פורסם ב־ 5 אפריל 2018
 במסגרת  

שלל הדיג בעזה גדל למרות חששות מתמשכים בתחום ההגנה

ב־1994 הסכימו ישראל והארגון לשחרור פלסטין (אש״ף) על שטח דיג ברוחב 20 מיילים ימיים.[1] בפועל, ישראל התירה פעילות דיג רק במרחק של עד 12 מיילים ימיים מהחוף, עד 2006, ובשנה זו קוצץ שטח הדיג עד למרחק של שישה ואחר כך שלושה מיילים ימיים מהחוף. לדברי הרשויות הישראליות, בשנים האחרונות הקים חמאס כוחות ימיים בעלי יכולות צבאיות משמעותיות, ומצב זה חייב להדק את הגבלות הגישה בים, כדי למנוע התקפות כמו חדירה של כוחות קומנדו מהים.[2]

שלל הדיג (בטונות) גבולות הדיג (במיילים ימיים)

מאז הסכם הפסקת האש שהושג בעקבות מעשי האיבה באוגוסט 2014 נקבע גבול שטח הדיג לשישה מיילים ימיים מהחוף, ופעמיים בשנה, בעונת דיג הסרדינים, מאפריל עד יוני ומספטמבר עד נובמבר, הוא מורחב לתשעה מיילים ימיים לאורך החוף הדרומי (בין ח׳אן יונס לרפיח). הרחבה כזו, שיושמה ב־2016 וב־2017, הגדילה משמעותית את סך שלל הדיג, שהגיע לרמותיו הגבוהות ביותר ב־13 השנים האחרונות. אלא שהשלל נותר מוגבל בעיקר לסרדינים שערכם נמוך, ומקשה על דייגים להשתכר הכנסה שממנה הם יכולים להתקיים. בנוסף על כך, נהגים שמיישם חיל הים הישראלי, ובמידה פחותה חיל הים המצרי, כדי לאכוף את גבולות שטחי הדיג, לרבות ירי תחמושת חיה, עוררו שורה של חששות בתחום ההגנה.

ענף הדיג בהקשר הסוציו־כלכלי של עזה

* חלק זה נמסר על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם.

בהקשר של שיעורים גבוהים של אבטלה וחוסר ביטחון תזונתי, ענף הדיג נותר מקור תעסוקה משמעותי. דגים, וסרדינים במיוחד, מהווים גם מקור מרכזי לחלבון, למיקרו־נוטריינטים ולחומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 עבור הפלסטינים בעזה ותורמים לגיוון התזונתי. על פי הערכות, בשנת 2017 סבלו 40% ממשקי הבית בעזה מחוסר ביטחון תזונתי חמור או בינוני,[3] ושיעור האבטלה עמד על 43.6%,[4] במיוחד בקרב קבוצות חלשות ופגיעות כגון נשים וצעירים.

לדברי אגף הדיג במשרד החקלאות, נכון לעכשיו רשומים בעזה 3,700 דייגים שהענף הוא מקור מחייתם. מעריכים כי נכון לעכשיו דייגי עזה מפרנסים 18,250 בני אדם נוספים (על סמך 5.7 נפשות במשק בית ממוצע בעזה).[5]

כן מעריכים כי מספר משמעותי של בני אדם מתקיימים מתעשיות הקשורות בדיג, לרבות תיקונים וסחר קמעונאי. לדברי משרד החקלאות, רק אלפיים מהדייגים הרשומים אכן יוצאים לדיג על בסיס יומי, ואילו 1,700 הנותרים עובדים באופן ספוראדי, כפעם בחודש, משום שההכנסה שהם מייצרים אינם מכסה את עלויות התפעול שלהם.

במהלך השנים חלו שינויים משמעותיים בשלל הדיג ובהכנסות מן הדיג. לגבול הדיג נודעו אמנם השלכות הן על השלל והן על ההכנסות, אך ההכנסות משתנות גם על פי הסוג והכמות של הדגים הזמינים באזור נתון. הגבלת הדיג לשטח קטן ליד החוף מובילה לדיג־יתר, ונודעות לה השלכות שליליות על שטחי רבייה. לדברי אגף הדיג, ההשלכות של ההגבלות על אזור הדיג לשלושה מיילים ימיים ב־2006 וב־2007 התבררו רק ב־2009, כששטחי הרבייה של דגים באזור שלושת המיילים הימיים המותר לדיג סבלו מדלדול קשה.

סוג הדגים הנלכדים על פי עומק הים ומיילים ימיים מהחוף

הרחבת אזור הדיג אחרי 2012 הוביל לגידול משמעותי הן בשלל והן בהכנסות, במיוחד בשנת 2016 בעקבות ההרחבה העונתית של אזור הדיג לתשעה מיילים ימיים בחוף עזה הדרומי. ב־2016 גדלו ההכנסות באופן מידתי יותר מכמות השלל, בשל הזמינות, מעבר לגבול ששת המיילים הימיים, של סוגי דגים אחרים שהם רווחיים יותר מהדגים הזמינים במים הרדודים. בשנת 2017 הביאה אותה הרחבה לגידול נמוך בהרבה בשלל ובהכנסות, זאת בשל היצע דגים נמוך באופן חריג באותה שנה. ניתן לטפל בכך באמצעות המשך ההרחבה של גבולות הדיג לתשעה מיילים ימיים או יותר, לאזורים שבהם הדגים פחות פגיעים לתנודות בתנאים.

לענף הדיג בעזה אין גישה למוצרי יבוא חיוניים, בהם פיברגלס, מנועים וחלפים לסירות, שישראל מגדירה אותם פריטים "דו־שימושיים" ומגבילה בכך את הכנסתם. לעיתים קרובות, רשתות דיג ופריטים אחרים יקרים מדי עבור דייגים שהכנסתם מוגבלת.

בין 2011 ל־2013, כשהגישה בתחום המים של עזה הוגבלה לשישה מיילים ימיים, הורשו דייג עזה באופן לא רשמי לדוג במים מצריים. במשך תקופה זו יכלו דייגים לדוג דגים ששווים גבוה, המצויים לרוב במרחק 12 מיילים ימיים מהחוף. לדברי אגף הדיג, במים מצריים ניצודו במרחק של 12 מיילים ימיים 180 טון דגי בורי, לעומת 21 טון דגי בורי שניצודו באותה תקופה במי עזה במרחק שישה מיילים ימיים מהחוף.

לדברי אגף הדיג, החייאת ענף הדיג בעזה תצריך הרחבה של אזורי הדיג הקיימים. סביר להניח שהרחבה של אזור הדיג לתשעה מיילים ימיים כל השנה, באופן קבוע, תביא לגידול של כ־20% הן בהכנסות והן במשרות. לדברי משרד החקלאות, הרחבת אזור הדיג ל־12 מיילים ימיים בכל השנה יכולה להעלות את שלל הדיג ל־6,000-5,000 טון, גידול של כמעט 50%. גידול שכזה עשוי להביא לעלייה של 65%-60% בהכנסות, אם במקביל יתאפשר גם ייצוא, והוא יכול גם להבטיח תעסוקה מלאה לכל הדייגים הרשומים כיום בעזה.

דייג עזתי מוציא את שלל הדיג מרשתותיו / © ארגון המזון והחקלאות, מרקו לונגרי

הרחבה תפחית גם את הלחץ על אוכלוסיות הדגים בטווח שלושת עד ששת המילים הימיים מהחוף, מצב שיהיו לו השלכות חיוביות על כושר הנשיאה של מלאי מיני הדגים. ענף הדיג ייצא נשכר באופן משמעותי גם מהקלת ההגבלות על יבוא ציוד הדרוש למתן מענה לצרכי תיקונים (הן שוטפים והן עלייה בביקוש כתוצאה מהנזק שנגרם במהלך סכסוך וכתוצאה מהחרמת סירות על ידי חיל הים הישראלי).

נמשכים החששות בתחום ההגנה ואי־מיצוי דין

* חלק זה של הירחון נמסר על ידי משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם

חיל הים הישראלי ממשיך לעשות שימוש נרחב בתחמושת חיה כדי לאכוף את הגבולות הימיים. בסך הכול נרשמו בשנת 2017 213 תקריות ירי, שבהן נהרג דייג אחד ו־14 דייגים נפצעו, בהם ילד אחד. דייג נוסף מת בנסיבות לא ברורות ו־39 דייגים נוספים, שלושה מהם ילדים, נעצרו. בשני החודשים הראשונים של 2018 תועדו 64 תקריות ירי: דייג אחד נהרג ושמונה נפצעו. ההרוג, איסמעיל סאלח אבו ריאלה, בן 18, מת כשחיל הים הישראלי פתח בירי על סירתו, בלא התראה מילולית או יריות אזהרה, על פי דיווחים מטווח קרוב וללא כל סיכון לחיים או לפציעה קשה.

דייגים שנעצרו מדווחים כי נחקרו על ארגונים חמושים פלסטיניים וכי קודם לשחרורם חוו התעללות פיסית ומילולית. דיווחים אלה מעלים חששות חמורים בדבר זכויות אדם, לרבות הזכות לחיים והזכות לכיבוד ההליך הנאות, המעוגנות במשפט הבינלאומי.[6] ב־2017 החרים חיל הים הישראלי 13 סירות וכן נרשמו שבע תקריות נוספות של נזק, החרמה ואובדן ציוד דיג. בינואר ובפברואר 2018 הוחרמו ארבע סירות ולא הוחזרו, וסירה נוספת ניזוקה.[7]

המשפט הבינלאומי מגביל את השימוש בכלי נשק אך ורק למצב שבו הוא הפיתרון האחרון, כלומר בתגובה על סיכון מיידי לחיים. אם אין הדבר כן, השימוש בכלי נשק מהווה שימוש מופרז ולא חוקי בכוח.[8] במקרים שבהן הפרות של תקנים אלה גורמות לנפגעים, על הרשויות לפתוח באופן מיידי בחקירה ולהבטיח מיצוי דין באמצעות חקירות בלתי תלויות, אובייקטיביות ובלא משוא פנים. כן קובע המשפט הבינלאומי בבירור סעד אזרחי, לרבות פיצויים כספיים.[9]

חוות גידול דגים להגברת הפריון ולשימור הדיג כמקור מחיה

חוות גידול דגים (הן ביבשה והן בים) הובאו לעזה כדי לתגבר שיטות דיג מסורתיות וליצור מקורות מחיה בני־קיימא. לדברי אגף הדיג, ייצור הדגים בבריכות גידול ביבשה עלה בהדרגה מחמש טונות ב־2010 ל־435 טון ב־2017. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מקים תוכנית פיילוט של חוות כלובים ימיים בים מול עזה כעסק חברתי,[10]בבעלות ובניהול של מוסדות דיג חברים, לקידום פיתוחו של ענף חוות גידול דגים בים לתועלתה של כל קהילת הדיג. בחוות הכלובים גלום פוטנציאל לקידום של יצרנות והכנסות גבוהות יותר, ולהבטחת הנחלתו של מקור מחיה בר־קיימא ועמיד גם לדורות צעירים יותר של דייגים. בתמיכתה של ממשלת איטליה, יוזמה זו מספקת טכנולוגיות גידול דגים ופיתוח יכולות לדייגים ולהתאגדות הדיג בעזה, כדי לאפשר את הפעלתה של חוות כלובים ימיים כעסק חברתי.

כן מקדמת היוזמה גישה וקשרים לשווקים. צופים כי תוכנית הפיילוט לחוות כלובים ימית תייצר כ־150 טון דגי דניס בשנה, ותתרום 5%-4.5% נוספים לשוק הדגים המקומי. צופים כי הגידול בזמינותם של דגים תהפוך אותם ליותר בני־השגה עבור צרכנים, תשפר את רמות הצריכה והמגוון התזונתי, ותתרום לגידול ביצוא ובהכנסות.

סירת דיג מצוידת במערכת תאורה המיועדת למשוך דגים, נמל עזה, מרס 2018 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

שני מקרים של הרג דייגים בלא סעד משפטי

ב־15 במאי 2017 נהרג מוחמד מג׳יד באכר בן ה־25 בעת שעבד על סירת הדייג שלו במרחק כשלושה מיילים ימיים מהחוף. על פי דיווחים, חיל הים הישראלי השתמש ברמקול כדי להורות לסירה לעצור, ובה בעת פתח באש. הסירה התעלמה מן האזהרות והמשיכה להפליג עד שקליע פגע במנוע: מחמד נורה בגבו כשניסה להגן על המנוע. חיל הים לקח מייד את הקורבן לבית חולים בישראל (באשקלון) שם נקבע מותו.

ב־4 בינואר 2017 נעדר דייג נוסף, מוחמד אחמד ג׳מיל אל־היסי בן ה־33, במרחק כחמישה מיילים ימיים מחוף בית לאהיא, בנסיבות לא ברורות. על פי דיווחים, כלי שיט של חיל הים הישראלי התנגש בסירתו של הקורבן אשר "בשל התנאים בים לא ניתן היה לראות אותה." מאוחר נקבע מותו של אל־היסי.

בשני המקרים שבהם נהרגו הדייגים ביקש המרכז הפלסטיני לזכויות האדם כי הפרקליט הצבאי הראשי הישראלי (פצ"ר) יפתח בחקירה פלילית, וכן הגיש תביעות אזרחיות לפיצויים למשרד הביטחון הישראלי. שני המקרים כמעט ולא זכו לתגובה מהרשויות הישראליות. המרכז הפלסטיני לזכויות האדם לא קיבל כל תגובה על התלונות הפליליות שהוגשו בגין ארבעה מקרי פציעה אחרים. מבין 11 התביעות האזרחיות שהוגשו ב־2017, התקבלו ממשרד הביטחון הישראלי רק שלוש תגובות המאשרות קבלה.


[1]  הסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו, קהיר, 4 במאי 1994. כן נקבעו שטח שהכניסה אליו אסורה, ברוחב מייל אחד, לאורך גבולותיה של עזה עם מצרים מדרום, ושטח נוסף ברוחב מייל וחצי לאורך גבולות עזה עם ישראל מצפון.

[6]  אמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, סעיפים 6, 7, 9, 10.

[7]  הנתונים נמסרו על ידי ארגון אל־מיזאן לזכויות האדם.

[8]  עקרונות היסוד של האו״ם בדבר השימוש בכוח ובכלי נשק על ידי רשויות אכיפת החוק.

[9]  האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, סעיפים 2, 14, 26, ועקרונות יסוד והנחיות בדבר זכותם של קורבנות של הפרות גסות של משפט זכויות האדם הבינלאומי, ושל הפרות גסות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, לקבל סעד ופיצוי.

[10]  עסק חברתי נוצר ונבנה כך שישלב מטרות מסחריות וחברתיות, בדגש על האחרונות. השקעה בעסק חברתי אמורה להוביל לגידול שווה ערך בהשלכות החברתיות. הרווחים שמממש העסק מושקעים חזרה בעסק עצמו.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית