ירושלים המזרחית

חלק מהמסמכים אינם זמינים בשפה העברית. לרשימה מלאה ניתן לפנות לגרסה האנגלית של דף זה.


בעקבות כיבוש הגדה המערבית ב־1967 סיפחה ישראל באופן חד־צדדי את ירושלים המזרחית לשטחה בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. פלסטינים תושבי ירושלים קיבלו מעמד של "תושבי קבע" בישראל, ובדרך כלל מעמד זה מעניק להם חופש תנועה נרחב יותר בהשוואה לפלסטינים מאזורים אחרים בשטח הפלסטיני הכבוש, ואף מאפשר להם לשלם למערכות שירותי הרווחה הישראליים, ולקבל בתמורה שירותי בריאות וכיסוי של הביטוח הלאומי. אולם, בתנאים שונים עלול מעמד זה להישלל מבעליו, כך שתישלל ממנו הזכות לגור בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות בירושלים המזרחית, כפי שקרה ליותר מ־14 אלף בני אדם מאז 1967. מרכיבי מדיניות נוספים של ישראל פוגעים ביכולתם של פלסטינים לתכנן ולפתח את יישוביהם וליהנות משירותים המגיעים להם, והדבר פוגע פגיעה נוספת בנוכחותם בעיר. בנוסף, בעבר שימשה ירושלים המזרחית מרכז פוליטי, מסחרי, דתי ותרבותי לכלל האוכלוסייה הפלסטינית בשטח הפלסטיני הכבוש, אך צעדים שישראל נוקטת מנתקים יותר ויותר את העיר מיתר הגדה המערבית ומרצועת עזה.

מאמרים והודעות לעיתונות

11 ספטמבר 2017 |
אָיוּבּ שמאסנה בן ה־84 ביום שבו פונו הוא ומשפחתו, 5 באוגוסט 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

התפתחויות שחלו לאחרונה בירושלים המזרחית מדגישות את הסביבה הכופה הפוגעת ברבים מהתושבים הפלסטינים בעיר. ארבע תוכניות התנחלות שקודמו לאחרונה בשכונת שייח׳ ג׳ראח מציבות יותר משבעים תושבים פלסטינים בסכנת פינוי.

5 אוגוסט 2017 |
מחסום גילה, 2 ביוני 2017 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

קבוצות חלשות ופגיעות הן הנפגעות קשה ביותר מהסדרי הגישה. רשויות הישראליות דיווחו כי במהלך חודש הרמדאן (27 במאי – 26 ביוני) נכנסו 348 אלף פלסטינים בעלי תעודות זהות של הגדה המערבית לירושלים המזרחית לתפילות יום שישי ו"ליל הגורל" (לילת אל־קדר)[1] במסגד אל־אקצא, במסגרת הקלות בהסדרי הגישה לרגל חודש הרמדאן. נתון זה מייצג עלייה של 15% לעומת הנתונים המקבילים בשנת 2016. בנוסף על כך הורשו 453 פלסטינים מרצועת עזה להגיע לירושלים המזרחית לרגל אירועים אלה. אף שבמחסומים הוחלו הסדרים כדי להקל את הנסיעה לאל־אקצא, קבוצות חלשות, בהן קשישים, ילדים ובעלי מוגבלויות, עדיין מתמודדות עם מספר קשיים. במהלך החודש גרמה פיגוע פלסטיני בולטת למותה של שוטרת ישראלית והובילה להקפאתן החלקית של ההקלות.

4 יולי 2017 |
כפר עקב, ירושלים המזרחית. תצלום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בעקבות גל של פיגועים פלסטיניים, כולל פיגועי התאבדות בחומרי נפץ, החלה ישראל לבנות בשנת 2002 גדר הפרדה, במטרה המוצהרת למנוע מתקפות כאלה. הסטייה של גדר ההפרדה מהגבול המוניציפלי של ירושלים, שעליו הכריזה ישראל, גרמה לניתוקן של מספר שכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית, ובמיוחד כפר עקב ואזור מחנה הפליטים שועפאט, מן המרכז העירוני. אף שהתושבים שומרים על מעמד תושב הקבע שלהם וממשיכים לשלם מסים עירוניים, זנחה העירייה הלכה למעשה את השכונות הללו.

13 אפריל 2017 |
הריסה לשם ענישה בג׳בל מוכבר, בבית משפחתו של בהא עליאן, אחד ממבצעי מתקפה ב־13 באוקטובר 2015 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים, ינואר 2016.

בעקבות עלייה בפיגועי פלסטינים מאז אוקטובר 2015, ובנימוק של צורך בהרתעה ומניעה, יישמו הרשויות הישראליות אמצעים המענישים פלסטינים על מעשים שלא הם ביצעו ושאינם נושאים באחריות הפלילית להם. אמצעים אלה כוללים הרס בתיהם של פלסטינים שבני משפחתם ביצעו פיגוע או חשודים בביצוע או תכנון של פיגוע, והטלת סגר על שכונות שבהן התגוררו כמה מהחשודים. נהגים אלה מעוררים חששות בדבר ענישה קולקטיבית, שסעיף 33 של אמנת ז׳נבה הרביעית אוסר עליה.

10 פברואר 2017 |
במהלך ינואר 2017 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים את הריסתם, על ידי הרשויות הישראליות, של 140 מבנים, הריסות שגרמו לעקירתם של כ־240 פלסטינים ופגעו ב־4,000 פלסטינים נוספים. מספר המבנים שנהרסו במהלך החודש הראשון של השנה היה גבוה ביותר מ־50% מהממוצע החודשי של המבנים שנהרסו בשנת 2016 (91). כל ההריסות הללו בוצעו בשטח C ובירושלים המזרחית בנימוק של היעדר היתרי בנייה, אף שלפלסטינים כמעט בלתי אפשרי להשיג היתר כזה.
11 נובמבר 2016 |
משפחת מתנחלים יוצאת מפתחו של נכס שפלסטינים פונו ממנו בירושלים המזרחית, זמן קצר אחרי שהשתלטה עליו ב־15 בספטמבר 2016 / © צילום: משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים

בספטמבר ובאוקטובר 2016, הרשויות הישראליות החרימו, הרסו או אילצו פלסטינים להרוס 155 מבנים ברחבי הגדה המערבית, הריסות שגרמו לעקירתם של כ־240 בני אדם, מחציתם ילדים, ופגעו באופנים אחרים ב־350 בני אדם נוספים. כל התקריות מלבד שתיים התרחשו בנימוק שהמבנים נבנו ללא היתרי בנייה ישראליים, שכמעט בלתי אפשרי להשיגם. אף שהמספר הממוצע של המבנים שנבחרו להריסה בחודשיים האחרונים נמוך ב־25% מהממוצע החודשי בשמונת החודשים הקודמים (ינואר־אוגוסט), הנתון המצטבר מאז תחילת 2016 גבוה ביותר מ־80% מאשר בכל שנת 2015, והוא הגבוה ביותר מאז החל משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים לתעד הריסות, ב־2009.