סקירה כללית: אוקטובר 2015

בחודש אוקטובר הסלימה משמעותית העלייה באלימות שהחלה באמצע ספטמבר ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש. הפגנות נרחבות, שהובילו לעימותים אלימים עם כוחות ישראליים, לוו באירועי דקירה או ניסיונות דקירה לכאורה של ישראלים בידי פלסטינים צעירים, שרובם נורו ונהרגו במקום.

מספר הנפגעים מקרב פלסטינים מהגדה המערבית באוקטובר 2015 (51 הרוגים ו־7,027 פצועים[1]) הוא הגבוה ביותר שתועד בחודש יחיד מאז שמשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים החל לעקוב אחר נפגעים הקשורים בסכסוך, בשנת 2005. ברצועת עזה היה סך הנפגעים באוקטובר הנתון החודשי הגבוה ביותר מאז סוף מעשי האיבה ב־2014. תקריות מסוימות עוררו חששות בדבר שימוש מופרז בכוח בידי כוחות ביטחון ישראליים, לרבות חששות בדבר הוצאות להורג בלא משפט.[2]

בתדרוך שלו למועצת הביטחון, ב־22 באוקטובר, הדגיש תת־מזכ״ל האו״ם כי גל האלימות הנוכחי לא היה פורץ "אם הפלסטינים לא היו חיים עדיין תחת כיבוש מחניק ומשפיל שנמשך כמעט חצי מאה." הוא הוסיף, "התסכול והזעם בשל המצב הנוכחי ניכרים בראש ובראשונה בקרב צעירים." כן אמר כי המתקפות הפלסטיניות, שבאוקטובר לבדו נהרגו בהן שמונה ישראלים ונפצעו יותר מ־55 אחרים, "החריפו תחושת פחד בקרב האוכלוסייה הישראלית," וציין כי "לנוכח אקלים של טרור ישראלים מצפים, בצדק, מן הרשויות לאכוף ביטחון."

התסכול הפלסטיני ניזון גם מסוגיות כרוניות אחרות היוצרות פגיעוּת הומניטרית. יותר משנה מאז תום מעשי האיבה ברצועת עזה, החלה בנייתם של פחות מ־10% מהבתים שנהרסו כליל. למרות התחייבויות של מדינות רבות לתרומות נדיבות, קיים מחסור במימון לשיקומם של יותר משלושה רבעים (9,200 יחידות דיור) מהבתים שנהרסו כליל. ובינתיים, כ־95 אלף בני אדם שנעקרו במהלך המלחמה ממשיכים להתגורר בתנאים לא יציבים אצל משפחות מארחות, בדירות שכורות, ביחידות דיור טרומיות או בחורבות בתיהם ההרוסים.

בנימה חיובית, באוקטובר הסירו הרשויות הישראליות הגבלה שהייתה מוטלת זה מכבר על יבוא חצץ לרצועת עזה, ובכך הקלו על פעילויות השיקום. עם זאת, הגבלות היבוא הנותרות שהטילה ישראל במסגרת רשימת "הפריטים בעלי שימוש כפול" שלה, וכן הפילוג הפלסטיני מבית, ממשיכים לפגוע במתן שירותים בסיסיים, לרבות יכולתם של מוסדות מקומיים להגיב במקרי חירום. עובדה זו מדאיגה במיוחד לקראת החורף ועמו ההצפות העונתיות הצפויות והעקירה הנלווית אליהן.

בגדה המערבית, למרות ירידה חדה בספטמבר במספר המבנים הפלסטיניים שנהרסו בגין היעדר היתר בנייה, התחדשו באוקטובר הריסות כאמצעי ענישה, שהתמקדו בבתי משפחותיהם של מי שביצעו או חשודים שביצעו מתקפות נגד ישראלים. נוהג זה קיבל לאחרונה את אישור הקבינט הביטחוני הישראלי, שנימק זאת בצורך להרתיע תוקפים פוטנציאליים. להריסות לשם ענישה נודעה השפעה הורסנית על משפחות, וילדים במיוחד, והנציב העליון לזכויות האדם תיאר אותן לא מכבר כ"לא חוקיות ולא יעילות גם יחד".

אמצעים נוספים שאישר הקבינט הביטחוני כוללים הצבת עשרות חסמי דרכים ומחסומים ברבים מהכבישים הראשיים המוליכים אל ומתוך שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית. אף שמאז הוסרו כמה מהמכשולים הללו, נוהלי החיפוש והבידוק במחסומים המשיכו לשבש את גישתם של כ־140 אלף בני אדם לשירותים, לרבות מתקני חינוך ובריאות, מקומות עבודה ואתרים מקודשים.

מתן סיוע המוניטרי והגנה למי שנפגעים קשה ביותר מהכיבוש ומאלימות חיוני להקלת סבל ולמניעת הידרדרות נוספת בתנאים. בתדריך שנזכר לעיל הדגיש תת־מזכ״ל האו״ם כי "שורשי האלימות נטועים בעיקר בהיעדר נרטיב ואופק מדיניים של ממש... יש להעצים את המאמצים, מכל העברים, להשיב לפלסטינים ולישראלים את התקווה שהשלום עדיין אפשרי."