פורסם ביום 31 דצמבר 2020
 במסגרת  

הבידוד הביתי מחריף את מצוקתן של אלפי משפחות בעזה

רנא בת ה־14 מח׳אן יונס נאלצה לשהות שלושה שבועות בבידוד ביתי לאחר שבאה במגע עם קרוב משפחה שנמצא חיובי בבדיקה לגילוי COVID-19. בכל התקופה אמה הייתה בחו״ל והיא שהתה עם אביה ואחיה. "פחדתי מאוד ממה שעלול לקרות לנו ולא הצלחתי לעשות שיעורים או כל דבר אחר", אמרה רנא.

מאז איתורו של הנדבק הראשון ב־COVID-19 בקהילה ברצועת עזה, בשלהי אוגוסט, זינק מספר הנדבקים בנגיף מכ־150 ליותר מ־39 אלף בסוף דצמבר 2020, ומספר המתים זינק משלושה לכ־350. הגאות במספר הנדבקים אילצה את הרשויות המקומיות להתאים את אופני הבידוד עבור מי שנמצאו חיוביים לנגיף או באו במגע עמם, וכן עבור נוסעים השבים לעזה דרך ישראל או מצרים.

מאז תחילת אוקטובר הופנו יותר ויותר בני אדם לבידוד ביתי, במקום להישלח להסגר במרכז ייעודי.[1] אמצעי זה הוגבל תחילה לבני משפחה של נדבקים ולנדבקים ללא תסמינים, אך עם הזמן הורחב וכלל בני אדם שתסמיניהם קלים או מתונים, ונוסעים ששבו לרצועה. ובינתיים, "האפשרות המוסדית" (לרבות בתי חולים) נותרה זמינה לנדבקים שתסמיניהם היו קשים יותר, וכן למי שלא היו להם התנאים לשהות בבידוד ביתי.

אנשי סגל של ארגון סיוע מתכוננים לחלוקת מערכות מצעים במרכזי בידוד. אפריל 2020, רפיח. צילום: מועצת הפליטים הנורווגית.

נכון ל־15 בדצמבר, מתוך כ־8,700 הנדבקים הפעילים שנרשמו בעזה שהו 83% (7,200 בני אדם) בבידוד ביתי ו־17% (1,500 בני אדם) שהו בבידוד באחד משני בתי החולים הייעודיים או באחד משמונת מתקני הבידוד. 26,500 בני אדם נוספים שבאו במגע עם נדבקים מאומתים שהו בהסגר ביתי.[2] כוחות משטרה ייעודיים הוקצו להבטיח ציות לכללי ההסגר.

ההסגר הביתי זימן אתגרים נוספים והכביד על המצוקה של משפחות פגיעות וחלשות מלכתחילה, ויצר פערים בשירותים ובתחומי סיוע מסוימים. כדי לזהות את הצרכים המתהווים ולהתאים באופן טוב יותר את סוגי המענה ההומניטרי, קבוצת התיאום בין כוחות המשימה בעזה,[3] בהנהגת משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ביצעה אומדן רב־תחומי מהיר בקרב משקי הבית הנפגעים. בין 8 ל־20 בנובמבר, המשתתפים במדגם מייצג של 244 משקי בית ששהו בהסגר ביתי באוקטובר רואיינו בטלפון באמצעות שאלון מובנה.[4]

להלן כמה מהממצאים המרכזיים שעלו באומדן:

  • משך ההסגר הביתי: מתוך משקי הבית שהשתתפו באומדן, 60% דיווחו ששהו בהסגר למשך שלושה שבועות, 36% דיווחו על שבועיים ו־4% על שבוע.[5]
  • מרחב בידוד לא מספיק: יותר מ־50% ממשקי הבית שבהם אחד מבני המשפחה שנמצא חיובי שהה בבית דיווחו כי אין להם חדר שינה או חדר רחצה נפרדים.[6]
  • מחסור בציוד הגנה אישי: כמעט 30% מסרו שאין להם מסכות או כפפות.
  • מצוקה נפשית והתמיכה הנלווית אליה: כמעט 60% דיווחו על תסמינים של מצוקה נפשית אצל לפחות אחד מבני המשפחה, ויותר מ־80% לא ידעו היכן יוכלו לקבל תמיכה פסיכו־חברתית בעת הצורך.
  • מגבלות על למידה מרחוק: כ־42% ממשקי הבית שבהם היו ילדים בגיל בית ספר דיווחו כי התלמידים לא היו מסוגלים או התקשו להשתתף בפעילויות למידה מרחוק. הקשיים העיקריים שהוזכרו כללו הפסקות חשמל, מחסור או היעדר מכשירים אלקטרוניים, וקישוריות אינטרנט מוגבלת או היעדר חיבור לאינטרנט.
  • פערים בגישה למים ראויים לשתייה: כ־16% ממשקי הבית מסרו שבשל ההסגר לא יכלו להבטיח לעצמם את המינימום של שני ליטרים מים ראויים לשתייה ליום לנפש. רוב המים המוזרמים בצנרת בעזה אינם ראויים לשתייה לבני אדם, ומצב זה מאלץ משפחות לקנות מים מטוהרים או מותפלים.
  • מידע על COVID-19: כ־95% ממשקי הבית אמרו שיש להם גישה למידע מהימן על הנגיף, אישית או באמצעות רשתות חברתיות, טלוויזיה ורדיו.

רנא מכינה בהצלחה את שיעורי הבית שלה לאחר שקיבלה סיוע.ממצאי האומדן משמשים לשיפור ההתערבויות המיושמות עכשיו ולטיפול בכמה מהאתגרים והפערים שזוהו בו. במקביל הוגשה לקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש בקשה לכ־1.2 מיליון דולר המיועדים לתמוך בשיפורים אלה, והיא נמצאת כעת בטיפול. הממצאים שותפו גם עם המשרד לפיתוח חברתי כדי להבטיח שמשפחות השוהות בהסגר ביתי יזכו להתחשבות הראויה מצד תוכניות התמיכה השונות של המשרד. 

רנא עצמה נבחרה, אחרי ששהתה כמה ימים בהסגר, להשתתף בתוכנית תמיכה פסיכו־חברתית וחידשה את המגע השוטף עם מוריה באמצעות ואטסאפ. "אחת המורות שלי לימדה אותי לעשות תרגילי נשימות עמוקות, ששיפרו מאוד את ההרגשה שלי", סיפרה.


[1] למפה אינטראקטיבית של מתקני בידוד והסגר בעזה ראו אתר משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

[2] המידע נמסר על ידי המשרד לפיתוח חברתי ומשרד הבריאות.

[3] קבוצת התיאום בין כוחות המשימה בעזה מספקת פלטפורמה ממוקדת גיאוגרפית, המאפשרת לכוחות משימה לעבוד יחד על מנת לספק במשותף מענה הומניטרי אפקטיבי ויעיל. לשם כך מגיעים כוחות המשימה להבנה משותפת של הצרכים, על סמך על ניתוח מבוסס של הגנה ומגדר, ומסכימים על תוכניות תפעוליות נאותות למתן מענה לצרכים אלה.

[4] המדגם נבחר מתוך בסיס נתונים שמסר המשרד לפיתוח חברתי, של משקי בית ששהו בהסגר ביתי בין 1 ל-20 באוקטובר, וכלל בסך הכול 2,031 משקי בית עם מרווח טעות של 5%. מתודולוגיית הדגימה הביאה בחשבון ייצוג נאות של כלל האזורים הגיאוגרפיים, וכן הכללה של משקי בית שבראשם עומדים גברים ונשים.

[5] תקופת הסגר החובה היא 14 יום מהמגע הראשוני עם הנדבק. פרק הזמן הממושך יותר עליו דיווחו רוב משקי הבית מיוחס לעובדה שכמה מבני המשפחה נבדקו ונמצאו חיוביים לנגיף אחרי תחילת ההסגר.

[6] רק ב-64 ממשקי הבית בן המשפחה שנמצא חיובי שהה בבידוד בבית, בעוד ביתר משקי הבית (180), בן המשפחה שנדבק בנגיף שהה בבידוד מוסדי ויתר בני המשפחה שהו בהסגר ביתי. החלוקה היחסית של נדבקים בין בידוד מוסדי לבידוד ביתי נטתה באופן חד לבידוד ביתי רק מתחילת נובמבר, לאחר ביצוע האומדן.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית