פורסם ביום 10 דצמבר 2020
 במסגרת  

משפחה פלסטינית פונתה מביתה שבירושלים המזרחית

במספר פסיקות נפרדות שניתנו לאחרונה הורו בתי משפט ישראליים על פינוי של מספר רב של משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונות שייח׳ ג׳ראח וסילואן, שבירושלים המזרחית, ועל העברת הנכסים לעמותות מתנחלים (ראו להלן, "פסיקות שניתנו לאחרונה בירושלים המזרחית").

עבור עיזאת סלאח בן ה־82, הפינוי משמעו אובדן הבית שבו חי יותר מחמישים שנה, ושבו גידל את עשרת ילדיו.

מר סלאח מול בית משפחתו שממנו פונה. צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

ב־14 בספטמבר 2020, אחרי הליכים משפטיים שנמשכו חמש שנים, פרסם בית המשפט העליון הישראלי החלטה סופית לפנות את סלאח ומשפחתו מהבית ששכרו באזור ואדי חילווה שבשכונת סילואן בירושלים המזרחית. בעקבות הפסיקה, שקבעה כי עליהם לפנות את הבית עד 5 בנובמבר 2020, עזבו את הבית כלתו של סלאח, אלמנת אחד מבניו עם ששת ילדיה. סלאח עצמו נותר בבית עד ימים ספורים לפני מועד הפינוי, ואז עזב גם הוא.

בעקבות הפינוי נאלץ סלאח לעזוב את השכונה שבה גדל, ואיבד את המגע היומיומי עם בני משפחה וחברים. "אתם רואים כמה שכונת סילואן צפופה, כי הרי אין לנו אפשרות להשיג היתרי בנייה. וגם אם הייתי מוצא כאן דיור, איך הייתי יכול להרשות לעצמי את שכר הדירה? וחוץ מזה, בסילואן יש פעילות רבה כל כך של מתנחלים שאנשים חוששים להשכיר את הבתים שלהם לאחרים".

לפינוי בכפייה נודעו השלכות גופניות, חברתיות, כלכליות ורגשיות חמורות על המשפחות הפלסטיניות הנפגעות. לא זו בלבד שהפינוי שולל מהמשפחה את ביתה – הלוא הוא הנכס העיקרי ומקור הביטחון הפיזי והכלכלי העיקרי שלה – לעיתים קרובות הוא אף משבש את מקורות המחיה שלה ומעמיק את עוניה. להערכת משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ל־970 פלסטינים לפחות בירושלים המזרחית נשקפת סכנה של פינוי בכפייה בשל תביעות שהוגשו בפני בתי משפט ישראליים, בעיקר על ידי עמותות מתנחלים (ר׳ מסגרת ומפה להלן). 

הדבר נובע מהחלת החקיקה הישראלית בשטח כבוש, לרבות חוקים ספציפיים המקלים את ההשתלטות על נכסים לצורך הקמת התנחלויות. כפי שנקבע לאחרונה בדוח מטעם מזכ״ל האו״ם, על הרשויות הישראליות "לחדול מייד ובאופן מוחלט מכל פעילות ההתנחלות בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות ירושלים המזרחית", לבחון מחדש את החלתם של חוקים ישראליים מסוימים "ששימשו בסיס לפינוי של פלסטינים מנכסיהם בירושלים המזרחית", ו"לעצור הריסות ופינויים בכפייה".[1]

שכונת סילואן, ירושלים המזרחית, 13 באוקטובר 2020, צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

פעילות מתנחלים בשכונות פלסטיניות

ההחלטה לפנות את משפחת סלאח ניתנה לטובת עמותת אלע״ד ("אל עיר דוד"), עמותת מתנחלים המוכרת גם בשם "קרן עיר דוד" (Ir David Foundation). בתמיכת הרשויות הישראליות, השתמשה עמותת אלע״ד במערכת המשפט הישראלית להשתלט על כמה נכסים פלסטיניים בסילואן, ולהקים בשכונה מתחמים. כמו במקרה של משפחת סלאח, מרבית הניסיונות לערער על התביעות הללו בבתי משפט ישראליים או לעתור נגדן עלו בתוהו.[2]

בשל מיקומה האסטרטגי והטענות המתייחסות לקשר של האזור למלך דוד, משמשת סילואן מטרה לפעילות התנחלות חוזרת ונשנית של ממשלת ישראל ועמותות מתנחלים דתיות.[3] בנוסף על השתלטות על מבנים כוללות פעולות ההתנחלות בשכונה גם חפירות ארכיאולוגיות והפעלה של הגן הלאומי ומרכז המבקרים "עיר דוד". מדינת ישראל העבירה את ניהולם של אתרים ציבוריים אלה לידי עמותת אלע״ד.

התפתחויות אלה הן חלק ממגמת רחבה יותר של הרחבת התנחלויות בשכונות מגורים פלסטיניות במה שמכונה אזור "האגן הקדוש" בירושלים המזרחית. בנוסף על סילואן כולל שטח זה את הרובעים המוסלמי והנוצרי של העיר העתיקה, שייח׳ ג׳ראח, א־טור (הר הזיתים), ואדי ג׳וז וראס אל־עמוד. מתנחלים מתגוררים בבתים שהופקעו באמצעות חוק נכסי נפקדים; על סמך טענות לכאורה כי הנכסים היו בעבר בבעלות יהודית; במבנים ועל אדמות שנרכשו מידי בעליהם הפלסטינים; ובמבני מגורים שנבנו במיוחד לשם כך במימון עמותות מתנחלים.

ההשלכות של פעילות ההתנחלות בשכונות פלסטיניות כמו סילואן כוללות הגבלת המרחב הציבורי, הצמיחה למגורים וחופש התנועה, לצד הגברת החיכוכים והאלימות. במקרים החמורים ביותר – בסילואן, בעיר העתיקה ובשייח׳ ג׳ראח – גרמה הפקעת נכסים לטובת מתנחלים לאובדן רכוש ולפינוי של תושבים פלסטיניים שהתגוררו שנים רבות בנכסים אלה.

ירושלים המזרחית במשפט הבינלאומי

הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסיפוח החד־צדדי של ירושלים המזרחית לישראל, לאחר מלחמת 1967. האו״ם קיבל את ההחלטה "שלא להכיר בכל שינויים שהם בקווי ה־4 ביוני 1967, לרבות בכל האמור בירושלים, למעט אלה שהצדדים הסכימו עליהם במשא ומתן". כמו כן, התנחלויות אינן חוקיות מתוקף המשפט הבינלאומי.

הליכים משפטיים שנמשכו חמש שנים

לבניין שמשפחת גרה בו בשכירות שני חלקים. מר סלאח ומשפחתו עברו לגור בחלקו הראשון של הבניין בשנת 1968, לאחר ששכרו אותו מאחד מבני משפחה מקומית גדולה, והם הפכו לדיירים מוגנים מתוקף חוק הגנת הדייר. המשפחה גדלה, ובשנת 1993 עבר סלאח להתגורר בחלקו השני של המבנה, שגם אותו שכר מאותם בעלים, אך שם לא היה בגדר דייר מוגן.

הבעלים, שהיגר לחו״ל, הציע בשנת 2014 לסלאח 120 אלף דולר כדי שיפנה את הנכס. הצעד עורר את חשדו של סלאח, משום שהסכום המוצע היה גבוה משווי הבית, ומפני שהיה ידוע שעמותת אלע״ד קונה בחשאי נכסים פלסטיניים בשכונה. כשהמשפחה סירבה לעזוב פתח הבעלים בהליכים משפטיים. בשנת 2017 פונתה המשפחה מאותו חלק של הנכס שבו לא היה לה מעמד של דיירים מוגנים.

בעקבות תביעה משפטית זו הודיע להם הבעלים כי כל המבנה נמכר לעמותת אלע״ד, לרבות החלק שהמשפחה עדיין התגוררה בו כדיירים מוגנים. אלע״ד, בתורה, פתחה בהליכים משפטיים לפינוי המשפחה מיתר הבניין. כן החלה עמותת אלע״ד לשפץ את אותו חלק של המבנה שממנו פונתה משפחת סלאח, הציבה בכניסה שומר וניסתה להגביל את יכולתה של המשפחה להשתמש בחצר המשותפת לשני חלקי הבניין. משפחת סלאח פנתה לבית המשפט וזכתה בצו שעצר את השיפוץ ואת האמצעים האחרים. 

בדצמבר 2019 פסק בית משפט השלום בירושלים כי אף שבני המשפחה נחשבו לדיירים מוגנים באותו חלק של הנכס שאותו עדיין שכרו, לאלע״ד הזכות לבקש את פינוייה. זאת על פי סעיף בחוק הגנת הדייר המתיר את פינויו של דייר מוגן אם הבעלים יכולים להוכיח כי הם זקוקים לנכס, אף שהם מחויבים למצוא לדייר דיור חלופי או לפצותו. במקרה של משפחת סלאח העידה עמותת אלע״ד כי משפחה יהודית ממתינה להיכנס לנכס. על סמך טענה זו פסק בית משפט השלום כי על מר סלאח לפנות את הנכס וכי על עמותת אלע״ד להציע לו פיצויים בסך 360 אלף ש״ח. מר סלאח ערער בבית המשפט העליון אבל הפסיקה ב־14 בספטמבר מיצתה את כל ההליכים המשפטיים.

בנוגע לפיצויים הסביר סלאח: "לו הייתי רוצה, הייתי יכול להתפשר לפני שנים על תמורה כספית, בלי כל הרגשות וההוצאות שנלוות לתביעות משפטיות. וחוץ מזה, יש לי חובות בשל פיגור בתשלום מס רכוש והוצאות אחרות, שהיו מנוכים מכספי הפיצויים. שום כסף לא יכול להוות פיצוי על אובדן ביתך והשכונה שלך."

 

פסיקות שניתנו לאחרונה בתביעות פינוי בירושלים המזרחית

ב־4 בספטמבר נתן בית משפט השלום בירושלים צו פינוי נגד משפחות דג׳אני, דאודי וחמאד בשייח׳ ג׳ראח. כן הורה בית המשפט למשפחות לשלם הוצאות משפטיות בסך 30 אלף ש״ח. למשפחה הוקצה זמן עד 1 באוגוסט 2021 לציית לצו, וכן ניתנה לה ארכה של 45 יום לערער עליו.

ב־8 באוקטובר קיבל בית משפט השלום בירושלים החלטה שבה הורה על פינוין של ארבע משפחות מורחבות נוספות בשייח׳ ג׳ראח. הפסיקה מורה למשפחות סכפי, אל־כורד ואבו חסנה לפנות את נכסיהן תוך 30 יום, ולמשפחת ג׳עוני לציית לפסיקה עד 1 בינואר 2021. כן הורה בית המשפט לכל אחת מהמשפחות לשלם 70 אלף ש״ח לעמותת מתנחלים בשם "נחלת שמעון", בגין הוצאות משפטיות שנגרמו לה.

בשתי התביעות שלעיל ערערו המשפחות על החלטות בית המשפט, והליכים אלה עיכבו את הפינוי.

בתביעת פינוי אחרת בשייח׳ ג׳ראח, ב־3 בנובמבר, דחה בית משפט השלום בירושלים בקשה למתן צו ביניים בפרשת צו הפינוי נגד משפחת סבאר׳, והורה למשפחה לפנות את הנכס לא יאוחר מ־24 בנובמבר 2020. כן הורה בית המשפט למשפחה לשלם לעמותת "נחלת שמעון" 7,500 ש״ח בגין הוצאות משפטיות שנגרמו לה. המשפחה מונה 32 נפשות, בהן חמישה ילדים. אף שעורכי הדין של המשפחה הצליחו להשיג צו ביניים נוסף, הדבר לא צפוי לעכב את הפינוי לאורך זמן.

בסילואן, ב־7 בספטמבר, הורה בית משפט השלום בירושלים על פינוין של ארבע משפחות המתגוררות בבית א־רג׳בי שבשכונת בטן אל־הווא. למשפחות הוקצה זמן עד 1 באפריל 2021 לפנות את הנכס. 

ב־14 בספטמבר הצטוותה משפחת סלאח לפנות את ביתה שבוואדי חילווה בשכונת סילואן עד 5 בנובמבר 2020 (ראו לעיל). 

בשתי תביעות נפרדות, גם הן בסילואן, ב־18 וב־23 בנובמבר, דחה בית משפט השלום בירושלים ערעורים נגד הפינוי של משפחות עודה, שווייכי ודוויכ משכונת בטן אל־הווא. בית המשפט הורה למשפחות לשלם 20 אלף ש״ח לעמותת המתנחלים "עטרת כוהנים" בגין ההוצאות המשפטיות שנגרמו לעמותה. עורכי הדין המייצגים את המשפחות בתביעות אלה מתכננים להגיש בנפרד ערעורים לבית המשפט העליון.

ירושלים המזרחית: פלסטינים בסכנת פינוי

בשנת 2016 מיפה משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 818 פלסטינים שנשקפת להם סכנת עקירה בירושלים המזרחית בשל תביעות פינוי שהוגשו נגדם. סקר המשך שנערך בשנת 2020 מעלה כי 218 משקי בית פלסטיניים עומדים בפני תביעות פינוי שהוגשו לרוב על ידי עמותות מתנחלים, וכי סכנת עקירה נשקפת בעקבות זאת ל־970 בני אדם, ובהם 424 ילדים. רוב המקרים החדשים אותרו באזור בטן אל־הווא שבסילוואן, שעודנה הקהילה עם המספר הגבוה ביותר של בני אדם בסכנת עקירה בשל תביעות פינוי תלויות ועומדות. בין השנים 2017 ו־2020 פונו מבתיהן בעיר העתיקה, בסילוואן, בשייח׳ ג׳ראח שבירושלים המזרחית כ־15 משפחות פלסטיניות, המונות בסך הכול 62 בני אדם.

 


[1] Settlements in the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem and the occupied Syrian Golan, Report of the Secretary-General, A/75/376, 1 October 2020, para. 51-55, 66.

[2] ב־10 ביולי 2019, במסגרת התיק המשפטי האחרון שקדם לפרשת משפחת סאלח בסילואן, פינו הרשויות הישראליות את אלהאם חוסיין סיאם וארבעת ילדיה הבוגרים מביתם שבוואדי חילווה, ובכך שמו קץ למאבק משפטי שנמשך 25 שנה.

[3] בסילואן פועלת גם עמותת "עטרת כוהנים", המובילה גם את ההשתלטות על רכוש פלסטיני ברובע המוסלמי של העיר העתיקה.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית