מגדר

רנא בת ה־14 מח׳אן יונס נאלצה לשהות שלושה שבועות בבידוד ביתי לאחר שבאה במגע עם קרוב משפחה שנמצא חיובי בבדיקה לגילוי COVID-19. בכל התקופה אמה הייתה בחו״ל והיא שהתה עם אביה ואחיה. "פחדתי מאוד ממה שעלול לקרות לנו ולא הצלחתי לעשות שיעורים או כל דבר אחר", אמרה רנא.

מהא (שם בדוי), בת ארבעים ואם לשלושה, היא תושבת אל־בורייג׳, אחד ממחנות הפליטים העניים והצפופים ביותר במרכז רצועת עזה. כמעט ארבע מכל עשר נשים ברצועת עזה מתמודדות עם אלימות במשפחה, לרוב מצד בני הזוג. מהא היא אחת מהן.

על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, נכון ל־26 באפריל 2020 היו בגדה המערבית וברצועת עזה (למעט ירושלים המזרחית) 221 נדבקים (64.6%) ו־121 נדבקות (35.4%) ב־COVID-19. 17% מהפלסטינים והפלסטיניות שנדבקו הם ילדים: בנים ובנות שגילם קטן מ־18; 63% בגילים שבין 18 ל־50; ו־20% בני יותר מ־50. לפי נתוני משרד הבריאות בעזה, נכון ל־25 באפריל 2020, מתוך 1,971 בני האדם השוהים במתקני בידוד בעזה 57.2% (1,123) הם גברים וילדים ואילו 42.8% (848) הן נשים וילדות.

מוחמד בן ה־35, אב לשלושה מבית חָנוּן, נורה ברגלו בקליע חי בהפגנה הראשונה שהתקיימה במסגרת "צעדת השיבה הגדולה", ב־30 במרס 2018. "עברתי 25 ניתוחים אבל אני עדיין סובל מכאבים", הוא אמר למשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים. בשל מוגבלותו איבד מוחמד את עבודתו כפועל בניין ומצבה הכלכלי של משפחתו החל להידרדר. "אשתי לא יכלה לשאת את מצבי ואת העוני, אז התגרשנו. אין לי כלום בחיים, רק אומללות".

סחר א־נבאהין היא אישה בת 31 שגורלה נקבע במידה רבה נוכח היעדר גישה למידע ולשירותים סדירים ואיכותיים בתחום תכנון המשפחה. היא חיה עם בעלה וששת ילדיהם במחנה אל־בורייג׳ שבנפת מרכז עזה. שלושה מההריונות של סחר לא היו מתוכננים, בשל היעדר אמצעי מניעה זמינים. כיוון שהיא ובעלה אינם מצליחים למצוא עבודה, המשפחה בת שמונה הנפשות חיה בלא כל הכנסות שהן.

היום התכנסו בעיר עזה עובדי ארגוני הסיוע ועמיתיהם מהמדינות התורמות ומהקהילה הדיפלומטית כדי לציין את היום ההומניטרי העולמי. השנה מוקדש יום זה להבעת הוקרה לנשים העוסקות בפעילות הומניטרית.