פורסם ביום 13 אפריל 2017

ירחון מעקב הומניטרי | מרס 2017

ילדה פלסטינית עקורה בדיור זמני בעזה / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, פברואר 2015
ילדה פלסטינית עקורה בדיור זמני בעזה / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, פברואר 2015

לכ־4,000 משפחות עקורות ברצועת עזה לא הוקצה מימון כלשהו לבניית בתיהן מחדש. הגבלות גישה חמורות מציבות כאלפיים פלסטינים באזור ההתנחלויות בעיר חברון בסכנת העברה בכפייה. חששות בדבר ענישה קולקטיבית בעקבות אמצעים חדשים שנועדו לשלול מפלסטינים שקרובי משפחתם ביצעו פיגוע את זכויות התושבות שלהם בירושלים המזרחית. רוסנה ברובה התפרצות של מחלת הפה והטלפיים, שפגעה ביותר ממאה משקים לגידול בעלי חיים ברצועת עזה.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית

במסמך זה

ילדה פלסטינית עקורה בדיור זמני בעזה / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, פברואר 2015

בעקבות הריגת איש חמאס בעיר עזה ב־24 במרס בידי תוקפים אלמונים הטילו הרשויות הפלסטיניות בפועל ברצועה הגבלות גישה חדשות. במיוחד נפגעה היציאה דרך מחסום ארבע־ארבע – החולש על הגישה למחסום ארז בין עזה לישראל – והדבר הוביל להפחתה נוספת במספר הפלסטינים בעזה המורשים לצאת דרך ארז, שהיו מעטים מלכתחילה בשל ההגבלות הישראליות. עד 6 באפריל, 102 אנשים שהופנו לטיפול רפואי מחוץ לעזה החמיצו את התורים והניתוחים שלהם וייאלצו לקבוע תורים חדשים. הגבלות אלה התרחשו ערב החגים הדתיים והלאומיים בישראל, שבהם מופחתות בדרך כלל שעות הפתיחה של מעברי הנוסעים והסחורות שבשליטת ישראל. ב־6 באפריל הודיע משרד הפנים בעזה על הסרת ההגבלות שהוטלו על יציאת בני אדם מעזה.

בית שנהרס בפעולות האיבה של שנת 2014, עזה. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ינואר 2016

כ־40 אלף בני אדם עדיין עקורים בשל ההסלמה במעשי האיבה ב־2014: למרות התקדמות משמעותית בבנייה מחדש, 7,700 משפחות פלסטיניות (כ־40 אלף בני אדם) שבתיהן נהרסו או ניזוקו קשות במהלך מעשי האיבה ב־2014, עדיין היו עקורים נכון לפברואר 2017. זוהי ירידה בהשוואה ליותר מ־16 אלף משפחות בתחילת 2015. החשש הגדול ביותר נוגע לכ־4,000 מהמשפחות הללו, שלא הוקצה כל מימון לבניית בתיהן מחדש ואשר לא ניתן לצפות בשלב זה עד מתי ייוותרו עקורות.

רחוב א־שוהאדא, העיר חברון, מרס 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

2017-1997: עשרים שנה מאז חלוקתה של חברון: בינואר 1997 חתמו ישראל והארגון לשחרור פלסטין (אש״ף) על הפרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון. בהסכם העבירה ישראל את השליטה ב־80% מהעיר חברון (18 קמ״ר המכונים H1) לידי הרשות הפלסטינית, ושמרה בידיה שליטה מלאה ב־20% הנותרים (המכונים H2). שטח H2 כולל ארבעה מתחמי התנחלות ישראליים, שבהם מתגוררים כמה מאות מתנחלים ואוכלוסייה פלסטינית בת יותר מ־40 אלף נפש.

הריסה לשם ענישה בג׳בל מוכבר, בבית משפחתו של בהא עליאן, אחד ממבצעי מתקפה ב־13 באוקטובר 2015 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ינואר 2016.

בעקבות עלייה בפיגועי פלסטינים מאז אוקטובר 2015, ובנימוק של צורך בהרתעה ומניעה, יישמו הרשויות הישראליות אמצעים המענישים פלסטינים על מעשים שלא הם ביצעו ושאינם נושאים באחריות הפלילית להם. אמצעים אלה כוללים הרס בתיהם של פלסטינים שבני משפחתם ביצעו פיגוע או חשודים בביצוע או תכנון של פיגוע, והטלת סגר על שכונות שבהן התגוררו כמה מהחשודים. נהגים אלה מעוררים חששות בדבר ענישה קולקטיבית, שסעיף 33 של אמנת ז׳נבה הרביעית אוסר עליה.

פרות נגועות במחלת הפה והטלפיים בעזה, מרס 2017 / © צילום: ארגון המזון והחקלאות של האו״ם

ב־26 בינואר 2017 דיווח משרד החקלאות הפלסטיני ברצועת עזה על ההתפרצות הרשמית הראשונה של מחלת הפה והטלפיים במשקי גידול בקר בצפון עזה ורפיח. ראיות אפידמיולוגיות מוקדמות מצביעות על האפשרות שאת מחלת הפה והטלפיים הביאו לעזה בעלי חיים שהוברחו ממצרים. עד 8 במרס 2017 פגעה מחלת הפה והטלפיים ב־105 משקים בעזה: יותר מ־3,000 ראשי בקר (שליש מכלל אוכלוסיית הבקר), בנוסף על כמעט 3,000 מעלי גירה קטנים יותר (בעיקר כבשים), מעט פחות מ־5% מכלל האוכלוסייה.