מעקב בתחום ההגנה ותמיכה נפשית ופסיכו־חברתית. המימון הכולל הדרוש להתערבויות אלו מ־30 במרס ועד לסוף 2018 הוא 43.8 מיליון דולר, ומתוכו גויסו עד כה 22.7 מיליון, כך שנותר חסר של 21.1 מיליון.[i]

מבין 28 המיזמים במענה המוצע, 11 הם חלק מתוכנית רחבה יותר – תוכנית המענה ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש לשנת 2018. עם זאת, המימון לתוכנית המענה ההומניטרי לשטח הפלסטיני הכבוש הוא מן הנמוכים בעולם, ונכון להיום גויסו רק 21% מתוך הסכום הנחוץ.[ii]

המחסור מחריף את העומס הכבד ממילא המוטל על מערכות מתן שירותים, ומאיים על המשך היכולות התפקודיות המינימליות בעזה.

מאז תחילתן של הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" ב־30 במרס ועד לסוף אוגוסט נהרגו מידי כוחות ישראליים 179 פלסטינים בסך הכול, 29 מהם ילדים. 130 אדם נהרגו במהלך ההפגנות ו־49 בנסיבות אחרות. כמו כן, יותר מ־18,700 פלסטינים אחרים נפצעו, בהם 1,642 ילדים.[iii] מנגד, חייל ישראלי אחד נהרג מידי פלסטינים ו־37 ישראלים נוספים נפצעו.

כ־52% מהפצועים הפלסטינים נזקקו לאשפוז. ריבוי הנפגעים בקרב מפגינים לא חמושים שלא נשקפה מהם סכנה מיידית של מוות או פציעה קשה לחיילים ישראליים, לרבות השיעור הגבוה של מפגינים שנפגעו מתחמושת חיה, עורר חששות בדבר שימוש מופרז בכוח.

הגאות הנוכחית בצרכים הומניטריים מתרחשת על רקע של המצב ההומניטרי ברצועת עזה, שהוא רעוע ושברירי מלכתחילה; מערכת הבריאות על סף קריסה, וייאוש פושה בכול ככל שהתנאים מידרדרים ואובדת התקווה לפתרון בר קיימא.[iv] ענף הבריאות בעזה קורס לאחר 11 שנות מצור, הפילוג הפלסטיני המעמיק מבית, משבר האנרגיה, תשלומים לא עקביים ומופחתים לעובדי המגזר הציבורי והמחסור הגדל והולך בתרופות ובפריטים חד־פעמיים.

רפואת חירום

ניהול חירום של רפואת טראומה חשוב ביותר בשעות הראשונות לאחר פציעה. במהלך ההפגנות התפרשו ספקי שירותי רפואה וארגונים השותפים למענה ההומניטרי באתרים בשטח, כדי להגיש עזרה ראשונה ולצמצם את הצורף באשפוזים. טיפול כירורגי אקוטי במטופלים מאושפזים ברמת בית החולים חיוני למניעת נכויות ואובדן חיים. טיפול כזה כולל טיפול שחזורי מורכב בפצעים ובפגיעות אורתופדיות, הרדמה מורכבת בטיפול בילדים ובמבוגרים, טיפול נמרץ, עירויי דם ושירותי שיקום.

לבתי החולים הציבוריים בעזה יכולת מוגבלת מאוד לנהל טיפול כירורגי מורכב במטופלים מאושפזים או שיקום בתר־ניתוחי. ההתמודדות עם מספר רב של מטופלי טראומה היא גם מעבר ליכולתם של בתי חולים מתקדמים ומצוידים היטב. מערכת הבריאות מתמודדת ממילא עם הפסקות חשמל ועם מחסור חמור בתרופות, באספקה רפואית ובאנשי סגל, ולכן אין לבתי החולים היכולת הדרושה להתמודד עם מספר מטופלים כה גבוה. בשל כך, עד 27 באוגוסט הופנו 270 מטופלים שנפצעו בהפגנות לטיפול רפואי בגדה המערבית, בישראל או בירדן, והגישו בקשות להיתרי יציאה דרך מעבר ארז. רק 62 מהבקשות (23%) אושרו ואילו היתר נענו בסירוב (37%) או עדיין תלויות ועומדות (40%).[v]

הטיפול השיקומי והטיפול הבתר־ניתוחי מוגבלים, ומצב זה מוביל לעלייה בזיהומים ולסיבוכים אפשריים אחרים. ניתוח שערך לאחרונה כוח המשימה לענייני בריאות מעריך כי עד סוף 2018 יזדקקו יותר מ־1,200 מטופלים פגועי גפיים לניתוחי שיקום גפיים מורכבים שיש לבצעם ללא דיחוי; אלו הן פציעות מורכבות מאוד, שאם לא יטופלו עלולות להגביר את הסיכון לקטיעות משניות של גפיים. מ־30 במרס ועד ל־6 באוגוסט בוצעו 72 קטיעות: 14 מהן בילדים ובמטופלת אחת. מסך הקטיעות, 64 היו קטיעות של גפיים תחתונות ושמונה של גפיים עליונות. כדי לנהל את הזרם הגואה של מטופלי טראומה יש להרחיב ולתגבר בדחיפות את מסלול הטראומה, הכולל את הטיפול הניתן לפני ההגעה לבית החולים, בבית החולים, לאחר השחרור ושירותי טיפול שיקומי.

מטופלים שאינם מטופלי טראומה סובלים משום שהטיפול הרפואי במצבים רפואיים דחופים נקטע כשמערכת הבריאות הרחבה יותר נותנת מענה לנפגעי ההפגנות. כ־8 אלף ניתוחים מתוכננים (חלקם של מטופלים במצב קריטי, שכל עיכוב עלול להשפיע לרעה על הפרוגנוזה שלהם) נדחו. ביוני, משך ההמתנה לניתוחים אלקטיביים בבית החולים הגדול ביותר בעזה (שיפא) עמד על 64 שבועות, הרבה מעבר לסף שקבע משרד הבריאות, העומד על 24 שבועות.[vi] עיכובים בהתערבויות כירורגיות עלולים להאריך סבל ובריאות לקויה, ויכולה להיות להם השפעה שלילית על הפסיכולוגיה והחיים החברתיים של המטופל. במקרים מסוימים עיכובים עלולים להוביל אף לסיבוכים רפואיים נוספים.

עד לסוף אוגוסט קיבלו הארגונים השותפים בתחום הבריאות כ־21.5 מיליון דולר במימון חדש עבור ניהול טראומה ורפואת חירום. כסף זה אפשר לפתוח בשורה של התערבויות חיוניות, לרבות הצבת 14 צוותי רפואת חירום בינלאומיים; כ־21 אלף תורי ייעוץ במרפאות חוץ; יותר מ־9,000 תורים לניהול בתר־ניתוחי של פצעים; מתן מכשור סיוע ליותר מ־6,600 מטופלים; ומשלוח של 15,600 פריטי תרופות מצילות־חיים ו־315 פריטים חד־פעמיים. ארגון הבריאות העולמי הקים את קבוצת העבודה העזתית לענייני טראומה, כדי להבטיח מענה חירום מתואם ואיכותי מנקודת הפציעה ועד לשיקום. בנוסף, ב־9 באוגוסט פתח הצלב האדום הבינלאומי במבנה קיים בבית החולים שיפא מחלקה בתר־ניתוחית זמנית ובה עשרים מיטות אשפוז. כדי להמשיך ולכסות את הצרכים במסלול הטראומה עד לסוף 2018 זקוקים ארגונים שותפים בענף הבריאות ל־20 מיליון דולר נוספים.

מעקב בתחום ההגנה

במשך השבועות הראשונים של ההפגנות ליד גדר המערכת בעזה, עקב מספרם הגבוה של הנפגעים וההפרות, עלה הצורך להרחיב את המעקב, איסוף הנתונים, האימות והדיווח, בצד ניתוח בזמן סביר של המידע, לשם מתן מענה הומניטרי מושכל ומעודכן. לנוכח נתוני הנפגעים הגדלים, יכולותיהם של ארגונים העוסקים בתחום ההגנה לעקוב ביעילות אחר ההתרחשויות הייתה מוגבלת ביותר, לא מעט בשל חוסרי מימון קודמים.

מדאיגה במיוחד הייתה החשיפה של אנשי סגל רפואי ומתקנים רפואיים לאלימות. עד 27 באוגוסט נהרגו שלושה אנשי סגל רפואי, 404 נפצעו, 59 אמבולנסים וחמישה כלי רכב רפואיים אחרים ניזוקו, וכן ניזוקו שני מתקני רפואה, על פי דיווחים מאש ישראלית.[vii] מתקפות על אנשי סגל רפואי ונזק למתקנים ולנכסים רפואיים אינן פוגעות רק בסגל ובמתקנים, אלא גם במטופלים הזקוקים לשירותי רפואת חירום.

במיוחד דרושה תוספת להרחבת יכולת התיעוד והמעקב אחר ילדים שנפגעו, וכל עידוד הניתן לילדים כדי שישתתפו בהפגנות העלולות לסכנם. מאחר שבסדר היום של מועצת הביטחון נחשבות ישראל/מדינת פלסטין ל"מצב מעורר דאגה", ארגונים העוסקים בתחום ההגנה נדרשים להגיש תשומות לדוח השנתי של מזכ״ל האו״ם על "ילדים בסכסוך מזוין". משום כך, דרושים מקורות עצמאיים למעקב חירום אחר תקריות של "ילדים בסכסוך מזוין" או הפרות חמורות של זכויות ילדים.

 

עד לסוף אוגוסט, הארגונים השותפים המגישים מענה במסגרת כוח המשימה לענייני הגנה קיבלו כ־284 אלף דולר. כספים אלה מימנו את גיוסם של עשרה עובדי שטח נוספים שיעסקו באימות ותיעוד של הפרות אפשריות; אספקת ניתוח עבור תוכניות מענה אחרות; קידום של מנגנוני תיאום; ייעוץ משפטי ל־137 בני אדם; וסיוע משפטי, לרבות עתירה אחת לבג״ץ בשם אנשים הזקוקים להיתרי נסיעה לטיפול דחוף מחוץ לעזה. ארגונים שותפים זקוקים ל־476 אלף דולר נוספים כדי להרחיב מענים אלה ולקיימם עד לסוף 2018.

תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית

תחזיות של ארגון הבריאות העולמי בדבר הפרעות נפשיות באוכלוסיות הנפגעות ממקרי חירום מראות כי ב־12 החודשים שאחרי מקרה חירום, עד 5% מהאוכלוסייה עלולים להפגין הפרעה נפשית חמורה. 20% נוספים עלולים להראות סימנים להפרעה נפשית קלה עד בינונית. על פי הערכות, כתוצאה מהמשבר הנוכחי בעזה יסבלו כ־10,400 בני אדם מבעיות חמורות בתחום בריאות הנפש, ו־41,700 בני אדם, בהם 26 אלף ילדים, יתמודדו עם בעיות קלות עד בינוניות שיצריכו תמיכה נפשית ופסיכו־חברתית. צופים כי מספרים אלה אף יגדלו, משום שבעיות נפשיות נוטות להתגלות בשלב מאוחר יותר אחרי האירועים.

בשל תת־מימון כרוני ומשבר המשכורות הממשלתיות, הביקוש לשירותים בתחום זה חרג עוד לפני האירועים האחרונים ליד גדר המערכת מעבר ליכולות הקיימות למתן שירותים מוסדיים. להערכת קבוצת העבודה להגנת ילדים במסגרת כוח המשימה לענייני הגנה, בשלהי 2017 נזקקו יותר מ־295 אלף ילדים לתמיכה פסיכו־חברתית מובנית ולשירותי הגנת הילד, כשעל פי הערכות ב־2018 יזדקקו לפחות 11 אלף ילדים בעזה לשירותי ניהול תיק.[viii]

כחלק ממנגנון המוכנות לשעת חירום בעזה, רכזי הגנה נפתיים ביקרו אצל ילדים שנפצעו כדי לאמוד את מצבם ולספק עזרה ראשונה פסיכולוגית, אף שלא קיבלו מימון ואנשי סגל לשם כך ומשכורותיהם לא שולמו מאז מרס 2018. בעקבות אומדני שטח ראשוניים אלה מופנים הילדים לניהול טיפול ולשירותי תמיכה פסיכו־חברתית. המימון הקיים מאפשר למרכזי משפחות לפעול בקיבולת מינימלית, אבל מרכזים אלה אינם יכולים לתת מענה לגידול בביקוש. דרושים משאבים משמעותיים כדי להרחיב את היישוג והמענה של מרכזי המשפחה כך שיספקו שירותים חיוניים. המציאות היא שאם לא ישקיעו בשירותי הגנת הילד, שמשאביהם לוקים בחסר, ילדים בסיכון יהיו בסכנה מוגברת לפתח בעיות נפשיות קשות.

עד לסוף אוגוסט קיבלו ארגונים שותפים בתחום בריאות הנפש והתמיכה הפסיכו־חברתית 967 אלף דולר באמצעות הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש. סכום זה מימן עשרה אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שהעניקו עזרה ראשונה פסיכולוגית ל־4,000 מבוגרים ול־500 ילדים באמצעות ביקורים בבתי חולים וביקורי בית; ייעוץ ושירותי מומחים תרפויטיים בתחום בריאות הנפש ל־400 בני אדם בשש תחנות ניידות שהוקמו למטרה זו ברחבי רצועת עזה, יחד עם ייעוץ טלפוני חינם ל־300 בני אדם; והעלאת המודעות בקהילה לפגיעה הפסיכולוגית והחברתית של טראומה באוכלוסיית רצועת עזה, לסכנת ההשתתפות בהפגנות ומידע על השירותים הזמינים. כדי להגביר, להרחיב ולשמר מענים אלה עד לסוף 2018 יזדקקו ארגונים שותפים בתחום בריאות הנפש והתמיכה הפסיכו־חברתית לעוד 660 אלף דולר.

דלק החירום עומד לאזול

נכון לעכשיו, שירותים מצילי־חיים ברצועת עזה תלויים באספקת דלק חירום שנרכש על ידי האו״ם, בעיקר להפעלתם של גנרטורים לשעת חירום המאפשרים לשירותים אלה לפעול במהלך הפסקות החשמל היזומות היומיות בעזה. משבר האנרגיה בעזה מותיר לשני מיליון תושביה הפלסטינים, שיותר ממחציתם ילדים, רק ארבע עד חמש שעות ביום של אספקת חשמל מרשת החשמל. סכום של 4.5 מיליון דולר דרוש בדחיפות כדי להבטיח אספקה יעילה של דלק חירום להפעלת שירותים חיוניים עד לסוף 2018. אם לא יובטח לכך מימון באופן מיידי, עתיד דלק החירום לאזול כליל בספטמבר. את הפגיעה הקשה ביותר יספגו תושביה הפגיעים ביותר של עזה, הנעזרים בשירותים ציבוריים ומקורות הכנסתם מוגבלים.

שירותי מפתח ב־14 בתי חולים ציבוריים, כגון ניתוחים אלקטיביים, שירותי חיטוי ואבחנה נמשכים בקיבולת מוגבלת. מדי יום, יותר מ־4,800 מטופלים בעזה זקוקים לגישה לטיפול רפואי מציל־חיים ומשמר־חיים הנסמך על אספקת חשמל רצופה. לפחות 300 מהמטופלים הללו מחוברים לציוד רפואי מציל־חיים, כגון מכונות הנשמה, מכונות דיאליזה, אינקובטורים וציוד הרדמה. כל שיבוש באספקת החשמל או הפסקת חשמל מציבות מטופלים אלה בסכנה מיידית של נזק מוחי או מוות. כן קיים סיכון מוגבר למחלות מועברות במים ברחבי רצועת עזה, אם לא תתחדש אספקת דלק החירום.

מרכזים של התוכנית העזתית לבריאות הנפש בקהילה, תחנות ניידות וצוותים ניידים של עזרה ראשונה פסיכולוגית

שיבוש במתן שירותים ללוקים בשיתוק מוחין בעקבות תקיפה אווירית ישראלית

* חלק זה נמסר על ידי נציבות זכויות האדם של האו״ם

ב־14 ביולי, בעקבות הסלמה בין ישראל לארגונים חמושים פלסטיניים ברצועת עזה, תקף חיל האוויר הישראלי והרס חלקית מבנה בעיר עזה, שלטענת הצבא הישראלי ארגון חמוש פלסטיני השתמש בו "לאימונים ותרגילים צבאיים". שני ילדים בני 14, שישבו על גג המבנה בעת המתקפה, נהרגו ו־31 בני אדם נוספים, חמישה מהם ילדים, נפצעו.

כמה מבנים סמוכים ניזוקו אף הם במתקפה האווירית, בהם קרן “Palestine Avenir for Childhood Foundation” (PACF), מוסד המספק לכ־3,000 ילדים ומבוגרים הסובלים משיתוק מוחין[ix] שירותי מומחים לשיקום הכוללים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. במרכז PACF ממוקם גם בית ספר יסודי ל־140 ילדים מכיתה א׳ עד ג׳ וגן ילדים (16 כיתות לימוד בסך הכול), והוא מסייע בלימודי מבוגרים ובשילוב ילדים בעלי מוגבלויות בחינוך הזרם המרכזי.

מאחר שמבנה PACF היה ריק באותה עת לא גרמה התקיפה האווירית לנפגעים, אבל לדלתות, לחלונות, לתקרות, לציוד שיקומי ולריהוט נגרם נזק ניכר שעלותו מוערכת ב־180 אלף דולר. את רוב השירותים היה צריך להפסיק, מלבד קומץ פעילויות שנמשכו בחדרים שניזוקו פחות. לאחר מכן חידש ארגון PACF את מתן השירותים במקומות חלופיים זמניים, עד שיושלמו התיקונים למבנה שניזוק.

מאז יולי 2018 הרחיב ארגון PACF את המענה וכלל בו יישוג לקהילה ואומדן צרכים של יותר מ־120 מפגינים שנפצעו בהפגנות. כן מספק הארגון שירותים רב־תחומיים, לרבות תמיכה רפואית ותמיכה פסיכו־חברתית, וכן שיקום.

המתקפה הישראלית שגרמה נזק למבנה PACF עוררה חששות בדבר סעיפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי הנוגעים לניהול מעשי איבה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי מתיר לתקוף אך ורק לוחמים ומטרות צבאיות; על כל מתקפה צבאית, גם כשהיא מופנית אל מטרה צבאית לגיטימית, לציית לדרישות המשפט ההומניטרי הבינלאומי – צורך, זהירות ומידתיות.