ירושלים המזרחית

חלק מהמסמכים אינם זמינים בשפה העברית. לרשימה מלאה ניתן לפנות לגרסה האנגלית של דף זה.


בעקבות כיבוש הגדה המערבית ב־1967 סיפחה ישראל באופן חד־צדדי את ירושלים המזרחית לשטחה בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. פלסטינים תושבי ירושלים קיבלו מעמד של "תושבי קבע" בישראל, ובדרך כלל מעמד זה מעניק להם חופש תנועה נרחב יותר בהשוואה לפלסטינים מאזורים אחרים בשטח הפלסטיני הכבוש, ואף מאפשר להם לשלם למערכות שירותי הרווחה הישראליים, ולקבל בתמורה שירותי בריאות וכיסוי של הביטוח הלאומי. אולם, בתנאים שונים עלול מעמד זה להישלל מבעליו, כך שתישלל ממנו הזכות לגור בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות בירושלים המזרחית, כפי שקרה ליותר מ־14 אלף בני אדם מאז 1967. מרכיבי מדיניות נוספים של ישראל פוגעים ביכולתם של פלסטינים לתכנן ולפתח את יישוביהם וליהנות משירותים המגיעים להם, והדבר פוגע פגיעה נוספת בנוכחותם בעיר. בנוסף, בעבר שימשה ירושלים המזרחית מרכז פוליטי, מסחרי, דתי ותרבותי לכלל האוכלוסייה הפלסטינית בשטח הפלסטיני הכבוש, אך צעדים שישראל נוקטת מנתקים יותר ויותר את העיר מיתר הגדה המערבית ומרצועת עזה.

מאמרים והודעות לעיתונות

16 יולי 2019 |

כפי שנעשה בשנים קדמות, גם השנה עקבו משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים וארגונים הומניטריים שותפים אחר המחסומים החולשים על הגישה לירושלים המזרחית ולחברון בחודש הרמדאן (5 במאי – 4 ביוני 2019) כדי לאמוד את קלות הגישה לתפילות יום שישי ולזהות סיכוני הגנה פוטנציאליים ואמצעי הקלה אפשריים עבור ההמונים המבקשים לעבור במחסומים. תשומת לב מיוחדת ניתנת לפגיעים ביותר מבין מבקשי הגישה, לרבות ילדים, נשים הרות, בעלי מוגבלויות וקשישים. מעקב זה משמש את משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים כבסיס לניתוח של מגמות רחבות יותר בתחום הגישה. בארבעת ימי השישי של רמדאן 2019, צוותי מעקב שכללו אנשי סגל ממשרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין ובישראל (EAPPI) ונציבות זכויות האדם של האו״ם צפו בגישה בנקודות כניסה מותרות אל תוך ירושלים (קלנדיה, גילה/בית לחם וזייתון) ובגישה לעיר העתיקה של ירושלים. בנוסף הוצבו צוותי מעקב גם בכניסה למסגד אל־אבראהימי באזור H2 של העיר חברון.

9 יולי 2019 |
© - تصوير مكتب الأمم المتحدة لتنسيق الشؤون الإنسانية

בתים ייהרסו בצור באהר בשל קרבתם לגדר ההפרדה: צור באהר (24 אלף תושבים) היא שכונה פלסטינית בדרומה של ירושלים המזרחית. רובה של צור באהר נמצא בתוך שטח השיפוט של עיריית ירושלים, שסופח באופן חד־צדדי, אבל חברי הקהילה מדווחים כי בבעלותם שטח אדמה בגודל 4,000 דונם בשטחי A, B ו־C, כפי שהוגדרו בהסכמי אוסלו. באופן ייחודי, תוואי גדר ההפרדה עוקף את צור באהר כך שחלקים של שטח A, B ו־C נמצאים בעברה ה"ירושלמי". להערכת ועד התושבים המקומי, נכון לעכשיו חיים בשטחים אלה, שמחוץ לירושלים המזרחית, כ־6,000 בני אדם, שהם כרבע מאוכלוסיית השכונה. למרות זאת, ואף על פי שהשטחים הללו מופרדים פיזית מיתר הגדה המערבית, הם לא נכללו בשטח השיפוט של עיריית ירושלים. בפועל, הרשות הפלסטינית אינה יכולה להגיע לשטחי A ו־B בצור באהר ולספק בהם שירותים, אף שהיא עדיין מעניקה היתרי בנייה בשטחים אלה הואיל והסכמי אוסלו הסמיכו אותה לעשות זאת.

20 יוני 2019 |
مبنى سكني مهدوم في وادي ياصول، القدس الشرقية، 30 نيسان/أبريل 2019  © - تصوير مكتب الأمم المتحدة لتنسيق الشؤون الإنسانية

כפי שדווח בגיליון הירחון ההומניטרי בחודש שעבר, באפריל נהרסו בירושלים המזרחית כ־60 בתי מגורים ומבנים אחרים בגין היעדר היתרי בנייה. זהו המספר הגבוה ביותר של הריסות בחודש יחיד מאז החל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לנהל תיעוד שיטתי של הריסות, בשנת 2009. בארבעת החודשים הראשונים של 2019 נהרסו בירושלים המזרחית יותר מבנים מאשר בכל שנת 2018. אף שבמאי לא היו הריסות בירושלים המזרחית, הרשויות הישראליות נוהגות בדרך כלל להימנע מביצוע הריסות בחודש הרמדאן, וההריסות צפויות להתחדש אחרי עיד אל־פיטר, ביוני.

14 מאי 2019 |
عملية هدم في منطقة وادي ياصول بحي سلوان، 30 نيسان/أبريل 2019  © - تصوير مكتب الأمم المتحدة لتنسيق الشؤون الإنسانية

בירושלים המזרחית, כמו בשטח C של הגדה המערבית, משטר התכנון המגביל שמיישמת ישראל הופך את השגתם של היתרי בנייה לבלתי אפשרי למעשה עובר פלסטינים ומונע פיתוח של דיור, תשתית ומקורות מחיה נאותים. רק 13% משטח ירושלים המזרחית מתוכננים לבנייה פלסטינית, וחלק ניכר מתוכם כבר בנוי, בעוד 35% משטחה הוקצו להתנחלויות ישראליות, שאינן חוקיות מתוקף המשפט הבינלאומי.

13 פברואר 2019 |
السيد الصباغ يقف أمام منزل أسرته، كانون الأول/ديسمبر 2018  © - تصوير مكتب الأمم المتحدة لتنسيق الشؤون الإنسانية

המתאם ההומניטרי מטעם האו״ם קרא לעצור את סילוקם. בעקבות התפתחויות מהעת האחרונה, פליטים פלסטינים ממשפחת סבאר׳, השוכנים בשכונת שייח׳ ג׳ראח שבירושלים המזרחית, נמצאים כעת בסכנה קרבה של פינוי בכוח מביתם, לאחר מאבק משפטי ממושך עם עמותת מתנחלים. בבית גרים היום שלושים ושניים בני המשפחה, בהם שישה ילדים; לפחות 19 בני אדם נוספים ייפגעו מאובדן הבית. סילוקם עלול לעלות לכדי העברה בכפייה, שהיא הפרה חמורה של אמנת ג׳נבה הרביעית. פינוי בכוח בניגוד למשפט הבינלאומי הוא גם הפרה של הזכות לדיור נאות ושל הזכות לפרטיות, ועלול להיות מנוגד גם לזכויות אדם נוספות.

10 יולי 2018 |
שכונת בטן אל־הווא, סילואן, ירושלים המזרחית / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בעשורים האחרונים השתלטו עמותות מתנחלים, בתמיכת הרשויות הישראליות, על נכסים הממוקמים בתוך שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית והקימו בהם מתחמי התנחלות. ההתנחלויות הללו מרוכזות באזור המכונה "האגן הקדוש": הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי של העיר העתיקה, סילואן, שייח׳ ג׳ראח, א־טור (הר הזיתים), ואדי ג׳וז, ראס אל־עמוד וג׳בל מוכבר. מרבית העתירות שהוגשו לבתי המשפט הישראליים בתיקים אלה נכשלו. המשפט הבינלאומי קובע כי התנחלויות אינן חוקיות.