הרס רכוש

חלק מהמסמכים אינם זמינים בשפה העברית. לרשימה מלאה ניתן לפנות לגרסה האנגלית של דף זה.

Gaza, 2014בשנים האחרונות נהרסו נכסים אזרחיים רבים במהלך מעשי איבה ומבצעים צבאיים, בעיקר ברצועת עזה. בנוסף, רכוש נהרס או הוחרם כחלק ממשטר התכנון והאִיזוּר שישראל כופה בשטח C ובירושלים המזרחית  שבגדה המערבית, או במסגרת הריסות או אטימות לשם ענישה בעקבות תקיפת ישראלים. באזורים מסוימים נהרס רכוש גם על ידי מתנחלים שתוקפים פלסטינים ממניעים פוליטיים, למשל באמצעות הצתת קרקע חקלאית, וכך מצטמצמת גישת הפלסטינים לשירותים ונפגעת פרנסתם.

המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר על הרס רכוש בשטח כבוש, אלא אם כן פעולות צבאיות מחייבות זאת לחלוטין. אף שהמענה ההומניטרי לאירועים מסוג זה כולל מתן מחסים, לעתים קרובות גם אלה נהרסים או מוחרמים.

משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים עוקב אחר ההריסה וההחרמה של רכוש פלסטיני בגדה המערבית באמצעות מערכת ניטור ההריסות המקוונת שלו. נתונים רשמיים על צווי הריסה בשטח C זמינים כאן.

מאמרים והודעות לעיתונות

24 פברואר 2021 |

אתמול ביקרתי בקהילת חומסה אל־בקייעה, שנמצאת בעומק כמה מאות מטרים בתוך שטח אש בצפון הגדה המערבית. בהתאם להליכי המשפט הישראלי, בתיהן ושאר רכושן של המשפחות השוכנות במקום נהרסו או נתפסו על ידי הרשויות הישראליות חמש פעמים מאז תחילת פברואר. אוהלים, מזון, מכלי מים ומספוא לבעלי החיים שלהן נתפסו כולם, למרות קריאות חוזרות ונשנות מצד הקהילה הבינלאומית לחדול ממעשים אלה, כפי שמחייב המשפט הבינלאומי. כפי שציינו בעבר, מצבים שבהם מופעל על קהילות לחץ לעבור מעוררים סיכון ממשי של העברה בכפייה.

19 פברואר 2021 |

אף שמאז העדכון האחרון ב־16 בפברואר לא בוצעו בחומסה אל־בקייעה הריסות או תפיסות נוספות, הקהילה ברובה מחוסרת הגנה, והמענה לצורכי החברים בה נותר מוגבל. בשל הנוכחות הצבאית הכבדה וחשש מפני תפיסות/חסימות נוספות של סיוע, ארגונים שותפים ממשיכים לספק מחסים למגורים ולבעלי חיים, מספוא ומבנים הקשורים למים, תברואה והיגיינה מחוץ לקהילה עצמה, סיוע שלא תמיד ניתן להגיע אליו.

5 פברואר 2021 |

הודעה מאת שרה מסקרופט, ראשת משרד האו״ם לתיאום עניינים המוניטריים בשטח הפלסטיני הכבוש, ג׳יימס הינן, ראש משרד זכויות האדם של האו״ם בשטח הפלסטיני הכבוש, ולוצ׳יה אלמי, הנציגה המיוחדת מטעם יוניסף למדינת פלסטין

8 דצמבר 2020 |
Home demolished in Beit Sira village (Ramallah) on 17 September 2020. Photo by OCHA

"ב־17 בנובמבר, כשנסעתי לאסוף את אחותי, ראיתי דחפור גדול וחשבתי לעצמי שבטח תהיה הריסה באחת הקהילות השכנות", נזכר רדאד דראר׳מה מקהילת הרועים אל־פאריסייה שבצפון בקעת הירדן. "לא עלה בדעתי ששוב יבואו אלינו. כשהגעתי הביתה, החיילים כבר התחילו לפרק את האוהל שלנו ולקחת אותו. הם אפילו לא הרשו לאשתי, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, לאסוף את החפצים שלה או אפילו לנעול נעליים..." האוהל החליף את ביתה הקודם של המשפחה, שנהרס חודש קודם לכן אחרי שהרשויות הישראליות הוציאו לגביו התראה המורה על פינויו תוך 96 שעות. הפעם לא ניתנה שום אזהרה מוקדמת לפני תפיסת האוהל, שהמשפחה קיבלה כסיוע הומניטרי בעקבות ההריסה.

10 ספטמבר 2020 |

הודעה מטעם המתאם ההומניטרי ג׳יימי מקגולדריק: בין מרס לאוגוסט 2020 נהרסו או נתפסו 389 מבנים בבעלות פלסטינית, שהם בממוצע 65 מבנים בחודש, שיעור ההריסות הממוצע הגבוה ביותר זה ארבע שנים

23 אוקטובר 2019 |
Palestinian man herding his livestock outside of Khirbet ar Ras al Ahmar, Jordan Valley (3 October 2019).  ©  Photo by OCHA

עזיז הוא פלסטיני בן 25 מח׳רבת ראס אל־אחמר, קהילה בדואית קטנה בצפון בקעת הירדן. בשש השנים האחרונות חווה עזיז ארבע הריסות שביצע המִנהל האזרחי הישראלי. בפברואר 2019 הרס המִנהל שבעה מבנים השייכים לעזיז, לרבות האוהלים שבהם גרה משפחתו ומחסים לבעלי החיים שלו. עזיז, אימו, אחיו ושתי אחיותיו נותרו מחוסרי בית ונאלצו לבקש מחסה בעיירה טמון (נפת טובאס), שם שהו במשך שבועיים, ולהותיר את עדריהם מאחור, חשופים לתנאי החורף הקשים.