רועים פלסטינים עומדים איתן נוכח כיבוש צבאי ואלימות מתנחלים

תמונות מהר חברון

הקודם הבא

צילום: מנאל מסאלחה / משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

קהילות רועים פלסטיניות מתמודדות לעיתים קרובות עם לחצים שמפעילים עליהם כוחות צבא ישראליים ומתנחלים. לחצים אלה דוחקים את רגליהן מהאזור.

ב־28 בספטמבר 2021 תקפו מתנחלים את קהילת אוּם פָגָארָה (המוכרת גם בשם "אל־מוּפָקָרָה"), פצעו תשעה מהתושבים והרגו חמש מהכבשים שלהם. אחד התוקפים היכה פעוט באבן. נזק נגרם לעשרה בתים, ל־14 כלי רכב ולכמה לוחות סולאריים ומכלי מים.

אוסף תמונות זה מספר את סיפוריהם של ילדים, ילדות, מבוגרים ומבוגרות מקהילת אום פגארה ומקהילות רועים אחרות בהר חברון, הנאבקות להישאר במקומות מושבן נגד כל הסיכויים.

"אנו חיים בפחד ואימה. מתנחלים פרצו אל תוך הבתים שלנו וניפצו את החלונות. עכשיו, אנחנו כמעט לא ישנים בלילה".

רסמייה, בת 53, אום פגארה

"לחיות בביטחון זה להרגיש בנוח, בראש שקט. לחיות בלי ביטחון זה להרגיש מושפל." אחמד, בן 71, אום פגארה.

"לא חשבנו שנצא מזה בחיים. מוחמד ישן בחדר... הם תקפו אותנו באבנים. התחלנו לצרוח. חשבנו שהם עומדים להרוג אותנו."

בראאה, בת 23, אם לשלושה, שבנה מוחמד בן הארבע אושפז לאחר שנפגע בראשו מסלע במהלך המתקפה באום פגארה.

"מתנחלים הפחידו אותנו בבית כמה וכמה פעמים. מאז המתקפה נגד בעלי, הקטנה שלנו סובלת מטראומה. כל פעם שהיא שומעת מכונית עוברת או רואה מישהו שהיא לא מכירה, היא פוחדת שאלה מתנחלים." וועד, בת 26, אם לשישה שבעלה נדרס על ידי מתנחלים בשנת 2021, אל־גָנוּבּ

אום פגארה, אוקטובר 2021

"בתור אימא, כואב לי על הילדים שלי. היה מבעית לראות מתנחל רעול פנים..." חנאן, בת 25, אם לשלושה, אום פגארה.

פציעות נגרמות לעיתים קרובות על ידי כוחות ישראליים המתערבים בתקריות שיזמו מתנחלים, ולאו דווקא על ידי המתנחלים עצמם.

במהלך מתקפת המתנחלים על אום פגארה יידו פלסטינים אבנים כדי להניס את התוקפים. אחרי שתשעה מתושבי הקהילה נפגעו ישירות מידי מתנחלים, התערבו כוחות ישראליים בנעשה וירו גז מדמיע. עשרים מהפלסטינים ששאפו גז מדמיע נזקקו לטיפול רפואי.

"אלימות מתנחלים היא הכלי העיקרי להשתלטות על אדמות... ההתנחלויות חוות מעון ואביגיל מתרחבות. להן מספקים תשתית, ומאיתנו שוללים אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר; אנחנו מקבלים צווי הריסה והפסקת עבודות. אפילו לבור המים יש צו הריסה.

"אורח החיים שלנו כרועים נתון בסכנה. אנחנו נאלצים לקנות מספוא, שאנחנו לא באמת יכולים להרשות לעצמנו... אנחנו בצרות, אבל אנחנו 'סַאמְדִין' [מחזיקים מעמד]. מגיע לנו לחיות בכבוד."

מחמוד, בן 57, אום פגארה

"המתנחלים מתנהגים כמו אדוני הארץ. כאילו הם הבעלים החוקיים ואנחנו מסיגי הגבול. הצבא [הישראלי] נמצא כאן כדי לתמוך בהם ולהגן עליהם. במשך השנים אני אישית הגשתי יותר ממאה תלונות על אלימות מתנחלים, ולשווא. לחיות בפחד זה משהו שאי־אפשר לתאר. המטרה שלהם היא לעקור אותנו ממקומנו. אבל אנחנו כאן, ואנחנו נשארים כאן. אלה החיים שלנו וזו האדמה שלנו."

ג׳ומעה, א־תוואני

"היום יצאתי לרעות את העדר שלי ושני מתנחלים תקפו אותי."

מוחמד, בן 18, אל־גנוב

"אנו חיים בפחד תמידי... באימה... אנחנו לא מרגישים ביטחון אפילו בתוך הבתים... יש לילות שבהם אני לא מצליחה לישון... אני פוחדת שישרפו אותנו, כמו שעשו למשפחת דוואבשה [במקום אחר בגדה המערבית]. אני חוששת לחיי הילדים שלי. אני כבר לא יכולה לספור כמה מתקפות עברו עלינו. פעם הייתי מְלַווָה את הילדים שלי כשהם היו יוצאים לרעות, אבל אני כבר לא יכולה. פעמיים היה לי שבץ ועכשיו אני חצי משותקת. שבץ אחד היה זמן קצר אחרי שמתנחלים תקפו את הבן שלי." פאטמה, בשנות השבעים לחייה, אם ל־13, א־תוואני.

"באפריל 2019 תקפו אותנו בתוך הבית מתנחלים מנוף נשר. אני נפגעתי בראש ממוט מתכת. הצבא נכח. במקום להגן עליי הם הזעיקו את המשטרה מקריית ארבע. בתחנת המשטרה, במקום שאהיה הצד הנפגע התייחסו אליי כאילו אני העבריין. שוחררתי בערבות. הם אילצו אותי לשלם אלף שקל".

זיאד, בן 64, אב לשישה, ח׳רבת ביר אל־עיד

"כבר שנים שאנחנו קורבן לאלימות מצד מתנחלים והצבא. האלימות הקשה ביותר התחילה באוגוסט 2016, כשלמקום הגיע מתנחל בשם גבריאל... דבר ראשון, הוא השתלט על המים.

"הוא הציב אוהלים ליד בור המים, שהוא אמנם ישן אבל עדיין יכול לאגור אלפי מטר קוב. בבור הזה היו מספיק מים לכל הכבשים והעזים שלנו...

"כשאין מים, הכול נעלם. מים הם חיים. שליטה של מתנחלים במים פירושה עקירה עבורנו. בלי מים הרועה לא יכול לשרוד."

ג׳מיל, אל־גנוב

"אנחנו נאלצים לקנות מספוא, הכול בהקפה. הכול ביחד – מים, מספוא ותרופות לבעלי החיים – עולה לנו יותר מ־100 אלף שקל בשנה."

פגיעה בגישתם של רועים פלסטינים לאדמות מרעה מכריחה אותם להסתמך יותר על מספוא, שאינו בר השגה עבורם. הרועים נאלצים לקנות את המספוא בהקפה. אל־גנוב, אוקטובר 2021.

עץ שהושחת באום פגארה.

מבנה שנהרס באום פגארה. בין 2011 ל־2021, כוחות ישראליים הרסו או תפסו עשרים מבנים בקהילה זו. התקרית הנרחבת ביותר התרחשה ב־2011: אז, שלושים ילדים ושמונה מבוגרים נותרו ללא קורת גג, והקהילה כולה (כ־150 בני אדם) שוב לא יכלה להשתמש במסגד, במשאבות מים ובגנרטור חשמלי שהיו בתחומיה.

חלונות מנופצים וכלִי רכב שהושחת, לאחר מתקפת המתנחלים באום פגארה.

"החיים באל־גנוב היו טובים. היו לנו אדמות מרעה בשפע והאוויר היה נקי ורענן. עכשיו אנחנו חיים על אדמה שאנו שוכרים. צחיח פה, וקרוב מדי למטמנת אשפה. הריח בלתי נסבל אבל זה כל מה שיכולנו להרשות לעצמנו."

סביחה, שבשנת 2018 נאלצה בלית ברירה לעזוב את ביתה בקהילת אל־גנוב, לאחר אלימות מתנחלים.

שתפו את אוסף התמונות ברשתות החברתיות!

רועים ופלסטינים אחרים בהר חברון וברחבי הגדה המערבית חיים תחת איום מתמיד שיאולצו לעזוב את בתיהם או את קהילותיהם. מומחים משפטיים הזהירו כי הדבר עלול להיחשב "העברה בכפייה", שהיא הפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

האיום נובע ממה שארגונים הומניטריים מכנים "סביבה כופה", כלומר מדיניות ונהגים הקשורים בכיבוש הצבאי ובמפעל ההתנחלויות הישראלי. כוחות ישראליים מגבילים את התנועה, הבנייה והפיתוח הפלסטיניים; ומתנחלים תוקפים או מהלכים אימים על פלסטינים כדבר שבשגרה, לעיתים קרובות בגיבוי של כוחות ביטחון ישראליים העומדים מנגד באפס מעשה או מתערבים לטובת התוקפים.

בשנת 2021, רוב הפצועים הפלסטינים בעקבות פעולות של מתנחלים נפגעו מהתערבותם של כוחות ישראליים, ולאו דווקא ממעשי המתנחלים עצמם.

הירשמו לקבלת מידע ודוחות