פורסם ביום 25 אוגוסט 2020

גדר ההפרדה עדיין מבודדת מאחוריה כ־11 אלף פלסטינים; 16 שנה אחרי חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק

להגבלות על הקהילות ב "מרחב התפר" מיתוספים האמצעים הננקטים בגין COVID-19

* מאמר זה נכתב בתמיכת סוכנות הסעד והתעסוקה של האו״ם (אונר״א)

אום פואד היא פליטה פלסטינית רשומה בת 45 החיה עם בן זוגה וארבעת ילדיה בוואדי אל חַ׳זְרַכּ שבצפון נפת ג׳נין. הכפר הבדואי הזעיר שלה הוא אחד משבע קהילות פלסטיניות המהוות יחד את מובלעת ברטעה, שבין גדר ההפרדה מצד אחד לבין קו שביתת הנשק משנת 1949 ("הקו הירוק") מצד שני. כעת, בשל הגדר, המובלעת מנותקת פיזית מיתר הגדה המערבית. גדר ההפרדה סוטה מן הקו הירוק באזור זה כדי לכלול ארבע התנחלויות מגורים (חיננית, תל מנשה, שקד וריחן), שאוכלוסייתן הכוללת מונה 2,500 נפש, וכן אזור תעשייה. מאז שהשטח הוכרז "סגור" ב־2003 זקוקה אום פואד, כמו יתר תושבי "מרחב התפר" מגיל 16 ומעלה, להיתר כדי להמשיך לגור בבית שלה עצמה. כן מאפשר לה ההיתר לעבור במחסום ישראלי כדי להגיע לשירותים בחלקים אחרים של הגדה המערבית.[1]

על פי הערכות, בשל הסטייה של גדר ההפרדה מן הקו הירוק חיים ב"מרחב התפר" כ־11 אלף פלסטינים המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות.[2] ברוב הקהילות האלה אין מרכזי בריאות, בתי ספר או חנויות, ומצב זה מחייב את תושביהן לעבור במחסומים כדי להגיע למקומות עבודה ולשירותי חינוך ורפואה חיוניים וכדי לשמור על קשרי משפחה וקשרים חברתיים ביתר הגדה המערבית. על הכנסת מוצרי חלב, בשר וביצים מוטלות הגבלות, והרשויות הישראליות אינן מתירות לספקי שירותים להיכנס לשטחים אלה אלא אם השיגו קודם לכן היתרים ישראליים או אישור בעל פה מהרשויות הישראליות (מנגנון המכונה "תיאום מוקדם"). בני משפחה וחברים מתמודדים עם הגבלות דומות כשהם מבקשי להיכנס לשטח, ובשל כך ימי הולדת, חגים דתיים וחתונות נערכים בלית ברירה בעברה ה"פלסטיני" של גדר ההפרדה.

מובלעת ברטעה היא הגדולה והמאוכלסת ביותר מבין יישובי "מרחב התפר", ויש בה מרפאה של הרשות הפלסטינית ומספר בתי ספר, הממוקמים במרכז האוכלוסייה העיקרי, ברטעה א־שרקייה. אלא שהמרפאה נפתחת רק שלוש פעמים בשבוע, מציעה שירותים בסיסיים בלבד, ואום פואד נאלצת לשלם על הטיפולים. כפליטה פלסטינית רשומה יכלה אום פואד להיעזר בשירותיו של הצוות הרפואי הנייד של אונר״א, אבל ב־2018 הופסק שירות זה בשל אילוצים תקציביים. מטופלים הסובלים ממחלות כרוניות או ממחלות מסכנות חיים נאלצים לנסוע למתקנים רפואיים הממוקמים מחוץ למובלעת.[3] לדברי אום פואד, "בעלי, הסובל מבעיות בכליות ומלייפת ריאתית, נאלץ לנסוע באופן סדיר לבית החולים בג׳נין." לפני בניית גדר ההפרדה נמשכה הנסיעה לג׳נין 15 דקות בלבד, אבל כיום הזמן הדרוש לנסיעה לשם אינו צפוי, משום שהמעבר במחסום אפוף אי־ודאות.

הרשויות הישראליות מתַעלות את התנועה הפלסטינית בין מובלעת ברטעה לבין יתר הגדה המערבית דרך שני מחסומים: טורא וריחן־ברטעה. מחסום ריחן־ברטעה, המעבר העיקרי, פתוח בין 5:00 בבוקר ל־22:00, ומופעל על ידי חברת אבטחה ישראלית פרטית. בלילות, כששני המחסומים סגורים, או במקרי חירום, גישת התושבים מוסדרת באמצעות משא ומתן בין מועצת הכפר ברטעה לבין הרשויות הישראליות. תושבים מתלוננים על עיכובים תכופים ומעת לעת על הטרדות: אום פואד זוכרת כיצד בחודש הרמדאן עיכבו אותה כוחות ביטחון ישראליים במחסום למשך מספר שעות "בלי שום סיבה, למרות שהיו לי ההיתרים ומסמכי הזיהוי הדרושים." היא מדווחת גם כי יש נשים הרות שחוששות לעבור בגלאי המתכות מפני שהן מאמינות שהדבר עלול להזיק להן או לעובריהן.

הגבלות COVID-19 מוסיפות ללחצים המופעלים על קהילות "מרחב התפר"

להגבלות הגישה המוטלות זה זמן רב על הקהילות ב"מרחב התפר" היתוספו אמצעי החירום שנקטו הרשויות הישראליות והפלסטיניות כאחד מאז מרס 2020, במאמץ להכיל את התפשטות COVID-19. מחסום טורא נסגר לחלוטין בין 22 במרס ל־21 באפריל. הגישה דרך מחסום ריחן־ברטעה הותרה רק במקרי חירום שבהם הוסדר "תיאום מוקדם" עם הרשויות הישראליות, וכן עבור כלי רכב שהעבירו אספקת מזון ומצרכים חיוניים אחרים לתוך המובלעת. בתיאום עם מועצת הכפר הצליחה אונר״א לחלק למשפחות הפליטים החלשות והפגיעות ביותר שגרות במובלעת חבילות מזון, שוברי מזומן ותרופות למחלות לא מידבקות, וכן סיפקה סיוע במזון לקהילות פליטים בדואיות. למרות הקשיים שעימם היא מתמודדת, אום פואד ממשיכה להיות המפרנסת הראשית של משפחתה. "אני אם עובדת לארבעה ילדים ואשתו של אדם חולה. אני מכינה גבינה ומוכרת אותה בכפרים השכנים, וככה הצלחתי לשלוח שלושה ילדים לאוניברסיטה."

באזור ירושלים, תנאי החיים של כ־400 פלסטינים בעלי תעודות זהות פלסטיניות, המבוּדדים בשמונה יישובים לפחות בין גדר ההפרדה לבין שטח השיפוט של עיריית ירושלים הישראלית, נעשו מאתגרים עוד יותר בשל האמצעים שננקטו כדי להכיל את המגפה. אף שהיישובים ממוקמים בעברה ה"ירושלמי" של גדר ההפרדה, לתושביהם אסור לגור בירושלים המזרחית או להיכנס אליה, והם מנותקים פיזית מיתר הגדה המערבית. גישת התושבים לשירותים בסיסיים מוגבלת באופן חלקי או מלא, והם חיים בפחד מתמיד מפני עקירה. 

חלקם נשואים לבני או בנות זוג בעלי תעודות זהות ירושלמיות, עוד מהזמן שבו שטח השיפוט העירוני לא היה אלא קו על המפה, והתנועה והגישה התנהלו בצורה חלקה יותר. יש המשתמשים במנגנונים שהנהיג המנהל האזרחי הישראלי, שבמסגרתם רשימת שמותיהם של חברי הקהילה מוחזקת במחסום הקרוב ביותר אליה, ומאפשרת מעבר דרך פתח בגדר ההפרדה ליתר הגדה המערבית. אחרים, פנו להליכים משפטיים והצליחו להשיג היתרים זמניים המאפשרים להם להמשיך לגור בבתיהם ולעבור במחסומים. יש מי שלא השיגו הסדרים מיוחדים והם כלואים הלכה למעשה בבתיהם, מחשש שייעצרו או אולי אף "יגורשו" לאזורי הגדה המערבית שמעבר לגדר.

כ־23 משפחות המונות 140 בני אדם בקירוב חיות במספר קהילות הפזורות בין ירושלים לבית לחם. גדר ההפרדה ניתקה אותן פיזית מהאזור העירוני של בית לחם, המשמש מרכז השירותים, המחיה והחברה העיקרי שלהן, ואשר תושביהן יכולים להגיע אליו כעת רק דרך מחסום גילה. אף שכמעט 90% מתוכם הם פליטים רשומים, אילוצים כספיים אינם מאפשרים לאונר״א להמשיך לספק שירותי רפואה ניידים באזור. 

בשל הגבלות COVID-19, התושבים היו מנועים מלהיכנס לבית לחם מרגע שהרשות הפלסטינית הכריזה ב־5 במרס על מצב חירום ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש, ועקב כך הוטל על בית לחם סגר לאחר שהנדבקים הראשונים אומתו בעיר. בנוסף, ב־8 במרס סגרו הרשויות הישראליות את מחסום גילה הסמוך. 

לאחר שהצלב האדום הבינלאומי התערב, התירו הרשויות הישראליות למספר תושבים להיכנס לבית צפאפא, יישוב פלסטיני בתחום שטח השיפוט של עיריית ירושלים, כדי לקנות מזון ומצרכים חיוניים אחרים. עם זאת, הסדר זה בא אל קיצו כשגם ביישוב זה אותרו נדבקים ב־COVID-19. בתחילת מאי חילקה אונר״א חבילות מזון ותרופות למחלות לא מידבקות לכל המשפחות הנזקקות במובלעת זו, והיא שומרת על קשר עם הקהילות כדי לברר מה צורכיהן. בעקבות אומדן צרכים מהיר של משקי בית הצליחו מספר ארגונים לא ממשלתיים לספק לקהילות מזון, ערכות היגיינה ותמיכה נוספת.

חלוקה סיוע של אונר״א לקהילה ב־4 במאי 2020. © צילום: אונר״א, עלי ח׳טיב / חיפא דיסי

בית הדין הבינלאומי לצדק: יש לפרק את החומה

בחוות הדעת המייעצת שלו על ההשלכות המשפטיות של בניית חומה בשטח הפלסטיני הכבוש, הכיר בית הדין הבינלאומי לצדק בכך שישראל "נאלצת להתמודד עם מעשי אלימות רבים, בלתי מובחנים וקטלניים נגד אוכלוסייתה האזרחית" וכי יש לה "הזכות, ואף החובה, להגיב במטרה להגן על חיי אזרחיה. [אולם] האמצעים הננקטים חייבים להתבצע בכפוף למשפט הבינלאומי החל בהקשר זה."

בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי אותם קטעים של תוואי הגדר העוברים בתוך הגדה המערבית, לרבות ירושלים המזרחית, מהווים הפרה של התחייבויותיה של ישראל במסגרת החוק הבינלאומי. בית הדין קרא לישראל להפסיק את בניית הגדר "לרבות בירושלים המזרחית ובסביבתה"; לפרק את אותם מקטעים שכבר הושלמו ונמצאים בתוך השטח הפלסטיני הכבוש, לרבות בתוך ירושלים המזרחית ובסביבתה; ו"לבטל או להכריז לאלתר על אי־נפקותן של כל פעולות החקיקה והתקנות הנוגעות לחומה."[4]

מאז מתן חוות הדעת המייעצת, מספר שינויי תוואי של גדר ההפרדה בצפון הגדה המערבית "חיברו מחדש" כמה מקהילות "מרחב התפר" ליתר הגדה המערבית. עם זאת, בניגוד לקביעה בחוות הדעת המייעצת של בית הדין, באף אחד מהמקרים לא הועתק התוואי אל הקו הירוק או לשטח ישראל, וכל התיקונים יושמו בעקבות פסיקות בג״ץ.

כדי לצמצם את המצוקה ההומניטרית של הפלסטינים הנפגעים, על ישראל לפרק או להעתיק את המקטעים הבנויים של גדר ההפרדה ל"קו הירוק", בהתאם לקביעת חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק. ועד אז, על הרשויות הישראליות לבטל את משטר השערים וההיתרים ולהבטיח את חופש התנועה של תושבים וחקלאים. משפט זכויות האדם הבינלאומי קובע כי הגבלות על חופש זה ניתן להטיל רק משיקולים של ביטחון לאומי, הסדר הציבורי או בריאות הציבור, וכי יש להבטיח שהם נחוצים, מידתיים לתכלית המבוקשת, אינם מפלים, וכי בעת הטלתם מובאים בחשבון זכויות היסוד והצרכים הבסיסיים של בני האדם הנפגעים,  לרבות זכותם לבריאות, עבודה ותנאי חיים נאותים.


[1] באזורים מסוימים שלא הוכרזו "סגורים", הבקרה על המגורים והגישה מתבצעת באמצעות תעודות זהות וכפופה לאישור בעל פה מהרשויות הישראליות, שיטה המכנה "תיאום מוקדם".

[2] רוב הפלסטינים תושבי ירושלים המזרחית גרים גם הם בין גדר ההפרדה לבין קו הירוק, אבל שטח זה לא הוכרז סגור, והתקנות הקשורות לגדר לא פגעו בחופש התנועה או במעמד התושבוּת שלהם.

[3] על תושבי "מרחב התפר" נאסר להיכנס לישראל, אף שאין בנמצא מכשול פיזי המונע מהם לחצות את הקו הירוק.

[4] האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, סעיף 12;

Human Rights Committee, General Comment No. 27 (1999) on freedom of movement, paras. 11–18.

הנוסח המחייב והמלא הוא המקור בשפה האנגלית