עקירה

חלק מהמסמכים אינם זמינים בשפה העברית. לרשימה מלאה ניתן לפנות לגרסה האנגלית של דף זה.

אלפי פלסטינים בשטח הפלסטיני הכבוש נעקרו בכפייה או חיים בצל סכנת עקירה בכפייה, מצב שנודעו לו השפעות פיסיות, חברתיות־כלכליות ופסיכו־חברתיות מיידיות וארוכות טווח על משפחות פלסטיניות, ובמיוחד ילדים. בגדה המערבית הגורמים העיקריים לעקירה הם מרכיבי מדיניות הקשורים בכיבוש, לרבות חוסר היכולת להשיג היתרי בנייה וההריסות הקשורות בכך, סוגיות הנוגעות למעמד התושבוּת והפגיעה שפוגעת גדר ההפרדה. במקרים מסוימים, קהילות שלמות בגדה המערבית חיות תחת סכנת העברה בכפייה. ברצועת עזה העקירה נובעת בעיקר מנזק לבתים או הריסתם במהלך מעשי איבה או מבצעים צבאיים. עקורים רבים בעזה אינם מסוגלים לשקם או לתקן את בתיהם בשל אי־יכולתה של ממשלת ההסכמה הלאומית הפלסטינית למלא ביעילות תפקידי ממשל; ההגבלות שישראל מטילה זה שנים על יבוא חומרי בניין המוגדרים כ"פריטים דו־שימושיים"; והקצב האיטי של תשלום כספי התרומות שמדינות חברות התחייבו להקצות לצורכי השיקום.

משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים עוקב אחר עקירתם של פלסטינים בשל הריסת בתים בגדה המערבית באמצעות מערכת ניטור ההריסות המקוונת שלו. נתונים רשמיים על צווי הריסה בשטח C זמינים כאן.

מאמרים והודעות לעיתונות

11 אוקטובר 2017 |
ג'ובת א־דיב, 2017

ההתמקדות, בחודשים האחרונים, בתשתית שירותים חיוניים בקהילות פלסטיניות בשטח C, שהן פגיעות מלכתחילה, החריפה את הסביבה הכופה ומציבה את התושבים בסכנת העברה בכפייה. באוגוסט, ערב שנת הלימודים החדשה, החרימו הרשויות הישראליות תשעה מבנים הקשורים לחינוך ומשרתים 170 ילדים בשלוש קהילות כאלה.

11 ספטמבר 2017 |
ילדות בגילים שבין 7 ל־14 נהנות מפעילות בנושא מִחזוּר במרכז למשפחות פורסאן אל־ר׳אד, בית חנון, 2017 / © צילום: יוניצף

מעשי האיבה בין ישראל לארגונים חמושים פלסטיניים, שנמשכו מ־8 ביולי עד 26 באוגוסט 2016, היו ההרסניים ביותר שידעה רצועת עזה מאז הכיבוש הישראלי ב־1967. במעשי האיבה האלה נהרגו 2,251 פלסטינים, בהם לפחות 1,462 אזרחים, ו־71 ישראלים, חמישה מהם אזרחים. יותר מ־11 אלף פלסטינים נפצעו, בהם מאות שנותרו נכים לטווח ארוך, ושיעור עצום מן האוכלוסייה, במיוחד ילדים, לקו בטראומה. ההרס או הנזק הקשה שנגרם לכ־17,800 יחידות דיור הותירו כ־100 אלף בני אדם עקורים. גם לתשתית, לעסקים ולאדמות החקלאיות בעזה נגרם נזק משמעותי.

11 ספטמבר 2017 |
ילדות בגילים שבין 7 ל־14 נהנות מפעילות בנושא מִחזוּר במרכז למשפחות פורסאן אל־ר׳אד, בית חנון, 2017 / © צילום: יוניצף

מעשי האיבה בין ישראל לארגונים חמושים פלסטיניים, שנמשכו מ־8 ביולי עד 26 באוגוסט 2016, היו ההרסניים ביותר שידעה רצועת עזה מאז הכיבוש הישראלי ב־1967. במעשי האיבה האלה נהרגו 2,251 פלסטינים, בהם לפחות 1,462 אזרחים, ו־71 ישראלים, חמישה מהם אזרחים. יותר מ־11 אלף פלסטינים נפצעו, בהם מאות שנותרו נכים לטווח ארוך, ושיעור עצום מן האוכלוסייה, במיוחד ילדים, לקו בטראומה. ההרס או הנזק הקשה שנגרם לכ־17,800 יחידות דיור הותירו כ־100 אלף בני אדם עקורים. גם לתשתית, לעסקים ולאדמות החקלאיות בעזה נגרם נזק משמעותי.

11 ספטמבר 2017 |
אָיוּבּ שמאסנה בן ה־84 ביום שבו פונו הוא ומשפחתו, 5 באוגוסט 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

התפתחויות שחלו לאחרונה בירושלים המזרחית מדגישות את הסביבה הכופה הפוגעת ברבים מהתושבים הפלסטינים בעיר. ארבע תוכניות התנחלות שקודמו לאחרונה בשכונת שייח׳ ג׳ראח מציבות יותר משבעים תושבים פלסטינים בסכנת פינוי.

4 יולי 2017 |
אזור שהוגדר כשטח אש בצפון בקעת הירדן. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

מאז שנות השבעים הכריזה ישראל כ־18% משטחי הגדה המערבית, שהם כמעט 30% משטח C, שטחי אש לאימונים צבאיים. שהייה בשטחים אלה אסורה בצו צבאי, אלא כאשר ניתן היתר מיוחד. למרות האיסור ממוקמות בתוך שטחים אלה 38 קהילות רועים פלסטיניות קטנות, שאוכלוסייתן מונה יותר מ־6,200 נפש. רבות מהקהילות הללו היו קיימות בשטח עוד לפני סגירתו.

13 אפריל 2017 |
הריסה לשם ענישה בג׳בל מוכבר, בבית משפחתו של בהא עליאן, אחד ממבצעי מתקפה ב־13 באוקטובר 2015 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ינואר 2016.

בעקבות עלייה בפיגועי פלסטינים מאז אוקטובר 2015, ובנימוק של צורך בהרתעה ומניעה, יישמו הרשויות הישראליות אמצעים המענישים פלסטינים על מעשים שלא הם ביצעו ושאינם נושאים באחריות הפלילית להם. אמצעים אלה כוללים הרס בתיהם של פלסטינים שבני משפחתם ביצעו פיגוע או חשודים בביצוע או תכנון של פיגוע, והטלת סגר על שכונות שבהן התגוררו כמה מהחשודים. נהגים אלה מעוררים חששות בדבר ענישה קולקטיבית, שסעיף 33 של אמנת ז׳נבה הרביעית אוסר עליה.