סקירה כללית: אפריל 2015

החודש מפנה גיליון המעקב ההומניטרי זרקור אל התוכניות המתמשכות של ישראל ל"העברה" של כ־7,000 בדואים פלסטינים במרכז הגדה המערבית, ושל כ־170 נוספים בדרום נפת חברון, יחד עם מכלול הנהגים המתמשכים הדוחק את רגליהם של בני קהילות פגיעות וחלשות אלה. נהגים אלה כוללים מתן צווי הריסה בנימוק של היעדר היתרי בנייה, בנוסף על תפיסת תשתית בסיסית כמו פאנלים סולאריים. רוב הקהילות הרלבנטיות ממוקמות ממזרח לירושלים, בשטח שהוקצה להרחבת התנחלויות. מזכ״ל האו״ם התייחס לגורם זה, ואף ציין כי "הבדואים והרועים מצויים בסכנת העברה בכפייה, [המהווה] הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית, וכן הפרות מרובות של זכויות אדם."[i]

המצב ההומניטרי בעזה נותר בכי רע. מעבר רפיח, הנתון לשליטת מצרים, נותר סגור בכל חודש אפריל ומתחילת 2015 ועד עתה נפתח לחמישה ימים בלבד; הדבר פוגע באנשים הנזקקים לטיפול רפואי. אף שבחודשים האחרונים חל גידול משמעותי במספר היוצאים את עזה דרך מעבר ארז עם ישראל, לא היה בכך כדי לאזן את הצמצום הדרסטי במספר העוברים במעבר רפיח.

כעת, קרוב לשנה מאז ההסלמה החריפה במעשי האיבה בעזה, מתמקדת הראשונה בסדרת כתבות מתוכננות בפגיעה המתמשכת שגורמים ההרס והנזק לתשתית בריאות, חינוך, מים ושפכים. רוב מתקני החינוך שניזוקו תוקנו אמנם, או שהתיקונים בהם עדיין מתבצעים, אך שיקומם של שישה בתי ספר ו־11 גני ילדים ממשלתיים ופרטיים שנהרסו כליל טרם החל. בדומה לכך, אף שהתיקונים במתקני רפואה שניזוקו אכן התקדמו, שיקומם של שבעה בתי חולים ו־12 מרפאות של משרד הבריאות הואט או נעצר לחלוטין, משום שחומרי בניין אינם זמינים. המנגנון לשיקום עזה, המאפשר אמנם תיקונים בקצב גובר, הוקם כאמצעי זמני בכדי לאפשר את הכנסתם של חומרי בניין בתקופה שמייד לאחר הסכסוך, ואינו מהווה תחליף להסרת כל הסגרים על עזה.

בדוח שהתפרסם לאחרונה פירט הבנק העולמי כיצד נפגעה כלכלת עזה מן הזעזועים האחרונים, ובעיקר מעשי האיבה בקיץ האחרון והסגירה ההדרגתית של מנהרות ההברחה – בעבר מהפעילויות הכלכליות העיקריות בעזה – על ידי הרשויות המצריות מאז אמצע 2013. התוצר המקומי הגולמי (תמ״ג) בעזה התכווץ ב־2014 ב־15%, וההכנסה הריאלית לנפש נמוכה כיום ב־31% מכפי שהייתה לפני עשרים שנה. ברבעון האחרון של 2014 הגיע שיעור האבטלה ל־43%, "קרוב לוודאי הגבוה ביותר בעולם". מדאיגה במיוחד האבטלה בקרב צעירים בעזה, שנסקה בסוף 2014 ליותר מ־60%. עם זאת, הבנק העולמי מזהיר שנתונים סטטיסטיים אלה "אינם מצליחים לתאר כהלכה את הסבל שסובלים תושבי עזה בשל זמינות לקויה של חשמל ומים/ביוב, טראומה פסיכולוגית הנובעת מן המלחמה, תנועה מוגבלת והשפעות שליליות אחרות של מלחמות ושל המצור."[ii]

את ממדי הסבל ברמה האישית הדגיש גם המתאם המיוחד החדש מטעם האו״ם, מר ניקולאי מלדנוב, לאחר ביקורו הראשון בעזה. בתדרוך שקיים במועצת הביטחון הצהיר מר מלדנוב כי "איש אינו יכול להישאר אדיש לנוכח היקף ההרס, איטיות השיקום, והצרכים העצומים בתחום שיקום החיים והמחייה. עזה נואשת, ועזה זועמת. צו מוסרי והומניטרי ברור מורה, לא רק לאומות המאוחדות ולרשויות הפלסטיניות, למנוע את קריסתה של עזה." מלדנוב חזר ואמר כי "בסופו של דבר, מטרת האו״ם בעזה היא הסרת כל הסגרים, במסגרת החלטה 1860 של מועצת הביטחון".[iii]