פורסם ביום 12 אוקטובר 2020
 במסגרת  

סקירה כללית | אוגוסט-ספטמבר 2020

סקירה כללית | אוגוסט־ספטמבר 2020

גם באוגוסט ובספטמבר עמד המצב ההומניטרי בשטח הפלסטיני הכבוש בסימן מגפת COVID-19 המתמשכת. ב־24 באוגוסט אותרו ברצועת עזה הנדבקים הראשונים בקהילה.[1] בתגובה הכריזו הרשויות המקומיות על מצב חירום ואכפו סגר, ובהדרגה הוחלו בו הקלות, ככל ששיעור ההדבקה יורד. עם זאת, הגבלות אלה החריפו את תנאי החיים הירודים ממילא בעזה ואת החששות הקשורים אליהם. אחד מגורמי החשש האלה הוא תחום בריאות הנפש, לאור הגידול בשיעור ההתאבדויות, הנידון באחד המאמרים בגיליון זה.

נכון ל־10 בספטמבר, 24 בני אדם – בהם ארבע נשים וחמישה ילדים – שלחו יד בנפשם, על פי דיווחים, לעומת 22 התאבדויות שדווח עליהן בשנת 2019 כולה. על פי דיווחים, גם בניסיונות התאבדות של ילדים חלה עלייה חדה: 44 ניסיונות התאבדות בשנת 2020 לעומת שמונה ב־2019. אלימות חוזרת ונשנית, המצור המתמשך, תנאי החיים המידרדרים ותחושת חוסר תקווה הם הגורמים העיקריים להידרדרות של הבריאות הנפשית בעזה. מימון עבור התערבויות הומניטריות בתחום זה, לרבות במסגרת תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2020, דרוש בדחיפות, בצד רפורמות מבניות שיש ליישם במערכת בריאות הנפש בשטח הפלסטיני הכבוש.

חשש נוסף בתחום ההגנה הנוגע לתושבי עזה ומודגש בגיליון זה הוא סכנת נפלי המלחמה. בשל מעשי איבה ועימותים הפורצים לסירוגין, מספר אזורי מגורים, שדות חקלאיים ואזורי הריסות בעזה מזוהמים בנפלי מלחמה המסכנים את חייהן של קבוצות הנחשפות אליהם, כגון חקלאים, תלמידים ועובדי בניין. במאמץ למתן סיכונים אלה מנהלת סוכנות האו״ם לפינוי מוקשים פעולות חינוכיות ומבצעת פינויי חירום של נפלי תחמושת ואומדני סיכון. עם זאת, גם סוכנות האו״ם לפינוי מוקשים מתמודדת עם משבר מימון קשה, שסביר שיוביל עד לסוף השנה לעצירת פעולות אלה, יחריף את הסיכון לאזרחים ויערער את המוכנות לקראת מעשי איבה עתידיים. 

הסכמים לנורמליזציה של היחסים בין ישראל לבין איחוד האמירויות הערביות ובחריין, שנחתמו בספטמבר, הובילו על פי דיווחים להקפאת התוכניות הישראליות לסיפוח חלקים מהגדה המערבית הכבושה. עם זאת, בכירים ישראליים ואמריקניים מסרו כי התוכניות רק נדחו;[2] עקב כך לא חידשה הרשות הפלסטינית את המגעים הדו־צדדיים עם ישראל, שהוקפאו במאי 2020 בתגובה על האיומים בסיפוח. 

במאמץ למתן את ההשלכות של היעדר מגע זה עבור תושבי עזה שהופנו לבתי חולים בגדה המערבית ובישראל, מפעיל ארגון הבריאות העולמי מאז 6 בספטמבר מנגנון תיאום זמני, לתמיכה באישור של היתרי יציאה ישראליים עבור מטופלים ומלוויהם. 

ההשלכות השליליות של היעדר התיאום המתמשך בבני אדם חלשים ופגיעים אחרים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש נותרו בעינן. כך הדבר לגבי פלסטינים החיים בחלק המוגבל ביותר של H2, שטח העיר חברון שבשליטת ישראל, הממוקם גם בנפה שהפכה למוקד המגפה. כפי שמתאר מאמר בגיליון זה, אף שבשלושת החודשים האחרונים מתמודדים תושבים אלה עם הגבלות גישה נוספות שהטילו הרשויות הישראליות, כעת הם כבר אינם יכולים להיעזר ברשות הפלסטינית שתתערב למענם אצל הרשויות הישראליות. 

פלסטינים החיים ב"מרחב התפר", השטח שבין גדר ההפרדה לקו הירוק, גם הם אוכלוסייה חלשה הנפגעת מהגבלות הגישה הישראליות הקיימות ומהיעדר התמיכה הנוכחי מצד הרשות הפלסטינית. לרוב הקהילות באזור זה אין תשתית בסיסית ותושביהן נאלצים לעבור במחסומים כדי להגיע למקומות עבודה ולבתי ספר, וכן כדי לשמור על קשרי משפחה ויחסים חברתיים עם יתר הגדה המערבית. מאמר נוסף בירחון מתמקד בכפר ברטעה, הכפר הגדול והמאוכלס ביותר ב"מרחב התפר". מאז בניית גדר ההפרדה התנועה בין המובלעת של ברטעה ליתר הגדה המערבית מוגבלת לשני מחסומים. בשל ההגבלות בהקשר של CIVD-19 נותרו מחסומים אלה סגורים במשך שבועות, או שהמעבר בהם הותר רק במקרי חירום המצריכים "תיאום מוקדם" עם הרשויות ישראליות, תנאים המותירים את הקהילה מבודדת עוד יותר.


[1] עד ל־24 באוגוסט, כל מי שאובחן בו הנגיף מקרב נוסעים שחזרו לעזה דרך מעברי רפיח או ארז הוחזק במרכזי בידוד חובה למשך 21 יום.

[2] Tova Lazaroff, “Netanyahu pledges annexation”, The Jerusalem Post, 31 August 2020; Middle East Eye, “Israel's West Bank annexation postponed for a year, not cancelled, says Friedman”, 30 September 2020.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית