פורסם ביום 20 יולי 2020
 במסגרת  

חיים בזבל: לגור לצד אתר אשפה

מאמר זה נמסר על ידי תוכנית הפיתוח של האו״ם.

"המזבלה פה הרסה את חיינו. האוויר שאנחנו נושמים מזוהם והסביבה שבה אנחנו חיים לא בריאה", אמר אבו אחמד, אב לשבעה, החי בבית לאהיא שבצפון עזה, לצד מזבלה לא רשמית. "אני אוהב את בית לאהיא. פעם זה היה אזור חקלאי שבו יכולנו לאכול את מה ששתלנו. גם המים היו טובים. עכשיו האזור כולו ניזוק והאקוויפר מזוהם. אני מרגיש נורא לומר את זה, אבל הלוואי שהיינו יכולים לעזוב."

טיפול בפסולת מוצקה, לרבות איסוף, הובלה וסילוק, נמנה עם האתגרים הקריטיים ביותר שעימם מתמודדים ספקי שירותים ברצועת עזה. כמו שירותים אחרים, גם הטיפול בפסולת מוצקה נפגע בשל יותר מעשר שנות מצור ישראלי, הפילוג הפלסטיני מבית וסבבים חוזרים ונשנים של מעשי איבה. אתרי הטמנה ופסולת סובלים מעומס יתר; אין הפרדה, מיון ומחזור של אשפה; הציוד מיושן ואינו מתוחזק באופן סדיר; הטיפול בפסולת לקוי; וגביית התשלומים מוגבלת.

מאז פרוץ מגפת COVID-19 הידרדר המצב עוד יותר בשל החמרת התנאים הסוציו־כלכליים וכיווץ המשאבים הזמינים לספקי שירותים, וכן הסיכונים הנוספים הנלווים לצורך לטפל בכמויות גדלות והולכות של פסולת זיהומית.

המזבלה בבית לאהיא, צפון עזה. צילום: תוכנית הפיתוח של האו״ם

איסוף פסולת מוצקה בעיצומה של מגפה

שני מיליון תושביה של רצועת עזה מייצרים מדי יום כמעט אלפיים טון אשפה. עשר עיריות, לצד מועצת שירותים משותפת, מספקות לאוכלוסייה זו שירותי טיפול בפסולת מוצקה; יחד, הגופים האלה מעסיקים כ־1,200 עובדים, המסתייעים בכ־500 עגלות רתומות לחמורים, ב־76 כלי רכב לאיסוף אשפה וב־23 מכונות אחרות, כגון מכונות דחס ומכונות העמסה.[1]

נכון לעכשיו אין בנמצא מערכת טיפול בפסולת מוצקה המתמחה בפינוי פסולת זיהומית: פסולת מסוג זה נאספת על ידי אותם עובדים עירוניים, מפונה באותם מכלים ומובלת לאותם אתרי הטמנה שאליהם נלקחת הפסולת המוצקה הרגילה. כתוצאה, אף שהתפשטות COVID-19 נבלמה ברובה בעזה, פסולת מוצקה עדיין מהווה מקור הדבקה פוטנציאלי.[2]

בשל כיווץ הפעילות הכלכלית בעקבות התפרצות COVID-19 וההגבלות הנלוות אליה, פחת שיעור הגבייה הממוצע של היטלים עירוניים ברחבי רצועת עזה מ־22% בינואר 2020 ל־13% בלבד באפריל. במאמץ למנוע קריסה מוחלטת של השירותים, הודיעה מועצת עיריות רצועת עזה ב־28 באפריל על צמצום בהיקף ובתדירות של כל השירותים העירוניים, לרבות טיפול בפסולת מוצקה, וכן על דחייה בתשלום המשכורות לעובדיהם.

בין יתר האמצעים נאלצו עיריות לצמצם את הקצאות המימון לרכישת הדלק להפעלת כלי רכב ומיכון המשמשים לטיפול בפסולת מוצקה. על פי אומדן שכוח המשימה לענייני מים, תברואה והיגיינה ערך לאחרונה, מאז סוף אפריל הוקפא האיסוף של פסולת מוצקה מ־30% ממשקי הבית בעזה, במיוחד אלה הממוקמים בשוליהם של אזורים עירוניים. 

בשכונות מסוימות הובילו צעדים אלה להצטברות של טונות של אשפה שלא נאספה. תושבי השכונות האלה מדווחים כי הריחות הרעים גוברים עם העלייה בטמפרטורות, האוויר נעשה רעיל ולכך מתלוות התלקחויות של שריפות ועשן. בנוסף, האשפה המצטברת מושכת אליה כלבים משוטטים וחתולים, וכן מכרסמים – כולם מעבירי מחלות פוטנציאליים, מצב המעורר חששות בטיחותיים גוברים והולכים, במיוחד בכל האמור בילדים.

נכון לעכשיו פועלים בעזה שני אתרי הטמנה רשמיים – אל־פוח׳ארי וג׳והר א־דיכ – ושניהם ממוקמים במרחק של כ־500 מטר מגדר המערכת עם ישראל (ראו מפה). אתר הטמנה נוסף, ממזרח לדיר אל־בלח, נסגר ביולי 2019. 

לאור הגבלות הגישה שהצבא הישראלי מטיל בשטחים לאורך גדר המערכת והשימוש באש חיה לאכיפת הגבלות אלה, עיריות נוהגות להודיע לצבא מראש, באמצעות הרשות הפלסטינית, על כניסת משאיות אשפה לאתרי הטמנה אלה. נוהג זה פסק מאז סוף מאי, בעקבות החלטת הרשות הפלסטינית להקפיא את התיאום עם הרשויות הישראליות. כתוצאה, צמצמו עובדי העיריות את תדירות ביקוריהם באתרי ההטמנה, מחשש שיירו עליהם; עד עתה לא תועדו נפגעים בהקשר זה.

 

האתגר של מזבלות לא רשמיות

אבו אחמד הסביר שלא בחר לחיות לצד מזבלה לא מוסדרת: "הבעיות שלנו התחילו ב־2005, כשהשכונה שלנו הפכה לנקודת העברת אשפה. המצב החמיר מאז 2009, כי השכונה הפכה בהדרגה למזבלה לא רשמית וכמויות הפסולת גדלו."

בבית לאהיא גרים כ־40 אלף בני אדם, והמזבלה שלה ממוקמת בפאתי אחת השכונות. נכון לעכשיו, המזבלה משתרעת על פני מאה דונם ומכילה כ־300 אלף טונה פסולת. מדי יום מתוספת למזבלה אשפה בהיקף של 160 טון בממוצע, ועקב כך היא מתרחבת במהירות ומתקרבת לאזורים המאוכלסים בצפיפות רבה יותר. שתי מזבלות גדולות יותר נמצאות באום א־נאסר ובג׳באליא, גם הן בצפון עזה (ראו מפה), ועוד מספר אתרים קטנים יותר פזורים ברחבי הרצועה. 

כפי שקבע מחקר שביצע ארגון הבריאות העולמי, "פסולת שאינה מפונה בצורה נאותה או שאינה מטופלת עלולה לגרום לבעיות בריאות חמורות בקרב האוכלוסיות המקיפות את האתר שבו היא מושלכת".[3] מחקר שנערך באזורים כפריים בנפת חברון שבגדה המערבית זיהה קשר מרחבי חזק בין אתרי שריפה של פסולת חשמלית ואלקטרונית (סוללות, מכשירי חשמל ביתיים, מחשבים) לבין השכיחות של סרטן מסוג לימפומה אצל ילדים.[4]

"עכשיו עונת היתושים, ופני הילדים מכוסים בעקיצות", התלונן אבו אחמד, "תסתכלו על הבת שלי, סלמה: היא בת שש והיא מבקרת אצל רופאים מאז שנולדה. חרק עקץ אותה ועכשיו יש לה על הפנים כתם שהרופאים לא יודעים איך לטפל בו."

אבו אחמד ובתו סלמה, בית לאהיא. צילום: תוכנית הפיתוח של האו״ם

את הסיכון לבריאות הציבור, הן בקרב אוספי האשפה והן בקרב מי שגרים בקרבת אתרי אשפה לא רשמיים אלה, מחריף הנוהג של השלכת פסולת רפואית זיהומית ומסוכנת לצד אשפה ביתית רגילה. במיוחד פגיעים אוספי האשפה (לעיתים קרובות ילדים), המלקטים "פריטים בעלי ערך" כמו מתכות, פריטי פלסטיק, מוצרים אלקטרוניים שבורים ורהיטים מתוך מכלי האשפה שברחובות, אתרי העברה פתוחים בערים ומן המזבלות הלא רשמיות.

על פי מחקר מקיף שפרסמה התוכנית הסביבתית של האו״ם ביוני 2020, זליגה מפסולת מוצקה המושלכת באופן לא בטיחותי ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש תרמה גם לפגיעה באיכות מי התהום.[5]

עמידה באתגרים הדחופים ביותר

עד 2040 אוכלוסייתה של רצועת עזה צפויה להגיע ל־3.2 מיליון נפש, ולייצר מדי יום פסולת ביתית בהיקף של כ־3,400 טון, פסולת חקלאית בהיקף של כ־1,200 טון ופסולת מסחרית ופסולת שווקים בהיקף של 300 טון.[6] תחזיות אלה מדגישות את האתגרים הכבירים הנשקפים לענף הטיפול בפסולת מוצקה בעזה, לא רק בשל המשאבים הכספיים המוגבלים, אלא גם בשל הזמינות המוגבלת של קרקעות.[7]

עם זאת, בטווח המיידי, האתגר הדחוף ביותר הוא הבטחת טיפול ופינוי נאותים של פסולת זיהומית, כדי למנוע התפשטות אפשרית של COVID-19. הנוהג הנוכחי, של יציקת כלור על השקים המכילים פסולת זו לפני העברתם לאתרי הטמנה, נחשב לא יעיל ואינו מומלץ. 

לאחר שבחנה מספר חלופות, בחרה תוכנית הפיתוח של האו״ם להכניס לשימוש מתקן מיקרוגל מיוחד כשיטה העיקרית לטיפול בפסולת זיהומית. לאחר התייעצויות עם משרד הבריאות, הרשות לאיכות הסביבה וארגון הבריאות העולמי, ובתמיכה כספית מהקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש,[8] רכשה תוכנית הפיתוח של האו״ם יחידת טיפול כזו, שקיבולתה 1.5 טון, ואשר תותקן באתר ההטמנה ג׳והר א־דיכ. אלא שהקפאת התיאום בין הרשות הפלסטינית לישראל עיכבה את הטיפול במסמכי הייבוא הנדרשים, ועקב כך נמנע משלוח המתקן מבלגיה לישראל.

פריטים נוספים שנרכשו והותקנו כחלק ממיזם זה, במימון שהתקבל מנורבגיה, כוללים שתי מגרסות תעשייתיות, 12 מתקני חיטוי פסולת למעבדות בתי חולים, ושלוש משאיות להובלת פסולת זיהומית. המיזם מותאם לתוכנית ארוכת טווח יותר לטיפול בפסולת רפואית, שתוכנית הפיתוח של האו״ם מיישמת בשותפות עם ממשלת יפן.

אתר האשפה בית לאהיא, צפון עזה. צילום: תוכנית הפיתוח של האו״ם

בלא קשר לפתרונות, יהיו אשר יהיו, שיימצאו לטיפול בפסולת זיהומית, העיריות ומועצת השירותים המשותפת זקוקים בדחיפות לתמיכה כספית בכדי להגדיל את איסוף הפסולת המוצקה ולמנוע הצטברות נוספת של אשפה ברחובות. יש לסגור מזבלות אקראיות ולהעביר את הפסולת מתוכן לאתרי הטמנה מורשים – ובראש ובראשונה לשלושת האתרים בצפון עזה. לשם כך תידרש גם תמיכה כספית משמעותית עבור רכישת ציוד, לרבות משאיות אשפה.


[1] WASH Cluster, Rapid COVID-19 Solid Waste management assessment in Gaza Strip, May 2020

[2] מידע מעודכן על COVID-19 זמין באתר האינטרנט של משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

[3] WHO, Waste and human health: Evidence and needs, November 2015, p. 14.

[4] Davis, J.-M., & Garb, Y. “A strong spatial association between e-waste burn sites and childhood lymphoma in the West Bank, Palestine”, International Journal Cancer, 144(3), October 2018.

[5] UNEP, State of Environment and Outlook Report for the occupied Palestinian territory, 2020, p. 14.

[6] UNDP, Feasibility study and detailed design for solid waste management in the Gaza Strip, 2012.

[7] לניתוח מקיף של המצב הנוכחי והאתגרים לעתיד, ראו: CESVI, Solid Waste Management in the oPt, September 2019.

[8] הקרן ההומניטרית לשטח הפלסטיני הכבוש מקבלת תמיכה נדיבה מאיסלנד, אירלנד, בלגיה, גרמניה, דנמרק, דרום קוריאה, נורבגיה, קפריסין, שוודיה ושוויץ.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית