פורסם ביום 12 פברואר 2020
 במסגרת  

המצור על עזה | הקלה בהגבלות אבל רוב בני האדם עדיין "כלואים"

הקלות מסוימות הוחלו בשנת 2019 במצור הישראלי על רצועת עזה, שהוטל ב־2007 בנימוק של שיקולים ביטחוניים, וכן בהגבלות הגישה שמטילה מצרים. עם זאת, תנועתם של בני אדם וסחורות אל עזה, ממנה ובתוכה עדיין מוגבלת מאוד.

מעבר כרם שלום, 17 במאי 2018 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

תנועת בני אדם

תנועתם של פלסטינים אל עזה וממנה דרך מעבר ארז שבשליטת ישראל נותרה אסורה ברובה. ב־2019 יצאו את עזה דרך מעבר זה 526 בעלי היתרים בממוצע מדי יום, הנתון הגבוה ביותר בעשור האחרון.[1] גידול זה מיוחס ברובו למתן "היתרי סוחרים" לפועלים המועסקים בישראל, שכניסתם נאסרה רשמית מאז 2006. בממוצע, מספר היוצאים דרך מעבר ארז בעשור שבין 2010 ל־2019 היה 287 בני אדם ביום, לעומת יותר מ־20 אלף יציאות ביום בשנת 2000, לפני האינתיפאדה השנייה.

שיעור האישור של בקשות להיתרים ליציאה מעזה דרך מעבר ארז עבור מטופלים שהופנו לטיפול רפואי או לבדיקות מחוץ לעזה (בגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, או בישראל) עמד ב־2019 על 64%. יתר הבקשות נענו בשלילה או נותרו בלא מענה עד למועד התור שנקבע למטופל. אף שנתון זה מייצג עלייה לעומת שיעור האישור ב־2018 (61%), הוא נמוך בהרבה משיעור האישור הממוצע במהלך העשור, שעמד על 76%.

שיעור אישור בקשות מטופלים להיתרי יציאה מעזה דרך מעבר ארז – 76% בממוצע

 

מעבר רפיח הנתון לשליטת מצרים נפתח באופן סדיר מאז מאי 2018, ובשנת 2019 תועדו בו בממוצע 213 בני אדם שיצאו אותו מדי יום, עלייה לעומת 52 בשנים 2017-2015, שבמהלכן הוא היה סגור במרבית הזמן.[2] השיא במספר היוצאים מעזה דרך רפיח (578 בני אדם ביום) תועד ב־2012, במהלך כהונתו של הנשיא מורסי במצרים. בממוצע, בעשור שבין 2010 ל־2019 יצאו במעבר זה 226 בני אדם מדי יום. יש לציין כי מספר הכניסות לעזה דרך מעבר רפיח בתקופה זו היה 210 בני אדם ביום, כך שבמצטבר, מספר האנשים שיצאו מעזה במרוצת העשור גבוה בכמעט 60 אלף ממספר האנשים שחזרו אליה.

226 בני אדם בממוצע יצאו מדי יום את עזה דרך מעבר רפיח

תנועת סחורות

בשנת 2019 הוכנסו לעזה דרך מעבר כרם שלום, הנתון לשליטת ישראל, כ־95,600 מטעני סחורות (למעט דלק).[3] מבין אלה, 73% הכילו חומרי בניין או מזון. נפח היבוא לעזה הגיע לשיאו ב־2016, ומאז ירד בהדרגה. הכנסת שורה ארוכה של סחורות המוגדרות על ידי ישראל כ"פריטים דו־שימושיים", היכולים לשמש למטרות אזרחיות או צבאיות (לרבות חומרי בניין, ציוד ואלקטרוניקה בסיסיים), עדיין אסורה, או כפופה לנוהלי אישור מורכבים.

בממוצע חודשי, נפח היבוא במהלך העשור (6,375 מטעני סחורות) היה נמוך ביותר מ־40% מהנתון המקביל במחצית הראשונה של 2007 (11,200 מטעני סחורות), לפני הטלת המצור.  מאז 2007 גדלה אוכלוסיית עזה מ־1.4 ל־2 מיליון נפש.

כמו כן, ב־2019 הוכנסו לעזה כ־7,600 מטעני סחורות דרך מעבר רפיח ו"שער סלאח א־דין" הפועל לצידו, נתון המייצג 7% מכלל היבוא לעזה במשך השנה. היבוא ממצרים גדל ב־50% כמעט לעומת 2018. שער זה משמש באופן סדיר להכנסת סחורות רק מאז פברואר 2018, בעקבות הבנות שהושגו בין מצרים לרשויות חמאס.

במהלך 2019 הורשו בסך הכול 3,146 מטעני סחורות לצאת את עזה דרך מעבר כרם שלום, הנתון הגבוה ביותר זה עשור. 84% מהמטענים האלה הכילו תוצרת חקלאית, שרובה הגדול נועד לגדה המערבית.

היקף הוצאת הסחורות מעזה גדל בהדרגה מאז שנת 2015, השנה שבה חידשה ישראל את הגישה של סוחרים מעזה לשווקים המסורתיים שלהם בגדה המערבית ובישראל. ואף על פי כן, בשנת 2019 היה נפח הסחורות המיוצאות מעזה רק רבע מהנתון שתועד במחצית הראשונה של 2007, לפני הטלת המצור. יכולתם של עסקים לחדש או להגדיל את המכירות שלהם מחוץ לעזה נפגעת בשל גורמים רבים, בהם קשיים בגישה לתשומות חיוניות, מחסור בחשמל והגבלות ואי־ודאות הנוגעות למעברים.

הסיפור של סיהאם: סיהאם בת ה־53, תושבת עזה ואם לעשרה ילדים, אובחנה ב־2013 כחולה בלוקמיה, שהתפשטה לימים למח העצם שלה. מהעת ההיא ואילך סיהאם נאבקת להגיע לבית החולים בירושלים המזרחית שבו היא מקבלת טיפולי כימותרפיה, מאחר שהבקשות שהגישה להיתרי יציאה מעוכבות מדי פעם בפעם. "משטר ההיתרים, תנאי החיים הקשים, העוני והמצור דנים את חולה הסרטן בעזה למוות איטי. כל מה שאני רוצה זה לקבל טיפול, ושיתייחסו אלי בכבוד", אמרה סיהאם למשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים ב־2017 (ראו כאן). כיום יש לה היתר המתיר לה לצאת לירושלים המזרחית פעמיים בחודש, באופן סדיר.

סיהאם א־טטארי מטופלת בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבירושלים המזרחית, ינואר 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

הסיפור של רנא: אף שמעבר רפיח שב לפעול, מגוון גורמים, בהם בדיקות ביטחוניות מרובות בדרך למצרים וחזרה, עדיין פוגעים בתנועת בני האדם דרכו. רנאן בת ה־44 יצאה את עזה דרך רפיח ביולי 2018, כדי לבקר אצל משפחתה בירדן שאותה לא ראתה במשך חמש שנים. הנסיעה חזרה לעזה נמשכה ארבעה ימים. "הדרך הייתה מתישה להחריד ולוותה בחוסר שינה וברעב. בדרך עצרו אותנו בעשרות מחסומים ובכל אחד מהם פרקו את הכבודה שלנו וחיפשו בה; אחר כך שהינו במעבר עצמו 21 שעות", סיפרה למשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (ראו כאן).

ראזי מושתחאהסיפורו של ר׳אזי: ראזי מושתחא הוא בעליו של בית חרושת לגלידה שמכר בעבר את רוב תוצרתו לישראל. ביטול היתר הכניסה של לישראל, בלוויית הקשיים ביבוא תשומות קריטיות והמחסור בחשמל, הובילו לירידה חדה ברמות הייצור. "היום אני מעסיק רק 60-50 עובדים, לעומת 120 בעבר", אמר בדצמבר 2017 למשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (למידע נוסף ראו כאן). ביולי 2019 הוחזר לר׳אזי ההיתר שלו אבל הוא עדיין מתקשה להתמודד עם הגבלות הייבוא והעסק שלו לא התאושש.


[1] חישוב הממוצעים היומיים בוצע באמצעות חלוקת מספר היציאות הכולל בכל שנה ב־365, בלא להתחשב במספר הימים שבהם היה המעבר פתוח.

[2] הממוצעים יומיים מחושבים באותה שיטה המשמשת לחישוב במעבר ארז.

[3] סחורות מוכנסות לעזה בשיטת גב-אל-גב: הסחורות נפרקות ממשאיות ישראליות בעברו הישראלי של מעבר כרם שלום, ומועברות לעזה במשאיות פלסטיניות. הנתונים המובאים כאן משקפים את מספר מטעני הסחורות שיצאו את המעבר לתוך עזה, והוא שונה לעיתים ממספר המטענים שנכנסו אל המעבר מישראל.

[4] בשנים שלאחר הטלת המצור פסקה בהדרגה הכנסת סחורות לעזה דרך מעברי קרני, נחל עוז, סופה וארז, כך שמעבר כרם שלום הפך לנתיב המסחרי הפעיל היחיד עם ישראל.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית