פורסם ביום 15 מרץ 2018
 במסגרת  

אין שינוי בתדירות ההריסות והעקירה בגדה המערבית בהשוואה ל־2017

חששות לנוכח סכנת הריסה המאיימת על 44 בתי ספר בשטח C ובירושלים המזרחית

בחודשיים הראשונים של שנת 2018 הרסו הרשויות הישראליות או תפסו בסך הכול שבעים מבנים בבעלות פלסטינית ברחבי הגדה המערבית. בממוצע, מספר זה זהה למספר ההריסות שתועדו מדי חודש בשנת 2017 (35), והוא מהווה כשליש מהנתון שתועד ב־2016 (91). כ־30% מהמבנים שנהרסו או נתפסו ב־2018 היו מבני מגורים, והריסתם או תפיסתם הביאה לעקירתם של 81 בני אדם. היתר שימשו למחיה או היו מבנים ציבוריים, בהם שתי כיתות לימוד. אומדן שביצעו גורמים הומניטריים בכוח המשימה לענייני חינוך מצביע על כך ש־44 בתי ספר בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, מצויים בסכנת הריסה מלאה או חלקית או תפיסה, בשל היעדר היתר בנייה ישראלי.

ממוצע חודשי של הריסות ועקירה ברחבי הגדה המערבית

תרשים: ממוצע חודשי של הריסות ועקירה ברחבי הגדה המערבית

ירושלים המזרחית

יותר ממחצית מההריסות שתועדו במהלך התקופה הנסקרת כאן (36 מתוך 70) התרחשו בירושלים המזרחית ויושמו בנימוק של היעדר היתר בנייה, שקשה מאוד להשיגו. שלא כמו המגמה הכללית שתועדה בגדה המערבית, הממוצע החודשי לתקופה זו בירושלים המזרחית (18 מבנים) היה גבוה מהנתונים לשנת 2017 (12 מבנים) ולשנת 2016 (16 מבנים), שבמהלכן תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים את שיעורי ההריסות הגבוהים ביותר בירושלים המזרחית מאז שנת 2000.

בתקרית אחת באל־עיסאוויה (ב־30 בינואר) הרסו הרשויות הישראליות 12 מבנים מסחריים ומבנים הקשורים בבעלי חיים, שהיו מקור מחייתן של תשע משפחות. אל־עיסאוויה נותרת אחת השכונות המזרח ירושלמיות שפגיעת ההריסות בהן היא מהקשות ביותר, ואחריה ניצבות בית חנינא וג׳בל אל־מוכבר, שבשתיהן תועדו בשנת 2017 רמות ההריסה הגבוהות ביותר.

בביר עונה, שכונת מגורים בחלקו הדרומי של השטח המוניציפלי של ירושלים, שגדר ההפרדה מנתקת אותה מיתר העיר, הרסו הרשויות הישראליות ב־29 בינואר שני מבנים רבי קומות שהיו עדיין בבנייה. זו ההריסה הראשונה שתיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים באזור מאז 2009. בשנים האחרונות נפוצה באזורים המוניציפליים שבין גדר ההפרדה לקו הירוק בניה "פרועה", הנובעת ממשבר התכנון הנרחב יותר בירושלים המזרחית ומהיעדר משטר תכנון ואיזור נאות. המבנים שנבחרו להריסה בביר עונה נמצאו ליד "כביש המנהרות" המחבר את גוש עציון לירושלים; יש תכניות לשדרג ולהרחיב כביש זה.

שטח C

יותר מ־40% מהמבנים שנבחרו להריסה בינואר ובפברואר (29 מתוך 70) נמצאו בקהילות הממוקמות בחלקן או בשלמותן בשטח C; זו ירידה משמעותית לעומת הממוצע החודשי לשנת 2017 (14 לעומת 23).

הריסות בביר עונה, סמוך ל"כביש המנהרות" המחבר את גוש ההתנחלות גוש עציון עם ירושלים, 29 בינואר 2018 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

14 מהמבנים שנהרסו נבנו במימון תורמים וניתנו כסיוע הומניטרי לחמש קהילות בדואיות חלשות ופגיעות. בשכונת קורזליה בקהילת אל־ג׳פתליכ שבבקעת הירדן הרסו הרשויות הישראליות שני מבני מגורים ושני מחסים לבעלי חיים, בשווי כ־7,700 יורו, שניתנו כמענה להריסה קודמת, לפני שנה. משפחה המתגוררת בקהילה זו, שהוגדרה על ידי הרשויות הישראליות כ"שטח אש", נפגעה מן ההריסה והכביש המוביל לאוזר ניזוק ונחסם בעקבות ההריסות.

ב־4 בפברואר, בקהילה הבדואית פלסטינית אבו נוואר שבנפת ירושלים, הרסו הרשויות הישראליות שתי כיתות לימוד שנבנו זה עתה במימון תורמים, ואשר שירתו 26 תלמידי כיתות ג׳ ו־ד׳.[1] זו הפעם השישית מאז פברואר 2016 שבה הרשויות הישראליות מבצעות הריסה או תפיסה בבית הספר אבו־נוואר. הקהילה ממוקמת בשטח שהרשויות הישראליות הקצו ותכננו להרחבת ההתנחלות מעלה אדומים (תוכנית E1). הקהילה היא אחת מ־46 קהילות במרכז הגדה המערבית המצויות בסכנת העברה בכפייה בשל הסביבה הכופה המופעלת עליהן, לרבות קידום של תוכניות העברה.

המתאם ההומניטרי בפועל לשטח הפלסטיני הכבוש, רוברטו ולנט, העלה חששות בשאלת ההתמקדות בבית הספר וקרא לרשויות הישראליות "למלא את מחויבויותיהן מתוקף המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, ולחדול מיד מכל הנהגים היוצרים, במישרין או בעקיפין, סכנת העברה בכפייה עבור פלסטינים בחלקים שונים של הגדה המערבית, לרבות הרס בתי ספר ורכוש הקשור אליהם."

שטח A

חמישה מבנים נוספים שנהרסו במשך התקופה הנסקרת כאן, לרבות שלושה בתי מגורים ושני מבני מחיה, נמצאו בשטח A של נפת ג׳נין; הריסתם גרמה לעקירתם של 31 בני אדם, בהם שמונה ילדים. המבנים נהרסו בנימוקים של צרכים צבאיים, במהלך שני מבצעי חיפוש ומעצר שנועדו ללכוד את חשודים בהרג מתנחל בירי ב־9 בינואר 2018. במהלך אחד המבצעים ניזוקו ארבע דירות מגורים, נזק שגרם לעקירתם הזמנית של 15 בני אדם (שלא נכללו בסך הכולל של העקורים). בעימותים שפרצו במהלך המבצעים נהרגו שני פלסטינים, בהם אחד המבוקשים, ונפצעו 33 בני אדם.

בתי ספר בסכנת הריסה

על סמך שורה של ביקורים בשטח וראיונות, ארגונים שותפים הפועלים במסגרת כוח המשימה לענייני חינוך (קבוצת העבודה לענייני חינוך בשעת חירום) זיהו 36 בתי ספר בשטח C ושמונה בתי ספר בירושלים המזרחית המצויים בסכנת הריסה מלאה או חלקית, בשל צווי הריסה הקיימים נגדם[2] ועתידים לפגוע בכל מתקניהם או חלקם. נכון לעכשיו משרתים בתי ספר אלה כ־5,000 ילדים.

לילדים מסוימים החיים בשטח C אין גישה לבית ספר יסודי בקהילותיהם והם נאלצים ללכת או לנסוע למרחק רב כדי להגיע לבית הספר. בדרכם הם נחשפים לעיתים קרובות להטרדות מצד מתנחלים או לחיפושים במחסומים. אילוצים אלה פוגעים באיכות החינוך הניתן להם ומגבירים את סיכוייהם לנשור מהלימודים כבר בשלב מוקדם.

אומדן צרכים שביצע משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ב־2017 מצא כי רק בשש מ־46 הקהילות הבדואיות במרכז הגדה המערבית המצויות בסיכון להעברה בכפייה קיימים בתי ספר יסודיים בתוך הקהילה, וכי כל בתי הספר הללו בסכנת הריסה. משרד החינוך הפלסטיני מספק הסעות לבית הספר לתלמידים המתגוררים בעשרים מהקהילות הנותרות, ואילו ילדים בעשרים הקהילות האחרות נאלצים ללכת ברגל או לנסוע למרחק של עד שישה ק״מ כדי להגיע לבתי הספר שלהם.

בירושלים המזרחית, המחסור הכרוני בכיתות לימוד, ותנאים לא תקניים או לא ראויים במתקנים הקיימים מוכרים זה מכבר כבעיה הדחופה ביותר מבין "שורה של בעיות קשות בתחום החינוך בירושלים המזרחית."[3] לדברי האגודה לזכויות האזרח בישראל, בנוסף על המחסור בכאלפיים כיתות לימוד במערכת המוניציפלית, כמעט מחצית מ־1,815 כיתות הלימוד במערכת המוניציפלית אינן נחשבות תקניות.[4]

בית הספר בוואדי א־סיק

ואדי א־סיק היא קהילה בדואית בצפון־מזרח נפת רמאללה, אחת מ־46 קהילות באזור זה המצויות בסכנת העברה בכפייה. בקהילה מתגוררים כ־150 בני אדם, 62% מהם ילדים. מקור ההכנסה העיקרי של התושבים הוא רעיית צאן. מאחר שהקהילה אינה מחוברת לרשת המים, נעזרים תושביה במים מובלים במכליות ומדווחים כי הם משלמים יותר מעשרים ש״ח למטר מעוקב של מים, תעריף גבוה פי ארבעה ממחיר מים מוזרמים בצינורות.

בית הספר בוואדי א־סיק, 10 באוקטובר 2017. © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

ב־30 בספטמבר 2017 הוקם בקהילה, בעזרת תמיכה מארגון בינלאומי לא ממשלתי, בית ספר יסודי שנפתח לשרת 82 תלמידים בכיתות א׳ עד ו׳, מוואדי א־סיק ומשלוש קהילות סמוכות. בית הספר שוכן בשלושה צריפי אבץ המעוגנים ביסודות בטון, שקירותיהם מכוסים אריחים, והוא מכיל שש כיתות לימוד, מטבח, חדר מורים וחדר מנהל. מקורות בקהילה דיווחו כי עד עשרים מהילדים שנרשמו השנה לבית הספר היו בני יותר משבע ועד אז לא ביקרו מעולם בבית ספר, בשל מרחקי הנסיעה ומגבלות התחבורה.

נציג של הקהילה שאליו פנה משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ציין: "חל שינוי דרמטי בחיים שלנו מרגע הקמתו של בית הספר... כעת הילדים אוהבים ללכת לבית הספר. הם מאושרים מאוד והישגיהם בלימודים כבר השתפרו. הוקל לנו גם מכך שהם קרובים ובטוחים, וזה מספיק לנו."

ב־2 באוקטובר הגיעו לקהילה נציגי המנהל האזרחי הישראלי, צילמו את בית הספר והודיעו לתושבים כי המבנים ייתפסו מאחר שהם נחשבים מבנים יבילים והותקנו בלא היתר. בניסיון למנוע את התפיסה ביקשה הקהילה מהמנהל האזרחי לוותר על הצורך בהיתר, על פי סעיף בחקיקה הצבאית. בקשה זו נדחתה[5] והקהילה עתרה לבית המשפט העליון נגד דחיית הבקשה; הפסיקה בעניין טרם ניתנה.

בתי ספר פלסטיניים בסכנת הריסה, פברואר 2018


[1] בנובמבר בשנה שעברה הוציא המנהל האזרחי הישראלי צו המונע מהקהילה להשתמש בשתי הכיתות עד להגשת בקשה להיתר בנייה. בעקבות מספר התפתחויות משפטיות, ב־24 בינואר דחתה ועדת המשנה לתכנון ובנייה של המנהל האזרחי את בקשת ההיתר שהוגשה, והקצתה עשרה ימים להגשת ערעור. לדברי עורך הדין, יומיים לפני ההריסה הוגש ערעור, שלאחריו לא הגיע בית המשפט להחלטה כלשהי.

[2] רק בית ספר אחד בשטח C מצוי בסכנת הריסה לאחר שהמנהל האזרחי הישראלי דחה את בקשת הקהילה לבטל את הצורך בהיתר. עתירה נגד ההריסה תלויה ועומדת כעת בבית המשפט העליון.

[3]  האגודה לזכויות האזרח בישראל, "זכויות אדם בירושלים המזרחית: עובדות ונתונים", מאי 2010, עמ׳ 12.

[4]  האגודה לזכויות האזרח בישראל, "ירושלים המזרחית: עובדות ונתונים", 2017, עמ׳ 3.

[5] בזמן השלטון הירדני בגדה המערבית הוגדרה האדמה שעליה הותקן בית הספר כ"אדמת מדינה". הקהילה ביקשה מהמנהל האזרחי הישראלי להקצות את האדמה לבית הספר ולוותר על הצורך בהיתר בנייה, מתוקף צו צבאי 418 משנת 1971.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית