פורסם ביום 10 יולי 2018

הירחון ההומניטרי | יוני 2018

ילד פלסטיני פצוע מטופל במרכז השיקום של ארגון Médecins Sans Frontières (רופאים ללא גבולות) בעיר עזה / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים
ילד פלסטיני פצוע מטופל במרכז השיקום של ארגון Médecins Sans Frontières (רופאים ללא גבולות) בעיר עזה / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

4.8 מיליון דולר דרושים בדחיפות לניהול טראומה ומענה רפואי חירום למפגינים בעזה. סקר דיור מגלה כי 43,700 בתים תת־תקניים בעזה זקוקים לשיקום מלא או לסיוע חירום לצורכי מחסה. צו צבאי המתיר את הריסתם של מבנים חדשים שנבנו בלא רישיון בשטח C תוך 96 שעות ממתן התרעה הוקפא עד לקבלת החלטה בבית המשפט העליון הישראלי. משפחות פלסטיניות עוברות משכונת בטן אל־הווא שבירושלים המזרחית בשל הסביבה הכופה בגין נוכחות של מתנחלים.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית

במסמך זה

כוחות ישראליים מיישרים אדמה ליד ח׳אן אל־אחמר כהכנה להריסת הקהילה, 4 ביולי 2018 / © צילום: JFF

המאמר המרכזי בגיליון זה של הירחון ההומניטרי עוסק בצורכי השיקום של אלפי הפלסטינים בעזה שנפצעו קשה מאז 30 במרס בהפגנות "צעדת השיבה הגדולה" לאורך גדר המערכת של ישראל. על פי הערכות, יותר מ־1,400 פלסטינים עלולים לסבול ממוגבלות ארוכת טווח בשל חומרת הפציעות שנגרמו להם. משרד הבריאות בעזה, בתמיכת מגוון ארגונים השותפים לכוח המשימה לענייני בריאות, מתאם את הטיפול השיקומי למטופלים ששוחררו מאשפוז. נטל נוסף זה על מערכת הבריאות השברירית ממילא בעזה בא על רקע של תנאי החיים המידרדרים ומחסור חמור במימון עבור סוכנויות הומניטריות.

מוחמד אל־ע׳גורי בחדר הכושר / © צילום: ארגון הבריאות העולמי

אף שבחודש יוני פחת מספר הנפגעים שתועד במהלך הפגנות "צעדת השיבה הגדולה" בעזה (ראו אינפוגרפיקה), המשיכה מערכת הבריאות להתמודד עם קשיים בטיפול בפציעות הקשות המצטברות, במיוחד כאלה המצריכות שיקום ארוך טווח.

בית משפחת אבו־שלוף בעזבת בית חנון / © צילום: כוחו המשימה לענייני מחסה

מספר יחידות הדיור במצב תת־תקני ברחבי רצועת עזה גדל באופן דרמטי מאז אמצע שנת 2014, בשל מעשי האיבה שהתחוללו בשנה ההיא. כיום, כעבר כמעט ארבע שנים, טרם תוקנו יותר משליש מהבתים שניזוקו במידה זו או אחרת (כ־59 אלף מתוך 171 אלף). לנתון זה הצטרפה התשתית ההרוסה, שהיא הגורם העיקרי להצפות בגשמי החורף. רמות גבוהות ש אבטלה ועוני הן סיבות מרכזיות המונעות ממשפחות לתקן או לתחזק את בתיהן, בין אם אלה ניזוקו במעשי איבה או שמצבם הידרדר מחמת בלאי בשימוש שוטף. ההגבלות הישראליות על הכנסת חומרי בניין הגבילו את היכולת לבצע תיקונים ותחזוקה, לרבות של תשתית.

מבנה בן שלוש קומות שנהרס באל־עיסאוויה, ירושלים המזרחית, 1 במאי 2018 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בחודשים האחרונים הרשויות הישראליות העבירו או קידמו חקיקה חדשה שתגביל משמעותית את יכולתם של יחידים וארגוני זכויות האדם לערער על הרס או תפיסה של מבנים פלסטיניים בשטח C ובירושלים המזרחית.

שכונת בטן אל־הווא, סילואן, ירושלים המזרחית / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בעשורים האחרונים השתלטו עמותות מתנחלים, בתמיכת הרשויות הישראליות, על נכסים הממוקמים בתוך שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית והקימו בהם מתחמי התנחלות. ההתנחלויות הללו מרוכזות באזור המכונה "האגן הקדוש": הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי של העיר העתיקה, סילואן, שייח׳ ג׳ראח, א־טור (הר הזיתים), ואדי ג׳וז, ראס אל־עמוד וג׳בל מוכבר. מרבית העתירות שהוגשו לבתי המשפט הישראליים בתיקים אלה נכשלו. המשפט הבינלאומי קובע כי התנחלויות אינן חוקיות.