פורסם ביום 30 יולי 2020
 במסגרת  

סקירה כללית | יוני־יולי 2020

המזבלה בבית לאהיא, צפון עזה. צילום: תוכנית הפיתוח של האו״ם
המזבלה בבית לאהיא, צפון עזה. צילום: תוכנית הפיתוח של האו״ם

המצב ההומניטרי בשטח הפלסטיני הכבוש ביוני וביולי מדאיג במיוחד בגלל שני גורמים מרכזיים:

הראשון שבהם הוא המגפה המתמשכת. מאז אמצע יוני גדל מספר הנדבקים ב־COVID-19 מכמעט 700 לכ־15 אלף בסוף יולי, ומניין המתים הגיע ליותר משמונים. מוקד הגאות היה בנפת חברון, ואחריה בירושלים המזרחית ובנפת בית לחם. הקהילה ההומניטרית המשיכה לתמוך במענה של הרשויות הפלסטיניות למגפה, באמצעות טיפול בפערים קריטיים באספקה וציוד רפואיים, תמיכה בהפעלה של מרכזי בידוד לנדבקים ומרכזי בידוד נפרדים לאנשים שנכנסו לשטח הפלסטיני הכבוש, מתן תמיכה פסיכו־חברתית לנזקקים לה, וניהול מסע תקשורת ומעורבות קהילה, בין יתר הפעילויות. מידע נוסף וניתוח על המגפה וההתערבויות ההומניטריות הקשורות בה זמינים בפורטל COVID-19 של משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים.

עבור מספר פלסטינים החיים בשטח C ובירושלים המזרחית, ההשלכות של המגפה היו חמורות עוד יותר משום שישראל הרסה או תפסה את רכושם, בנימוק של היעדר היתרי בנייה. מאז תחילת מצב החירום ב־5 במרס נהרסו או נתפסו בהקשר זה 285 מבנים בבעלות פלסטינית, לרבות לפחות 19 בתים מאוכלסים שנבנו קודם לתאריך זה, צעדים שגרמו לעקירתם של יותר ממאה פלסטינים. זאת למרות התחייבותן של הרשויות הישראליות להקפיא את הריסתם של מבנים מסוג זה למשך המגפה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר על הכוח הכובש להרוס רכוש בשטח הכבוש, אלא אם "פעולות צבאיות מחייבות זאת לחלוטין". 

הגורם השני לדאגה הוא כוונתה המוצהרת של ישראל לספח חלקים של הגדה המערבית. מזכ״ל האו״ם קבע כי סיפוח "יהווה הפרה חמורה ביותר של המשפט הבינלאומי, יגרום נזק כבד לסיכוי לפתרון שתי המדינות ויחתור תחת האפשרות לחידוש המשא ומתן". כמו כן, עלול הסיפוח להחריף את הסכנה להעברה בכפייה של קהילות מסוימות ויגדיל את ההגבלות על הגישה לאדמה ולשירותים, בין יתר ההשלכות. 

בתגובה על תוכנית הסיפוח הישראלית עצרה הרשות הפלסטינית בשלהי מאי כמעט את כל המגעים הדו־צדדיים עם ישראל , מהלך שנודעו לו שורה של השלכות הומניטריות. כמפורט בגיליון זה של העלון ההומניטרי, לצעד זה נודעו השלכות על גישתם של מטופלים, מעזה במיוחד, לטיפול רפואי בירושלים המזרחית ובישראל. מאז הקפאת המגעים מתו שני תינוקות מעזה לפני שניתן היה להסדיר את העברתם לבתי חולים לרפואת מומחים מחוץ לעזה. בניסיון למתן את ההשלכות של מצב זה הגיע האו״ם להסכמה עם הרשויות הפלסטיניות והישראליות גם יחד, לאפשר באופן זמני העברה של התיעוד הדרוש בין שני הצדדים, כדי להבטיח למטופלים מעזה גישה לשירותי רפואה חיוניים.

מאמר נוסף בעלון מתמקד בחששות הסביבתיים והבריאותיים הנובעים מן ההצטברות המוגברת של פסולת מוצקה באזורים מסוימים של רצועת עזה. אבו אחמד, אב לשבעה שרואיין במאמר, טוען כי המזבלה הלא רשמית שלידה הוא מתגורר בצפון עזה "הרסה את חיינו", כלשונו. פערים קודמים בטיפול בפסולת מוצקה החריפו מאז פרוץ המגפה, משום שאין בנמצא מערכת נפרדת לאיסוף ופינוי של פסולת זיהומית. במאמץ לטפל בבעיה זו רכש האו״ם מתקן ייעודי לטיפול בפסולת זיהומית; אלא שהייבוא של המתקן התעכב בשל הקפאת התיאום בין הרשות הפלסטינית לישראל.  

המאמר השלישי בגיליון זה של העלון מטפל בגאות באלימות מתנחלים: בין ינואר למאי 2020 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים 143 מתקפות שבהן נפצעו 63 פלסטינים, 13 מהם ילדים, ונגרם נזק נרחב לרכוש פלסטיני, לרבות 3,700 עצים ושתילים, גידולי שדה ויותר ממאה כלי רכב. מתקפות אלה החריפו את מצוקתן של קהילות חלשות ופגיעות מלכתחילה, שכבר נפגעו מהגבלות הגישה ואמצעי הריחוק הפיזי שהרשויות הפלסטיניות והישראליות הטילו בניסיון להכיל את המגפה. כפי שקבע מזכ״ל האו״ם, "אף שבשנים האחרונות עשו הרשויות הישראליות מאמצים למנוע, לחקור ולעמיד לדין מבצעים של תקריות מסוימות של אלימות מתנחלים, בסך הכול, האקלים השליט של פטור מעונש שממנו נהנים מתנחלים אלימים ומי שמשתלטים על אדמה פרטית פלסטינית נותר בעינו."

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית